שולחן ערוך אבן העזר קו א
שולחן ערוך אבן העזר · קו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הכותב כל נכסיו לבניו, בין זכרים בין נקבות, בין בריא בין שכיב מרע, וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהוא או דקל לפרותיו או פרות מחוברים והם צריכים עדיין לקרקע, הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ושתקה כשנודע לה ולא מחתה, אבדה עיקר כתובתה ותוספת אבל לא נדוניתא (המגיד משנה פרק ו' מזכיה), ואינה טורפת מנכסים אלו כלום. אבל מנכסים שיבואו לו אחר כך גובה מהם, אפילו באו לידו מאותם נכסים עצמם, כגון שמת אחד מהבנים וירשו:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) הכותב כל נכסיו: מלשון הטור שכתב המחלק נכסיו משמע דכותב לאו דוקא אלא אי ש"מ הוא אפילו באמירה ואי בריא הוא אף כתיבה לא מהני אלא מיירי במקנה להם וכן הוא פשוט לשון הגמ' כיון שעשאה שותף בין הבנים משמע היא דומי' דבנים וכל היכ' דבנים קנו באמיר' כגון ש"מ גם היא נעשית שותף באמירה וכל היכ' דבעי בנים קנין גם היא כן ואף על גב דתני במשנה כותב לאו דוק' דמאי כותב אומר כדאמרינן בריש הכותב וכן אית' בגמ' להדיא ההוא דאמר להו תילת' לברתי וכו' משמע להדיא דבאמיר' גריד' בלא כתיבה עשאה שותף ובב"ח כתב דדוק' כתיבה בעי ואין דבריו ברורים:
(ב) לבניו בין זכרים בין נקבות: אבל בשאר יורשים לא איבדה כתובת' בכך דלא כרשב"ם דהא במשנה קתני לבניו ובגמ' קתני תילת' לברתא משמע דוקא יוצאי חלציו:
(ג) ושתקה כשנודע לה: כלומר אעפ"י שלא חלק לפניה וה"ה אם קבלה בפירוש ונתרצית למעשיו אעפ"י שלא כתב לה קרקע כל שהוא וכר' יוסי ביש נוחלין דף קל"ב דס"ל דקבלה בלא כתיבה מהני וכתיב' בלא קבלה מהני כל ששתקה ואפשר אף בלא כתב כל נכסיו מהני אם קבלה כמו שכתוב בסמוך בהג"ה באמרה אין:
בית שמואל
(א) הכותב כל נכסיו: כתב הרשב"א הכותב או מחלק וכותב לאו דוקא והרמב"ם שכתב הכותב לישנא דש"ס נקיט וכ"כ הטור המחלק נכסיו משמע דכותב לאו דוקא אלא ש"מ הוא מהני אפי' באמירה ואם בריא הוא לא מהני אלא במקנה להם והיא דומיא דבנים ולא כב"ח:
(ב) בין זכרים וכו': אבל אם חלק לשאר יורשיו מכ"ש כשמחל' לאחרים לא דהטעם הוא כיון דעשה לה כבוד כא' מן הבנים אפשר דמחלה אבל כשמחלק לשאר יורשיו לא כ"כ הרא"ש ולא כרשב"ם:
(ג) בין בריא: בש"ס עלתה בתיקו בברי' ונ"מ אם תפיסה מהני ועיין בחושן המשפט סי' שצ"א ובהרי"ף איתא דלא הפסידה הכתובה מספק וכ"פ בהג"א:
(ד) ושתקה כשנודע לה: מבואר אף על גב דלא חלק בפניה מכל מקום כששתקה בעת שנודע לה הפסידה כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש והר"ן ולדעת רש"י דוקא כשמחלק בפניה וכן איתא במרדכי בשם מהר"ם ולדעת בעל המאור והעיטור ור"ח דוקא דהיתה שם וקבלוה, והנה בסוגיא זו מבואר לת"ק צריך ג' אופנים, א' דהיתה שם, ב' דכתב לה קרקע כ"ש, ג' דקבלוה היינו שמחלה בפי' אבל היתה שם ושתקה ולא קבלוה אמרי' דלא מחלה וכן קבלוה ולא היתה שם בעת החלוקה י"ל נ"ר עשיתי לבעלי כ"פ הרשב"ם ותוספו' והא דקי"ל בכתובה לא אמרי' נ"ר עשיתי לבעלי נ"ל משום דלא קי"ל כת"ק דסבירא ליה כן ורבי יוסי פליג על הת"ק וס"ל קבלוה אף על גב שלא כתב לה מהני וה"ה כתב לה אף על גב דלא קבלוה כמ"ש בתו' כתב לה שוה לקבלוה ור"נ פסק כר"י לכאורה קשה לשיטות הרמב"ם מנ"ל לר"י חד מהני ג' אופנים מהני כת' לה אפי' לא היתה שם ולא קבלוה דלמא ר"י לא פליג על זה דצריכה להיות שם אלא ס"ל כשהיא שם די בכתב לה או קבלוה לכן לא אמר קבלוה אף על גב שלא כתב לה ולא היתה שם והיינו טעמא של רש"י אף לר"י דוקא שהיתה שם ולשיטו' העיטור ס"ל ר"י פליג על הת"ק ואמר קבלוה אפי' לא כתב לה מהני אבל כתב לה לא מהני כי ס"ל קבלוה עדיף אבל לשיטו' הרמב"ם צריך ישוב מנ"ל זאת אף על גב דיש לדייק מדר"נ דהוא מקיל מכולהו מ"מ קשה על ר"נ מנ"ל לר"י סגי א' מג' אופנים הללו דהא הוא פוסק כר"י להפוסקי' הנ"ל דמהני א' מג' אופנים אם כן אם היתה שם וחלק בפניה אפילו אם לא נתן לה כלום ושתקה מהני והיינו טעמא של ראב"ן שפסק אם צוה בפניה צריכה לקיים כמ"ש בהג"ה בסמוך ומ"ש בח"מ דראב"ן לא קאמר אלא לפטור הנותן ליתא דהא מסיים שם וכ' אף שמיחתה בצוואה שניה מ"מ מה ששתקה מתחלה קיים וכן בפסקי מהרא"י סי' פ"ו כתב בשמו בפשיטות דאבדה הכתובה הואיל ששתקה:
(ה) אבל לא נדונייתא: דוקא כתובה ות"כ מקילין אבל נדוניא דינו כחוב ואם קבלוה אז הוי מחילה על הכתובה ומהני אף על הנדוניא והיינו כשאינה בעין כמ"ש בסי' הקודם:
ט"ז - טורי זהב
איבדה עיקר כתובתה דאמרי' כיון שחלק לה כבוד לחלק בין הבנים ודאי מחלה וע' סי' ק"ז סעיף ה' מזה:
באר היטב
(א) נכסיו: ל"ד כותב. אלא בש"מ מהני אפילו באמירה. ואם בריא הוא לא מהני אלא במקנה להם ח"מ ב"ש דלא כב"ח ע"ש.
(ב) נקבות: אבל אם חלק לשאר יורשיו מכ"ש כשמחלק לאחרים לא איבדה כתובתה הרא"ש דלא כרשב"ם.
(ג) בין בריא: בש"ס עלתה בתיקו בבריא. ונ"מ אם תפיסה מהני עיין ש"ך בחושן משפט סי' שצ"א ס"ק ג'. ובסי' שמ"ו ס"ק ה' וס"ק יו"ד. ובהרי"ף אי' דלא הפסידה כתובתה מספק וכ"כ בהג"א ב"ש. וכנה"ג פסק דעליה להבי' ראיה דנעמוד הנכסים בחזקת היורשים וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' פ"ב ומהרי"ט בתשובה ח"א סי' קי"ט.
(ד) לה: היינו דלא חלק בפניה מ"מ כששתקה בעת שנודע לה הפסידה. ואם היתה שם וחלק בפניה אפילו לא נתן לה כלום ושתקה מהני והיינו טעמא של ראב"ן שפסק אם צוה בפניה צריכה לקיים כמ"ש בהג"ה בסמוך ב"ש וח"מ פסק אם חלק בפניה ולא נתן לה כלום לא מהני בשתיקה גרידא רק צריכה שתקבלה עליה בפירוש ומחלה הכתובה ע"ש וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' פ"ב והרש"ך ח"ג סי' כ"ד והר"ם אלשך סי' קל"ג ועיין כנה"ג ב"י סעיף ד'.
(ה) נדונייתא: ה"מ בשותקת אבל כל שקבלה עליה בפירוש ודאי מהני אף לענין נדוניא וכ"ש אם נטלה קנין הרש"ך ח"א סי' מ"א וס"א. וב"ש כתב עליו והיינו כשאינו הנדוני' בעין כמ"ש בסי' הקודם. והוספת שליש לרשד"ם חא"ה סי' קל"ו דין נדוניא יש לו ולא איבדה. אבל למהרי"ט בתשובה סי' קי"ט דין מנה מאתיים יש לו ואבדה וע"ל סי' ק' סעיף ה' בהג"ה. ועיין מ"ש בסי' ק"ב בסעי' ב'. ועיין מהרח"ש בתשובה סי' ל"ח. והר"ש הלוי חא"ה סי' י"ד. וכנה"ג בהגהת ב"י סעי' ו'.