פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) נדרה שלא להניק את בנה כופין אותה:    היינו שאסרה את הנקה עליו אז אין הנדר חל דהא היא חייבת להניק כשהיא עניה ולא הכניסה לו שתי שפחות אבל אם היא הכניסה לו שתי שפחו' אין חייבת להניק חל הנדר ואם אסרה הנאת הנקה עליה חל הנדר אפילו אם היא עניה ואם אמרה איני ניזונ' ואיני עושה תליא בפלוגת' שהבאתי בסי' פ' ואם הבעל אינו רוצה לזון אותה דאז הברירה בידה לכוף אותו שיתן לה מזונו' או שיגרש אותה נראה בינו לבינו אינה חייבת לעשו' שום מלאכה ואינה חייבת להניק, ואם אמרה הנאת הנקה עלי חל הנדר כמ"ש והוא לא היפר והיה יכול להפר נראה דאז אין שום חיוב עליה כיון שהוא לא היפר קי"ל הוא נותן אצבע בין שיניה והוא חייב שכר הנקה אף על גב דאוקמי שם אליב' דב"ה היא נתנה אצבע ב"ש לא קיימ' לן כן לפי המסקנ' אף על גב דבהג"א כתב היא נתנה אצבע ב"ש משום דהוא פוסק בכמה מקומו' כמ"ד היא נתנה אצבע ב"ש וכן פסק כשאומר' הנאת תשמיש עלי והוא לא היפר דתצא בלא כתובה משום היא נתנה אצבע ב"ש אבל אנן קי"ל הוא נותן אצבע ב"ש לכן אם לא היפר הוא חייב שכר הנקה ותימ' על חושן משפט /חלקת מחוקק/ שכתב אם לא היפר דהיא חייבת שכר הנקה ולית', ועיין בסוגי' ונשמע משם אם לא הפר לה לא אמרינן מסני סני אותה אף על גב דאית לה צער כשאינה מניקה ואם הולד מכיר אותה ואיכ' סכנה בדבר צ"ע אם הנדר חל:


(ב) שומעים לה:    מפני צער דידה שחלב מצער אותה אם יש לה הרבה חלב כ"כ רש"י והרמב"ם כתב הטעם דצער לה לפרוש מבנה ונ"מ אם תרצה להניק בן חברתה א"י הבעל לעכב לפרש"י ועיין סימן פ' ועיין באורח חיים סימן ש"ה שם מבואר דמותר לומר לעכו"ם לחלוב הבהמה מפני צער בעל חי שהחלב מצער אותה וע"כ צ"ל כאן הרמב"ם מודה דאית לה צער מחמת החלב אלא כוונתו אפילו אם הבעל נותן לה תינוק אחר להניק מ"מ אית לה צער לפרוש מבנה:

סעיף דעריכה


(ג) עליה להבי' ראיה:    עיין סי' פ' אם משביעים אותה:

סעיף העריכה


(ד) אבל אם הכירה וכו':    סתם כדעת הרמב"ם דאין זמן לדבר כל שאינו רוצה להניק מאחרים אין מפרישים אותו ואפי' אם הולד סומא הוא אמרינן דמכיר אותה בטעמ' וריחא ש"ס:


(ה) אבל אם אין לו וכו':    כ' בח"מ לא ידעתי טעם לדין זה במה נתחייב' היא יותר משאר נשים ולמה לא יתנו לה הב"ד שכר הנק' כשם שמוטל על הב"ד לפרנס הולד אחר שגמלתו:


(ו) אבל אם השכיר':    ואפי' אם השכיר' את עצמה באיסור מ"מ כיון דאותו ולד מכיר' אין דוחין נפש מפני נפש:

סעיף זעריכה


(ז) אין מפרישין אותו ממנ':    אף על פי שאביו חייב ללמדו תורה ולחנכו כשיודע לדבר מ"מ אפי' כשהולד אצל אמו יכול האב לחנכו לפעמים כשיבא אצלו, המגיד:


(ח) יש לאב לו' וכו':    כתב בח"מ אפי' אם האם רוצה לזון אותו בחנם יכול האב לעכב ואם הבן אינו רוצה להפרד מאמו יכול האב לומר כיון שהוא אינו שומע בקולי להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו ועיין בש"ס פ' הנושא שם איתא אם מת האב אין מניחי' הבן אצל יורשיו אלא אצל אמו ומעשה היה ושחטוהו משמע אפי' אם הוא יותר משש אין מניחין אותו אצל קרוביו אלא אם היא גרוש' ואביו חי אז יש חילוק אם הוא יותר משש אין מניחין אצל אמו וא"י למה השמיטו הפוסקים דין זה:


(ט) והבת אצל אמה:    רש"י פי' בת אצל אמה היינו אין כופין אות' להיות עם האב או אצל קרובים מזה מדייק בתשובת מהר"מ פדוא"ה אם רצונה להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה:


(י) אין האם יכול' לכוף:    היינו הבת א"י לכוף אם אינה רוצה להיות אצל האם אבל אם הבת שותק' ולא איכפת לה אף שלב"ד נראה שטוב לה אצל בית אביה מ"מ יש להתיישב בדבר למעשה אם לעקור מ"ש חז"ל הבת אצל האם ח"מ:


(יא) אין אם אמה וכו':    כ' בח"מ אם אין האב קיים אפשר לומר שיש לאם אמה עילוי על בית אביה לגדל הבנים עד שש שנים גם להיות הבת אצלה: