שולחן ערוך אבן העזר קיב ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין הבנות נזונות ממשעבדי, אפילו קנו ממנו, ואפילו היו בשעת קנין, כגון שגרשה והיו לה בנות ממנו והחזירה וקנו ממנו. ויש מי שאומר, דהני מילי כשקנו ממנו בשעת נשואין בכלל מה שקנו ממנו בתנאי כתובה, אבל אם קנו ממנו לאחר נשואין על מזון הבנות, נזונות אף ממשעבדי:

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(יט) ואפילו היו בשעת קנין:    אף על גב דלגבי בת אשתו אם קנו ממנו הרי היא כב"ח וגובה מזונותיה ממשעבדי כמו שיתבאר בסי' קי"ד אמרו בגמ' בכתובו' דף ק"ב ע"ב דבנותיו כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימור צררי אתפסינהו והקשו שם בתוספו' בד"ה אימור צררי אתפסינהו א"כ כתובה נמי לא תגבה ממשעבדי אימור צררי אתפסה ואנן ק"ל דכתובה גובה ממשעבדי ותירצו דבתו עדיפא ליה מאשתו דניחא ליה בהרוחה דידה וחיישינן טפי לצררי לגבי משעבדי דלא מהני אפילו שבועה וה"ה דהמ"ל ולחלק בין בת אשתו לבת דבת אשתו לא ניחא ליה בהרווחה אלא איצטריך לטעמים דתנאי ב"ד שאם קנו ממנו לזון את בתו מחיים או לאחר מיתה ולאחר שתתבגר דאז לא אכלה בתנאי ב"ד היתה גובה ממשעבדי ולא חיישינן לצררי אלא היכא דאיכא תרי טעמי דאכלה בתנאי ב"ד וניחא לה בהרווחה ומשמע שם מדברי התוספו' בתחל' הדבור דאם הודה האב בשעת מותו דלא אתפסה צררי לא חיישינן לקנוניא וגובה ממשעבדי בשבועה אם היו בשעת קנין:

(כ) אבל אם קנו ממנו לאחר נשואין:    לאו דוקא לאחר נשואין ה"ה בשעת נישואין אם כתב ליה שטרא באפי נפשיה דדעת הרמ"ה בעל דעה זו דלא חיישינן לצררי אלא היכא דקנו מיניה דרך כלל על הכתובה ועל כל תנאי כתובה דאז אפשר דנתן צררי לבנותיו והא דלא לקח השטר מהם דהשטר לא עליהם נכתב רק על שם האשה אבל אי כתב שטר באפי נפשיה על שם הבנו' או קנו ממנו לדבר זה בפני עצמו בין אחר הנישואין בין בשעת הנשואין כל זמן שאין ביד הבנים שובר לא חיישינן לצררי רק הבנו' נשבעים וטורפין מן המשועבדים דהיה לו ליקח השטר או לכתוב שובר ולמסור ביד בניו כדי שלא יבואו הבנות לתבוע פעם שנית מהם:
 

בית שמואל

(יז) אפי' קנו ממנה:    הנה בענין מזונו' הבנות דאין טורפי' משועבדים אי' בפ' הנזקין לר"ת /לר"ח/ הטעם מפני שאין קצובים וכ"כ הרמב"ם ועיין סי' קי"ד ולעולא הטעם מפני שאין כתובים ואפי' אם כתב תקנו חז"ל דהוי כאלו לא כתב ואין טורפין משועבדים והא דטורפין למזון בת אשתו כשמחייב את עצמו לזון אותה אוקמי בש"ס דוקא כשעשה ק"ס דאז עדיף מכתובות ולבנותיו ל"מ קנין משום בנותיו דאי' להו מזון מחמת תנאי ב"ד חיישינן טפי לצררי משא"כ בת אשתו והא דטורפין לפרעון כתובה ולא חיישי' לצררי משום בתו נ"ל בהרווח' דיד' חיישינן טפי לצררי ול"מ שבוע' ואשתו טורפת בכתובה בשבוע' לפ"ז יש לחלק בין בנותיו לבת אשתו נמי בכה"ג דבנותיו נ"ל בהרווח' דידהו והא דמחלק מטעם תנאי ב"ד משום דנ"מ מזה אם קנו קנין לזון את בנותיו אחר שיבגרו דליכא תנאי ב"ד אף על גב דנ"ל בהרווחה דידה מ"מ לא חיישי' לצררי אלא בצירוף תרי טעמי' הללו תנאי ב"ד ונ"ל בהרווחה כן עולה מתוס' הנ"ל והקשו תוס' ל"ל הטעם מפני שאין כתובי' ת"ל מטעמים הללו ותרצו בפ' הנושא דנ"מ היכא דהודה האב בעת מיתתו דלא התפיס צררי לזה בעינן הטעם מפני שאין כתובי' לפ"ז אם קנו קנין לזון את בנותיו והן היו בעולם באותו פעם והודה אביהן דלא התפיס להן צררי טורפין מן משעובדי' דהא קנין עדיף מכתוב' אלא דאין טורפין מחשש צררי ובהודה לא חיישי' לצררי כמ"ש תוס' מיהו לתירוץ בתרא שם ל"מ הודה ותרצו אם לא קנו קנין אז לא חיישי' לצררי ואין טורפין מפני שאין כתובים ואם קנו קנין אז חיישי' לצררי מדיפה כחה ועשה ק"ס לפ"ז תו א"צ לומר דהודאה של אביהן מהני דהא סברא זו ילפי' מחמת הקושי' ל"ל הטעם מפני שאין כתובי' והשתא יש לתרץ קושי' זו דנצרך תרי טעמים הללו דהיינו אם לא עשה קנין אז ליכא חשש משום צררי בעינן הטעם מפני שאין כתובים ואם עשה ק"ס דעדיף מכתובה נצרך הטעם דחיישי' לצררי כיון דיפה כחה ועשה ק"ס ובפ' הנזקין כתבו תירוץ זה וכ"כ באגודה גם נ"מ מתירוץ זה אפי' מי דלא ניחא ליה הרווחה דידיה מ"מ אם יש לו מזונות מתנאי ב"ד ועשה ק"ס חיישי' לצררי מדיפה כחו לפ"ז אם עשה ק"ס לזון את אשתו חיישי' לצררי והרשב"א והמגיד דכתבו אם עשה ק"ס לזון את אשתו טורפי' מן משועבדים ע"כ ס"ל כתירוץ קמא של תוס' דלא חיישי' לצררי אלא היכא דניחא ליה בהרווחה ואית לה מתקנת חז"ל ובבדק הבית הקשה על הטור אי מטעם צררי תשבע ויזונו הם ממשועבדי' ותירץ אה"נ השבועה מהני כשהיא נערה אלא בקטנה א"א אותה להשבעי' /להשביע' אותה/ מ"ה לא חשש רבינו להזכיר ע"כ וליתא כמ"ש בשם תוס' דאשה טורפ' בשבועה נשמע הבנות אין טורפין אפי' בשבועה גם כתב הר"ן דאין חשש הוא שמא התפיס צררי אלא בודאי התפיס צררי ול"מ שבועה:

(יח) אבל אם קנו ממנו וכו':    כ"כ הטור בשם הרמ"ה אי כתב לה שטר באפי נפשה א"נ קנו ממנו אחר הנישואין סתם קנין לכתיבה עומד דאם התפיס צררי אי בעי ליה למנקט שטרא א"נ למיכתב תבראי, ולכאורה נראה דס"ל כתירוץ א' של תוס' היכא דהודה האב לא חיישי' לצררי דהא כאן ליכא הוכחה אלא מאב מ"ה ס"ל דמהני ג"כ הסברא אם איתא וכו' ואז הוי כאלו הודה האב ולכאורה קשה אף על גב דליכא חשש משום צררי מ"מ למה מהני שטר הא תקנו חז"ל אפי' כתב דלהוי כאלו לא כתב כמ"ש בסמוך וצ"ל דס"ל כל הסוגיא איירי כשלא כ' שטר באפי נפשי' אבל שטר באפי נפשי' מהני והיינו בשבועה כמו בכתובה ובבדק הבית הקשה למה חיישי' בכתובה להתפסת צררי הא אי התפיס צררי ה"ל למכתב תברא כמ"ש הרמ"ה ולמ"ש ניחא דאף כאן לדעת הרמ"ה צריכים לישבע כמו אשה בכתובתה אבל לדעה קמייתא ל"מ שבועה מיהו לתירוץ בתרא ולמ"ש הר"ן ל"מ הודאת אביהן כי בודאי מתפיס צררי:
 

ט"ז - טורי זהב

אפי' קנו ממנו כיון שיש תרתי לטיבות' דהיינו שאוכלת בתנאי ב"ד והוא חוב אלים עליה וגם ניחא לאב בהרווחת בתו משום הכי חיישינן לצררי שמא נתן לה אביה ולא מהני כאן שבועה משא"כ בכתובה דאין שם רק תנאי ב"ד לא חיישינן כ"כ לצררי ע"כ גובה האשה בשבועה:

אבל אם קנו כו' בטור כתב בזה בשם הרמ"ה וז"ל אבל אם כתב להו שטר' באפי נפשייהו א"נ קנו ממנו לאחר נשואין סתם קנין לכתיבה עומד וגובה ממשעבדי דמשעה שקנו ממנו גמר ומשעבד נפשיה ואם איתא דאתפסי' צררי איבעי ליה למנקט שטרא או למכת' תברא עלוי עכ"ל משמע דסתם קנין מהני אפי' לא נכתב דאי נכתב למה לו לומר סתם קנין וכו' תיפוק ליה מצד הכתובה ותו דהא בחלוקה הראשונה כתב דאי כתב שטרא כו' אלא ודאי דלא כ' כלל בחלוק' השנייה אלא קנין לחוד והא דכ' אח"כ איבעי ליה מנקט שטרא קאי אחלוקה ראשונה ועל חלוקה השניה נכלל במה שסיים אח"כ דהיה לו למכתב תברא על הקנין שעשה וס"ל להרמ"ה כדעת ר"ת והרמב"ם בח"מ סי' מ"ג שמשע' הקנין נשתעבד אפי' לא נכתב השטר ורבינו הטור לא הביא כאן דעת החולקין על ר"ח כי בח"מ עיקר מקום דין שם כתב הדיעות בזה ובדרישה האיך בזה ופי' דעשה קנין וכתב שטר אלא שלא נכתב בפניו ובחנם טרח בזה:

אף ממשועבדים הטעם כיון שיש קנין או כתב באפי נפשייהו ואין כאן תנאי ב"ד לא אתפסי צררי:
 

באר היטב

(יב) נשואין:    ל"ד לאחר נשואין ה"ה בשעת נשואין אם כתב שטרא באפי' נפשי' מהני ע' ח"מ ב"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש