שולחן ערוך אבן העזר עח ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · עח · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האשה שהיתה אסורה על בעלה, מחייבי לאוין, ונשבית, אינו חיב לפדותה אלא נותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה. ומשלם לה הפירות שאכל מנכסיה (הר"ן פרק אלמנה ניזונת):
מפרשים
(ט) אסורה על בעלה מחייבי לאוין: כלו' אפילו אלמנה לכ"ג גרושה לכהן הדיוט שיכול לקיים בה תנאי כתובה אהדרינך למדינתך אפ"ה אינו חייב לפדותה שאין איסור שביה גורם לה:
(י) ומשלם לה הפירות שאכל: בתו' בכתובות דף נ"ב ע"א בד"ה ממזרת ונתינה לישראל כתבו ואותן פירות עצמן לא ישלם הבעל אא"כ נשבית ע"ש וע' לקמן סי' קט"ז והחילוק שבין הכיר בה או לא הכיר בה ומה שנחלקו רש"י והתוס' בהכיר בה ודעת הרמב"ם כדעת רש"י:
(ח) על בעלה מחייבי לאוין: אפי' אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט דיכול לקיים התנאי ואהדרינך למדינתך אפ"ה אינו חייב לפדותה כיון שאיסור ד"א גרם ש"ס:
(ט) ומשלם לה הפירות: היינו כשנשבית צריך לשלם הפירות ולא קודם כ"כ תוס' ביבמות דף פ"ה ובכתובות ועיין סי' קי"ו וחייב לשלם כל הסך הפירות ולא כשעת הזול דהא ידע שהוא חייב להוציא' כיון שהיא אסורה לו ט"ז:
ומשלם ליה הפירות שאכל לכאורה היה נראה שמשלם דמי הפירו' בזול ככל שאוכל דבר שהיה סבור שלא יצטרך לשלם כההוא דהגוזל קמא שהניח להם אביהם פרה שאולה והבנים טבחו ואכלוה דמשלמים דמי הבשר בזול אבל באמת אין זה שייך כאן דהא ידע שהוא חייב להוציא כיון שהיא אסורה עליו באיסור לאוין בעמוד והוציא קאי:
(ו) שאכל: היינו כשנשבית צריך לשלם הפירות ולא קודם וחייב לשלם כל הסך הפירות ולא בשעת הזול דהא ידע שהוא חייב להוציאה כיון שהיא אסורה לו ט"ז.