פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר ע יב

שולחן ערוך

האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהיא בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות; אבל אם לא תבעה, מחלה על מזונות דלשעבר.

הגה: והוא הדין אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולותה למזונות, צריך לשלם; אבל אם המניעה ממנה, אין צריך לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פרק שני דיני גזרות וכן כתב הבית יוסף בשם הריטב"א). ודוקא שבעלה בעיר, אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה. ואם משום מלאכות הבית, אם היתה חולה פשיטא דחייב, דחולה לאו בת מלאכה היא; ואם אינה חולה, מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעושה לו המלאכות קטנות שבבית, אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה, רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכה היא (כל זה בבית יוסף סימן ע"ז בשם תשובת הרשב"א). ובמקום שחייב לה מזונות, אף על פי שבעלה הכריז שלא ילוה לה אדם, והוא בעיר ולא תבעתו בדין, ולותה, חייב לשלם, דלאו כל כמינה. והוא דלא ספקה במעשה ידיה (תשובת הרשב"א סימן תצ"ב):

מפרשים

חלקת מחוקק

(מב) אם באה מחמת טענה:    כלומר וביררה שדבריה כנים שיש לחוש לטענתה:


(מג) אלא כשהיא עמו:    ואפילו למאן דס"ל שהבעל יכול להשרות אשתו ע"י שליש מודה דהיא אינה יכולה להשרות אותו כן אף על פי שאינה מורדת מתשמיש כי בעת העונה רוצת לבא אליו כי היא משועבדת לעמוד תמיד לפניו ולשמש אותו ולאכול עמו על שולחנו וכשתלך ממנו אין לה מזונות אפי' לפי ברכת הבית:


(מד) מנכה לה ממזונותיה:    היינו לכתחילה אבל אם לא עשתה מלאכה ולותה לצורך מזונותי' כבר כתבתי לעיל שדעת הרמב"ם והרבה פוסקים שמשלם מה שלותה ואינו מנכה לה מה שלא עשתה מלאכה:


(מה) והוא דלא ספקה:    אבל מעשה ידיה מספיקין והוא הכריז שלא ילוה לה אדם הוי כאומר צאי מעשה ידיך במזונותיך דרשאי:

בית שמואל

(לד) מחמת טענה:    היינו דברי הדברים אבל בדברים בעלמא אינה נאמנת:


(לה) אלא כשהיא עמו:    ואפי' למאן דס"ל הבעל יכול להשרות אשתו ע"י שליש מ"מ היא אינה יכולה להשרות אותו אף על גב דהיא אינה מורדת מתשמיש ורצונה לבוא אליו בעת התשמיש מ"מ היא משועבד לעמוד לפניו תמיד ולשמש לו ולאכול עמו ע"ש וכשתלך ממנו אין לה מזונות אפי' לפי ברכת הבית:


(לו) והוא דלא ספקה:    דאם ספקה הוי כאומר צאי מ"י במזונתך ונתרצה כ"כ בה"ת שער ס"ה בשם הרמב"ן כלומר כיון ששתקה בעת הכריז בודאי נתרצה את עצמה וכמ"ש לעיל ולשיטות הרא"ש אם ספקה אפילו לא הכריז יכול לומר היה לה לצמצם:


באר היטב

(כט) טענה:    אבל בדברים בעלמ' אינה נאמנת.


(ל) עמו:    אפילו למאן דס"ל דהבעל יוכל להשרות אשתו ע"י שליש כמש"ל סי' ע' מכל מקום היא א"י להשרות אותו וכשתלך אין לה מזונות אפי' לפי ברכת הבית אחרונים.







▲ חזור לראש