שולחן ערוך אבן העזר פב ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פב · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האשה שנתגרשה, אין כופין אותה להניק את בנה, אלא אם רצתה, נותן לה שכרה ומיניקתו; ואם לא רצתה, נותנת לו את בנו והוא מטפל בו. במה דברים אמורים, שלא הניקה אותו עד שהכירה, אבל אם הכירה ואינו רוצה לינק מאחרת (טור), אפלו הוא סומא, אין מפרישין אותו, מפני סכנת הולד, אלא כופין אותה ומיניקתו עד עשרים וארבעה חדש.
- הגה: והוא נותן לה שכר הנקה (טור). ויש אומרים דאפילו אשה אחרת, שהניקה ולד עד שמכירה, כופין אותה ומיניקתו בשכר, מפני סכנת הולד (הגהות אלפסי פרק אף על פי). ויש אומרים הא דגרושה אינה מחויבת להניק אם אינו מכירה, הינו כשמוצא מינקת אחרת ויש לו להשכיר, אבל אם אין לו, כופה אותה ומיניקתו (ר"י); אבל אם השכירה כבר עצמה לאחרים, ואותו ולד מכירה, אין דוחין אותו ולד מפני בנה, אלא בית דין משכירין לבנה מיניקה אחרת (הרא"ש כלל י"ז):
מפרשים
(ד) אבל אם הכירה וכו': סתם כדעת הרמב"ם דאין זמן לדבר כל שאינו רוצה להניק מאחרים אין מפרישים אותו ואפי' אם הולד סומא הוא אמרינן דמכיר אותה בטעמ' וריחא ש"ס:
(ה) אבל אם אין לו וכו': כ' בח"מ לא ידעתי טעם לדין זה במה נתחייב' היא יותר משאר נשים ולמה לא יתנו לה הב"ד שכר הנק' כשם שמוטל על הב"ד לפרנס הולד אחר שגמלתו:
(ו) אבל אם השכיר': ואפי' אם השכיר' את עצמה באיסור מ"מ כיון דאותו ולד מכיר' אין דוחין נפש מפני נפש:
עד שהכירה וכ' בטור וז"ל לאחר שיגמול הנער י"א שברשות האב אם ירצה יקחנו אצלו ואם ירצה ינחנו עם אמו דהא דאמרינן בת אצל האם היינו דוקא באלמנה לא שבקינן אצל (קרובי) אביה והרמ"ה כתב דה"ה נמי בגרושה וכו' ולכאורה קשה מן הגמרא דאיתא בפ' הנושא א"ר חסדא זאת אומרת בת אצל אמה פי' מדתנן למקום שאמה מוליך אביה לה מזונות ממאי דבגדולה עסקינן דלמא בקטנה עסקינן ומ"ח לא אמר בת אצל אחיה משום מעשה שהיה שהרגוה בשביל ירושת עשור נכסין דתניא אין מניחין הבן אצל מי שראוי ליורשו מי שמת והניח בן קטן כו' מעשה היה ושחטוהי ערב פסח א"כ דיש חילוק בין גדולה לקטנה ליתני למקום שהיא מאי למקום שאמה ש"מ בת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה וכ' מו"ח ז"ל קשה על הטור שכתב ולאחר שיגמול הנער כו' דבבן קאמר וא"כ מה מקשה הא דאמרינן בת אצל האם ותו דלאיזה צורך אמר שראוי ליורשו ורש"ל כתב ליישב זה דה"ק באלמנה לא שבקינן לה בהדי קרובי אב אעפ"י שראוי ליורשה לפי שהאם עדיפא מן הקרובים אבל הגרושה כיון שאביה חי עדיף הוא מן האם ועוד שהאב חייב לזונה עכ "ל אבל הקושישא (ראשונה) אין לה ישוב עכ"ל וע"כ טורח לפרש דברי הטור בפי' דחוק ע"ש אם תרצה אבל כאן אפילו התחלת קושיא אין כאן דודאי אין חילוק בין בן לבת דהטור לא נתכוין כלל להשמיענו דדין הבן כבת דזהו פשוט דהא המעשה שהיה היה בבן ותו דהא הטור התחיל בדן בן וסיים בחילוק בין אלמנה לגרושה אלא פשוט שאי חילוק בין בן לבת אלא דרב חסדא אמר זאת אומרת הבת אצל אמה דמשמע אפילו גדולה אמר מחמת איזה טעם אחר (ופריך) דלמא לא הוה שום טעם רק משום רציחה ודוקא קטנה משום רציחה ולא גדולה ויש חילוק בבן ובת גופייהו בין גדול לקטן דלא חיישי' לרציחה אלא בקטן דוקא ובגדול יש עוד טעם מחמת חינוך שהאם תמיד בבית ותוכל לחנך יותר ומשני א"כ למה אמר למקום שאמה אלא דמתני' קמ"ל אפילו בגדולה ומטעם אחר נוסף על טעם רציחה בקטן:
והכי מבואר באשר"י דאמר רב חסדא זאת אמר' הבת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה תניא נמי הכי מי שמת והניח בן קטן אין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו כו' מעשה היה כו' והטור נקט נגמל הנער נקט ל' כולל לקטן וגדול דמינקט יגמו' היינו קטן ונער הוא ל' גדול ובתרוייהו יהיה אצל אמו הקטן אף שאין בו טעם חינוך יש בו חשש רציחה ובגדול מטעם חינוך ולא קמ"ל הטור דין דבן שדינו כבת שזה פשוט ולא נתכוון (לזה) אלא כוונתו הוא דהי"א ס"ל דבין גדל בין קטן יש בהו חילוק בין גרושה לאלמנה והרמ"ה לא מחלק וא"ל על מ"ש הרא"ש תניא נמי הכי ומייתי מאלמנה ומאי ראיה לגרושה י"ל דבגמרא אין שם באמת הא תנ"ה אלא אדרבה קא מיתיב מזה הברייתא אמה דאמר רב חסדא אפי' בגדולה ואמר שהוכיח התרצן ממתניתין דתנן למקום שאמה דמוכח אפילו בגדולה אמר לשון תנ"ה כלומר דהברייתא אתי אנמי כרב חסדא וקטן דנקט בברייתא לאו דוקא כנלע"ד ברור בפי' הפשט באשר"י ובטור:
(ג) מכירה: אם תרצה ללכת לעיר אחרת והיא רוצה להוליכה עמה התינוק והאפטרופסים מוחים בידה. ע"ל סי' פ' סקט"ו. כנה"ג הביא תשו' נ"י דאם גירש אדם אשתו והיא מניקה אסור לו ליקח את בנו ממנה אלא היא יושב' עם בנו ומגדלתו והוא נותן לה שכר הנאתו ע"ש.
(ד) אותה: כתב החלקת מחוקק לא ידעתי טעם לדין זה ע"ש.