שולחן ערוך אבן העזר פט ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פט · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אלמנה, אינה נקברת מנכסי בעלה, אלא יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. ואם מתה קודם שנשבעה שבועת אלמנה, יש מי שאומר שיורשי בעלה חייבין בקבורתה, ולא הודו לו:
מפרשים
(ד) יורשי כתובת' חייבין בקבורתה: מלשון זה משמע אם היא ענייה ואין לה כלום להוריש אין חייבים בקבורתה רק נקברת מן הצדקה וע' בתוס' ר"פ אלמנה ניזונית ד"ה ואין חייבים בקבורתה משמע אפי' לא הניח אלא מטלטלין ואין הכתובה נגבית מהם לדינא דגמרא אפ"ה יורשיה הראוים לירש ממנה אלו היה לה כתובה חייבים בקבורתה וכ"כ הראב"ד בהשגות יורשי נדונית' ונ"מ שלה קוברין אותה ואף על פי שלא ירשו כלום ויש לדחות וכמו שאכתוב אחר זה מצאתי בתשו' מהרי"ל סי' ס"ד מי שפסק להכניסה ערומה מי לא חייב בקבורת' אלא לא פלוג רבנן בתקנת' וכו' ע"ש:
(ה) ולא הודו לו: זה לשון הראב"ד בהשגותיו דעתא קלישתא קא חזינא הכא וכי מפני שלא נשבעת קרא ליורשי הבעל יורשי כתובתה והלא הם אומרים שכבר נפרעה מכתובתה ונטלה צררי והורישה ליורשיה אלא ודאי יורשי נדונית' ונ"מ שלה קוברים אותה ואעפ"י שלא ירשו כלום עכ"ל ואפשר לפרש דבריו דה"ק דאף שלא תפסה צררי ולא ירשו כלום מן הכתובה מ"מ הנדוני' ונ"מ שלה לזה לא צריכה שבועה וא"כ יורשיה יורשים הנדוני' ונ"מ עכ"פ וא"כ למה לא יקברו' וא"כ כל שהי' ענייה ולא היה לה נדוניא ונ"מ אינם חייבים לקוברה רק היא נקברת מן הצדקה אבל לא משמע כן בתשובת מהרי"ל סי' ס"ד (וכמ"ש בסעיף הקודם):
(ה) יורשי כתובתה: תוס' ר"פ אלמנה ניזונת בד"ה ואין חייבים בקבורתה משמע אפי' לא הניח אלא מטלטלין ולדינ' דש"ס אין הכתובה נגבת מן מטלטלין אפי' הכי יורשיה הראוים לירש ממנה אם היה לה כתובה חייבים בקבורתה וצ"ל הטעם משום לא פלוג לפ"ז אפי' לא הניח כלום מ"מ חייבים בקבורה ומזה נשמע דהבעל פשיט' חייב בקבורה אפי' לא הניח כלום ומ"ש תוס' שם הבעל אינו חייב בקבורה כשלא יורש צ"ל דכוונתם כשאין לו דין ירושה אבל אם הוא ראוי לירש אפי' לא ירש חייב בקבורה וכ"מ מראב"ד דאמרי' לא פלוג מיהו מרמב"ם משמע דס"ל כשלא ירש אינו חייב בקבורה דאי ס"ל ל"פ א"כ אם מתה בלא שבועה למה היורשים אינם חייבים לקבור אותה אלא ודאי ס"ל כשלא ירש הבעל אז /או/ היורשים אינם חייבים בקבורה:
(ו) ולא הודו לו: הראב"ד והר"ן השיגו עליו ונראה גם תוס' הנ"ל חולקים עליו דהא כתבו אם הניח מטלטלין מחוייבים לקוברה אף על גב דאינה גובה הכתובה ואין יורשים ממנה מכל מקום חייבים לקוברה מכ"ש כשלא נשבעת די"ל שמא כבר לקחה הכתובה דחייבים לקברה:
יש מי שאומר שיורשה בעלה כו' זה דעת הרמב"ם ולא הודה לו בטור כתב יראה שחושב יורשי הבעל יורשים כיון שאין יורשיה נוטלין כ"ז שלא נשבעת ולא נהירא כיון שראוין לגרש אותה אלו נשבע שפיר יורשיה וכ"כ הראב"ד:
(ד) בקבורתה: מתוספת משמע אפילו לא הניח אלא מטלטלין ולדינ' דש"ס אין הכתובה נגבית מן המטלטלין אפ"ה יורשים הראוים לירש ממנה אם היה לה כתובה חייבין בקבורתה ע"ש דף צ"ה ע"ב בד"ה ואין חייבים בקבורתה וכו'. לפ"ז אם לא הניחה כלום להוריש חייבים יורשיה הראוים לירש אם היה לה לקוברה ואינה נקברת מן הצדקה. ונשמע נמי דהבעל חייב בקבורה אפילו לא ירש כלום ממנה. וכ"כ הראב"ד. ומיהו מרמב"ם משמע דס"ל כשלא ירש אינו חייב בקבורה דאל"כ אם מתה בלא שבועה למה היורשים אינם חייבים לקבור אותה אלא ודאי ס"ל כשלא ירש הבעל אז היורשים אינם חייבים בקבורה ב"ש.