שולחן ערוך אבן העזר פב ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פב · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שלמו חדשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות, אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו; ואחר שש שנים יש לאב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם, ואפלו לאחר שש. כיצד, היה האב ראוי לצדקה, מוציאין ממנו הראוי לה בעל כרחו, וזנין אותה והיא אצל אמה; ואפילו נשאת האם לאחר, בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה, עד שימות האב ותזון אחר כך מנכסיו בתנאי כתובתה והיא אצל אמה.
- הגה: ודוקא שנראה לבית דין שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה (ר"מ פדואה סימן צ"ג). מתה האם, אין אם אמה יכולה לכוף שיהיו הבנים עמה (בית יוסף בשם הרשב"ץ):
מפרשים
(ז) אין מפרישין אותו ממנ': אף על פי שאביו חייב ללמדו תורה ולחנכו כשיודע לדבר מ"מ אפי' כשהולד אצל אמו יכול האב לחנכו לפעמים כשיבא אצלו, המגיד:
(ח) יש לאב לו' וכו': כתב בח"מ אפי' אם האם רוצה לזון אותו בחנם יכול האב לעכב ואם הבן אינו רוצה להפרד מאמו יכול האב לומר כיון שהוא אינו שומע בקולי להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו ועיין בש"ס פ' הנושא שם איתא אם מת האב אין מניחי' הבן אצל יורשיו אלא אצל אמו ומעשה היה ושחטוהו משמע אפי' אם הוא יותר משש אין מניחין אותו אצל קרוביו אלא אם היא גרוש' ואביו חי אז יש חילוק אם הוא יותר משש אין מניחין אצל אמו וא"י למה השמיטו הפוסקים דין זה:
(ט) והבת אצל אמה: רש"י פי' בת אצל אמה היינו אין כופין אות' להיות עם האב או אצל קרובים מזה מדייק בתשובת מהר"מ פדוא"ה אם רצונה להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה:
(י) אין האם יכול' לכוף: היינו הבת א"י לכוף אם אינה רוצה להיות אצל האם אבל אם הבת שותק' ולא איכפת לה אף שלב"ד נראה שטוב לה אצל בית אביה מ"מ יש להתיישב בדבר למעשה אם לעקור מ"ש חז"ל הבת אצל האם ח"מ:
(יא) אין אם אמה וכו': כ' בח"מ אם אין האב קיים אפשר לומר שיש לאם אמה עילוי על בית אביה לגדל הבנים עד שש שנים גם להיות הבת אצלה:
(ה) אצלי: אפי' אם האם רוצה לזון אותו בחנם יוכל האב לעכב. ואם הבן אינו רוצה להפרד מאמו יוכל האב לומר כיון שאינו שומע בקולי להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו ח"מ. וע' בש"ס פרק הנושא דשם אית' אם מת האב אין מניחין הבן אצל יורשיו אלא אצל אמו דחיישינן לרציחה. ומשמע שם אפילו אם הוא יותר משש אין מניחין אותו אצל קרוביו. אבל אם היא גרושה ואביו חי אז יש חילוק אם הוא יותר משש אין מניחין אצל אמו אפילו צוה האב שישב אצל היורשים אין שומעין לו. הראנ"ח ח"ב סי' (ל"ט) [מ']. אם הקרוב מוחל הירושה ונסתלק ממנה אין לחוש לרציחה. הר"ם מטראני ח"א סי' קס"ה. אם היורשים הם עשירים ומיראי ה' וחושבי שמו אין לחוש לרציחה ע' כנה"ג דף ק"ג ע"א. הא דפחות מששה אין מפרישין אותו מאמו דוק' באותו העיר אבל בעיר אחרת לא רשד"ם חא"ה סי' קכ"ג. בפחות מבן שש שאין מפרישין אותו מאמו. הוא אפילו אם נשאת האם לאחר כנה"ג בשם הרדב"ז. כי היכ' דהאב יוכל להפריש את בנו אחר שש מאמו הכי נמי אבי אביו יוכל להפרישו מאמו אחר ו' הר"ם מטראני ח"א סי' קס"ה. אם הקטן אחר היותו מבן ו' ומעלה אומר דניח' ליה בצוות' דאימ' לאו כל כמיניה דאפטרופס לעכב בידו הר"ם אלשי"ך סי' ל"ט.
(ו) לעולם: אפילו מטופל' בבנים ובבנות משפטי שמואל סימן צ'. אפילו נתרצה האם שתשב הבת עם האב וחזרה בה ורוצה לקחתה עמה הבת אצל האם לעולם הרמ"ט ח"ג סי' ס"ב. אם הבת רוצה לישב עם אחיה אין כופין אותה לישב אצל אמה. ובגוונ' דליכ' למיחש לרציחה הר"ם פדוואה סימן נ"ג. וה"ה אם רצון הבת להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה הר"ם פדואה שם. אפילו תלך האם לעיר אחרת תהיה עמה מהריב"ל. ורשד"ם חולק אמ"ש לעיל סימן פ' סקט"ו.
(ז) לכוף: היינו הבת א"י לכוף אם אינו רוצה להיות אצל האם. אבל אם הבת שותקת ולא איכפת לה אף שלב"ד נראה שטוב לה אצל אביה מ"מ יש להתיישב בדבר למעשה אם לעקור מ"ש חז"ל הבת אצל אמו ח"מ ב"ש. וע' כנה"ג דף ק"ד ע"א.
(ח) יכולה לכוף: היינו כשהאב קיים אבל אם אין האב קיים אפשר לומר שיש לאם אמה עילוי על בית אביה לגדל הבנים עד שש שנים גם להיות הבת אצלה ח"מ ב"ש. ואם מתה האם ואבי אמה רוצה לקחתה אצלו ע' כנה"ג דף ק"ג ע"ב סל"ו.