שולחן ערוך אבן העזר עא ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מי שהלך למדינת הים והניח בניו כאן, מוכרים מנכסיו לפרנסה עד שיהיו בני שש; אבל מבני שש ומעלה, אין זנין אותם מנכסיו.

הגה: ויש אומרים היינו דווקא שלא התחיל לזונן אחר שש, אבל התחיל לזונן, ניזונין מנכסיו, דוודאי ניחא ליה בהכי (מרדכי פרק נערה בשם ר"י). ויש אומרים אם אמוד, זנין אותן בכל עניין, משום צדקה (כך משמע בטור):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(ג) אבל מבני שש ומעלה:    לא ביאר בדבריו אם דוקא במי שאינו אמוד ואף על גב דגם בפניו אין יורדין לנכסיו רק מכלימין ומכריזין עליו ה"א דשלא בפניו עדיף טפי דמסתמא אמרי' אם הי' כאן לא הוי גרע מעוף טמא וכל זמן שלא נשמע בפי' שאינו רוצה לזון מחזקינן ליה בחזקת רחמן קמ"ל דלא יורדין לנכסיו אבל באמוד יורדין לנכסיו בתורת צדקה אף שלא בפניו אבל הרמב"ם כתב להדיא פ' י"ב מה"א אף על פי שהוא אמוד משום דבגמ' בכתובות דף ק"ז ע"א אמרו מי שהלך למד"ה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין לאשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר מאי ד"א רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה ולכ"ע צדקה לא ובתכשיט פליגי וכבר כתב הרמב"ם דאין נותנין לה תכשיט וכ"ש צדקה:

(ד) דודאי ניחא ליה בהכי:    התו' פ' נערה דף מ"ח בד"ה ולא שאני לך כתבו בשם ר"י דמיירי דקודם שהלך למד"ה היה ניזונים בניו ובנותיו משלו אפ"ה אין זנין אותם מנכסיו דאל"כ אף בנשתטה אין זנין בניו אם הוא לא היה מפרנסם וכן הוא בספר אגודה וכ"כ התו' דף ק"ז ע"א בשם ר' שמשון בד"ה מאי פסקה דמיירי דבניו היו סמוכין על שלחנו ואפ"ה אין זנין בניו הואיל ויצא לדעת ובמרדכי פרק נערה דף תקל"ט ע"ב כתב בתחלה מי שהלך למד"ה וכו' ב"ד זנין ומפרנסין לאשתו אבל לא לבניו פי' ר"י דההוא מוקמה לה בפ' בתרא בשלא היה משרה (ע"י אפטרופס) בניו ובנותיו מתחלה לזונם שאם היה משרה מתחלה בניו ובנותיו נותנין מנכסיו כיון דניחא ליה וכו' וי"מ דאדרבה דההיא מי שהלך למד"ה מתחלה היו סמוכים על שלחנו וכו' אפ"ה אין זנין והמעיין בתו' הנ"ל שהבאתי ובספר אגודה יראה שהוא ט"ס במרדכי ובתחלה צריך להיות י"מ כו' ולבסוף צ"ל פי' ר"י דאדרבה וכו' כמו שהוא בתו' וכמו שפי' ר' שמשון הנ"ל והרב העתיק בשם ר"י כפי אשר מצא בדברי המרדכי ולא שת לבו דדעת ר"י הוא להיפך במסקנא:

(ה) אם אמוד זנין אותו בכל ענין:    זה הוא דעת הר"ן אך הרב לא החליט דעתו ועיין שם בדף תפ"ו ובדף תפ"ז ועיין בכ"מ סוף הלכות נחלות:
 

בית שמואל

(ה) עד שיהיו בני שש:    כתב בפרישה דחייב לזון אותם אפי' תוך ג"ח הראשונים שהלך אף על גב לאשה אין נותנין מזונות ג"ח הראשונים שאני אשה דאפשר לזון ממ"י לפ"ז אם יש להם מדידהו ואפשר לזון אותם משלהם אין זנין אותם ג"ח הראשונים ולכאורה לא משמע כן בש"ס דהא משמע מלשון הש"ס דודאי אין אדם מניח ביתו ריקם ומניח מזונות על ג"ח ואין ספק בדבר א"כ אפי' ליתומים ג"כ אין נותנים להם תוך ג"ח הראשונים גם משמע באשה אין נותנים לה מזונות תוך ג"ח אפי' אם היא אינה בת מלאכה, ואם הם יותר משש אין חייב לזון אותם אפי' הם חולה וגרע טפי מקטן פחות מבן שש מ"מ אין חיוב עליו כיון שהם יותר משש הג"מ:

(ו) אבל מבני שש ולמעלה וכו':    יש בזה ג' שיטות לרמב"ם אם הלך מדעתו למ"י אין זנין אותם כשהם יותר משש אפילו אם הוא אמוד דס"ל דאין יורדים לנכסיו שלא בפניו ליטול ממנו צדקה ואם הוא נשתטה כתב הרמב"ם סוף ה' נחלות דנותנין צדקה מנכסיו לכן זנין את בניו מנכסיו כשהוא אמוד בתורת צדקה ואם הוא אינו אמוד י"ל דלא ניח' ליה כן הוא לשיטות הרמב"ם לפי מ"ש הר"ן והמגיד, והטור ס"ל כשהלך מדעתו כרמב"ם ואם הוא נשתטה ס"ל דאמרי' מסתמ' ניח' ליה לזון לבניו אפי' אם הוא אינו אמוד ונראה דהמחבר נמי ס"ל כן לכן כתב בסעיף זה מי שהלך למ"י אין זנין וכו' משמע אפילו אם הוא אמוד ובסעיף ג' כתב אם הוא נשתטה מפרנסים לבניו משמע אפי' אם הוא אינו אמוד והר"ן ס"ל אם הוא נשתטה כהטור ואם הלך מדעתו ס"ל אם הוא אמוד נחתינן לנכסיו ליטול ממנו צדקה והיינו הי"א שהביא בהג"ה, ומה שמציין וכן משמע מהטור לית' אלא דברי הר"ן הוא מיהו רוב פוסקים ס"ל אפי' ליתן מזונות לבניו אין יורדים לנכסיו שלא בפניו גם הר"ן לא החליט את זאת לירד לנכסיו לכן נראה עיקר אפי' אם הוא אמוד אין זנין לבניו שלא בפניו:

(ז) וי"א היינו דוק' וכו':    כן הוא במרדכי מיהו תו' פ' נערה כתבו דר"י חולק על סבר' זו וס"ל כל הסוגי' איירי דוק' כשהיה נתן להם מזונות קודם לכן אז אמרי' אם הוא נשתטה מסתמ' ניח' ליה ליתן להם מזונות כיון שזנה אותם תמיד אבל אם הלך למ"י לדעת ולא צוה ליתן להם מזונות לא ניח' ליה אף על פי שנתן להם מזונות קודם לכן וע' בח"מ:
 

באר היטב

(ה) מנכסיו:    אפי' הוא אמוד אין זנין לבניו לשלא בפניו ח"מ ב"ש.

(ו) בהכי:    מיהו תוס' פ' נערה דמ"ח בד"ה ולא שאני לך וכו' כתבו דר"י חולק וס"ל דסבר' זו מהני דוק' בנשתטה אבל אם הלך למד"ה לדעת ולא צוה ליתן להם מזונות לא ניחא ליה אפי' נתן להם מזונות קודם לכן ע' ח"מ.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש