ט"ז על אבן העזר קו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
איבדה עיקר כתובתה דאמרי' כיון שחלק לה כבוד לחלק בין הבנים ודאי מחלה וע' סי' ק"ז סעיף ה' מזה:
סעיף ב עריכה
ולפי מה שתקנו הגאונים כו' תמוה למה לא הביא הטור דבר זה ולא כ' רק דין התלמוד אבל לדידן הוה מטלטלין כמקרקעי בכל מילי ואפילו אם חלק לבניו קרקע ולא מטלטלין הוה כאלו חלק לה ג"כ קרקע וכ"כ בש"ג:
ושתקה י"א שצריכה לקיים הוא דעת ראב"ן במרדכי ר"פ אלמנה ניזונית וז"ל שם בקיצור נשאל לראב"ן על בנו של ראובן היה לו זקוק וחצי ביד שמאון וחלה הבן ושלח אחר עדים וצוה בפניהם ונתן אותו זקוק וחצי לראובן אביו ולא מיחתה אשתו והקל מעליו חליו ועמד על משענתו ואח"כ הכביד עליו חליו ושלח עוד אחר שמעון וא"ל בפני עדים כבראשונה ואז מיחתה אשתו ונפטר לעולמו וקיים שמעון דברי המת ואח"כ תבעה היא את שמעון לדין והשיב נ"ל שעשה שמעון כדין ואין לאלמנה על שמעון כלל שאפי' לא צוה בנו של ראובן כן היה לו לתת לראובן שהרי הוא יורש את בנו דתנן בפ' הכותב מי שמת והיה עליו כתובת אשה וב"ח ויורש כו' ר' עקיבא אומר ינתן ליורש שכולם צריכים שבועה (ויורש א"צ שבועה) והלכה כרבי עקיבא והכא כיון שצריכה שבועה כתובה ינתן לאב שהוא יורש וכו' וכ"ש הכא שצוה לתת לו ומצוה לקיים דברי המת כו' ואי משום דמיחתה בשניה הא קיימא בראשונה ועוד בשניה היה מעמד שלשתן ועוד הא מעשים בכל יום שאדם נותן מטלטלים בלא דעת אשתו כו' ואם מה שחייבו שמעון מדר"נ וכו' הא לא אשכחן דמקיל בתרי קולא בכתובה דלרבי מאיר דאמר מטלטלין לא אשתעבדי לכתובה לא ס"ל כר"נ עכ"ל ולא ירדתי לדעת הראב"ן דמ"ש תחלה ממתני' ר"פ הכותב דאמר ר"ע ינתן ליורש הא איתא שם דהיה לו פקדון ביד אחר ופרש"י שם בדף פ"ד וז"ל אע"ג דלא משתעבד מטלטלי דיתמי לב"ח ולכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס"ל כו' משמע אלו הניח קרקע אין ליורשים בהם כלום נגד ב"ח וכתובת אשה ועכשיו בתר תקנת הגאונים והוה מטלטלים משתעבדים כמו קרקעות כל זמן שהן בני חורין ומ"ש אח"כ דהמתנה קיימת מצד מצוה לקיים דברי המת קשה הא קי"ל בח"מ סי' רצ"ב לא אמרי' לד"ה אלא בהשליש עכשיו ביד שליש אותו דבר ומ"ש מדלא מיחתה אשתו בראשונה ק"ל טובא דא אמרי' כאן המחלק כל נכסיו לבניו ונתן לאשתו כל שהוא (משמע) דדוקא במחלק כל נכסיו ואמרי' משום שחלק כבוד מחלה כתובתה תיפוק ליה מצד כיון ששתקה בשעת החילוק שלו מחלה לו ואפילו לא חלק כל נכסיו דהא ודאי מיירי כאן בשתקה דאל"כ אין שייך לומר שחלק לה כבוד כיון שהיא אינה מסכמת לו וגם מ"ש אח"כ לא מקלינן בתרי קולא זה לא שייך אחר תקנת הגאונים דמטלטלי הוה כקרקע ואדרבא מצינו לעיל דבכתובה יש משום דר"נ כמ"ש הרא"ש הביאו ב"י ר"ס ק' והביאותי לעיל סי' צ"ו סעיף ו' גם מ"ש דהבעל יכול לטעון לאחר מטלטלים שלו אנן לא קי"ל הכי אלא כתובה נגבית ממתנת ש"מ כמ"ש בסי' ק' והי"ח שמביא רמ"א הוא דעת מהר"מ במרדכי פ' י"נ על ראובן שטוען על אמו שאביו צוה בשעת מיתתו לתת לו כך וכך כו' ואף אם בפניה מחלק וצוה ושתקה לא הפסידה כתובתה אא"כ חולק כל נכסיו ושייר קרקע כל שהוא כו' עכ"ל וזה מבואר כמו שהקשתי כאן על דעת הראב"ן ולענין הלכה אף אם אין דעתי מכרעת מ"מ נראה לסמוך על דעת מהר"מ שגם רמ"א מביא דעתו כאן ובח"מ סי' רנ"ב סעיף א' דעת מהר"מ באחרונה ותו דהא כתב רמ"א סי' רנ"א בח"מ בשם מהרי"ק דכל היכא שיש פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל עליו להביא ראיה וכ"ש כאן דטי מסתבר דעת מהר"מ מטעמים שזכרתי כאן שיש להקשות על הראב"ן ע"כ אין שתיקתה מפסדת כתובתה אא"כ בדרכים הנזכרים בסי' זה אלא עד שתאמר בפי' שמסכמת לזה ויש דרך ששתיקה מהני דהיינו מה דאיתא פ' זה בורר וז"ל ונשאל לראבי"ה על עסק אלמנה שציוותה בשעת מותה לתת מנכסיה לפלוני קרובה ז' זקוקין והבן שתק ואחר מותה אומר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה והשיב כיון שצוותה בפניו ושתק הוה כאלו הודה שיש ז' זקוקים בידה שאין לו חלק בהם ואיך שבאו לידה בין במציאה בין שמעיסתה הודה שדם שלה עכ"ל צ"ל שגם מהר"מ מודה בזה דע"כ לא אמר מהר"מ דלא מהני שתיקה אלא בדבר ברור שהוא חייב כגון כתובה דעומדת ליפרע עכ"פ אחר שתשבע ואתה בא להפסידה מכח ששתקה בשעה שחילק בעלה בזה אין כח לומר שתפסיד ע"י שתיקתה דאפשר לומר שהיא סומכת על שטר כתובתה ומה לה לויכח עמו בזה אבל בכאן בנ"ד דהיינו דראבי"ה דהנכסים כבר בידה ואין לי חוב עליה רק להכריחה לשבועה והיא חולקת מנכסיה לאחרים בפניה ושותק סברה היא כמו ששתק עד עתה ולא ביקש ממנה שבועה על הכתובה כך הוא בדעתו גם עתה והודה שאין מבקש ממנו שבועה וזה מהני כאן כיון שעשתה מעשה ונתנה לאחר כנלע"ד נכון בס"ד: (דברי המגיה כתב ב"ש בסק"ז י"א שצריכה לקיים כו' וטעמו משום דס"ל דהש"ס איירי כשמחלק נכסיו שלא בפניה אז דוקא כשכתב לה ג"כ הפסידה אבל אם נותן בפניה ושתקה הוה מחילה עכ"ל ואינו נראה כלל דהא אמרי' בפ' י"נ דף קל"ב הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך שם משום דכתב קרקע כ"ש אבדה כתובתה אמר רב כו' ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת כו' ואותבי' שם מת"ק דס"ל כתיבה וקבלה בעי כו' אמר ליה רבא לר' נחמן מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ופירשב"ם דר"נ כשמואל רבו ס"ל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת ואע"ג דאיתותב היינו אליבא דרבנן ור"נ אמר אליבא דר' יוסי כו' וכן כתב האלפסי והרא"ש א"כ לפי דבריו קשה מאי דוחק' לר"נ לאוקמי כיון דעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה לימא ג"כ כשמואל כיון דמחלק בפני' ושותקת איבדה כתובתה וס"ל כר' יוסי דבכתיב' לחוד מהני אלא ודאי דמטעם שתיקה לא הוה מחילה כלל דיכול לומר נחת רוח עשיתי לבעל רק מטעם דעשאה שותף בין הבנים ועשה לה כבוד מחלה על כתובתה וא"כ אין חילוק בין בפניה בין שלא בפניה מחלה מטעם הכבוד שעשה לה ולכך מוקי לה רב אלפסי להא דר"נ אף שלא בפניה ולהקל מכל הני אמוראי דלעיל וכן דעת הרא"ש והרמב"ם אבל בלא חלק לה מנכסיו כלל אין טעם שיאבד כתובתה בשביל שתיקתה דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי כמ"ש הרמב"ם אליבא דשמואל וז"ל אבל אם לא נתן לה כלום שתיקה אינה אלא כדי לעשות נ"ר לבעלה אף בפניה עכ"ל ורש"י ס"ל דבעינן בפניה וגם שיתן לה חלק ויעשה אותה שותף בין הבנים אז מהני שתיקתה אבל שלא בפניה או בפניה ולא עשאה שותף בין הבנים לא מהני שתיקתה כי יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי עכד"ה):
ואינה יכולה לומר כו' נ"ל טעם בזה דאף ע"ג דבמקח ששקונים מבעל לבדו יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היינו במקום שהיא בשב ואל תעשה דהיינו שהיא שותקת אבל כאן שאומרת בפירוש אין בודאי מועיל אמירתה:
ואם קבלה קנין כו' (חסר כאן סעיף זה):