שולחן ערוך אבן העזר סה א
שולחן ערוך אבן העזר · סה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה ולומר שהיא נאה וחסודה (פירוש מן ותשא חן וחסד לפניו) אפילו אינה נאה. הגה: ומצינו שרבי יהודה בר אילעי היה מרקד לפני הכלה ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה (דברי הרב) (פ"ק דמגילה ופ' האשה שנתארמלה).
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) אפילו אינה נאה: לא שאם יש לה מום יאמר שאין לה מום דזה שקר גמור רק יאמר סתם שהיא נאה וחוט של חסד משוך עליה לאפוקי מדעת ב"ש וכמו שכתבו התוספו':
(ב) ומבטלין ת"ת להכנס' כלה: אפילו מי שתורתו אומנתו מחויב לבטל לא שהוא רשות בלבד כך כתב הרא"ש ואפשר לומר דוקא כשרואה שנכנסין לחופה צריך לכבדם אבל אם יודע שיש חופה בעיר א"צ לבטל מלימודו ולילך שם:
בית שמואל
(א) מצוה לשמח: וכתב הטור כל הנהנה מסעודת חתן וכלה ואינו משמחו עובר בה' קולות וכ' בפרישה דוקא מי שנהנה ואינו משמחו הוא עובר אבל מי שאינו שם אינו עובר מיהו לשון הפוסקים שכתבו מצוה לשמח משמע דמצוה שילך לשם וישמח אותם:
(ב) לומר שהיא נאה: אף על גב דכתיב מדבר שקר תרחק יש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה פרישה:
(ג) ומבטלין ת"ת: אפי' מי שתורתו אומנתו חייב לבטל ובח"מ כתב אפשר מי שרואה שנכנסים לחופה חייב לבטל אבל מי שיודע ואינו רואה אינו חייב לבטל מיהו בברייתא לא משמע כן דהא תניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה ובהוצאת המת אפילו אינו רואה חייב לבטל כן ה"נ בהכנסת הכלה וכתב בפרישה פרש"י הכנסת הכלה ללוותה מבית אביה לבית חופתה, מזה היה נ"ל הגון ללוות בזמנינו הכלה כשמביאים אותה תחת החופה כמו שנוהגים לעשות להחתן אדרבה הוא עיקר שהרי לא נזכר אלא הכנסת הכלה שוב מצאתי במ' וכו' כי הכנסה היא שמסרה בשחרית לחתן קודם הברכה נמצא מה שהולכים בזמנינו כל הקהל לכסות ראש הכלה היא נקרא הכנסת כלה לחופה ע"כ והט"ז כתב נראה לדידן לא הוה כיסוי הראש חופה אלא הכנה לחופה שתהיה אח"כ שהיא הגמר ואין הולכים אלא ללות החתן ולא ללות את הכלה ששם כל הנשים הולכים עמה ואין להתערב שם עמהם וראיתי בקצת מקומות אנשים חשובים הולכים לקראת הכלה וכשמקריבים אליה חוזרים לאחוריהם להחופה ונכון הוא:
ט"ז - טורי זהב
ולרקד לפניה לומר משמע דהאמיר' לאו היינו ריקוד אבל ברש"י פ"ב דכתובות מבואר דריקוד היינו האמירה ואגב נזכיר מה שחדשתי בס"ד בפשט זה בגמ' וז"ל בש"א כלה כמות שהיא לפי יופיה וחשיבות' מקלסין אות' ובה"א כל נאה וחסודה פירש"י חוט של חסד משוך עליה א"ל ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגר או סומא אמרי' כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישכחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ויש לדקדק טובא בהאי פלוגתא חדא ל"ל כלה הל"ל כמות שהיא הלא הוזכר' מקודם ותו לפי האמת בתו' שם כ' דאם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוהו עכ"ל תימא דאין לך ביוש גדול מזה דביפו' ירקדו ובמכוערות לא ירקדו והרבה חשו חז"ל שלא לבייש בענין כזה כההיא בט"ו (באב) היו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש מי שאין לו כדאיתא ביש נוחלין ותו דלישנא דכיצד מרקדין משמע בכל הכלות מרקדין כן ותו במ"ש מי שלקח מקח רע כו' האיך מביא ראיה ממה דאמרי אינשי על תקנ' חכמים דהא באמ' ע"ז שייך להקשות והא כתיב מדבר שקר תרחק ונראה דב"ש ס"ל דבלשון זה יאמר לכל הכלות כלה כמו' שהיא ופירושו שהכל' הזאת היא בכל השלימות הראויות לה וא"כ הוא שבח גדול להיפות ולאינם יפות אע"ג דאין שבח לענין יופי שלה מ"מ יש לפרש לפי ענינה שיש לה קצת מעלות בשאר דברים ובה"א כלה נאה וחסודה וזה הלשון יתפרש על הכלו' שאפי' חיגרת או סומא יש עליה חוט של חסד בעיני חתן שלה כי אלמלא לא מצאה חן בעיניו לא נשאה דהא צריך לראות את הכל תחילה והקשו עלי' ב"ש דהעולם יסברו דחסוד' דקאמר היינו שחוט של חסד שלה משוך בעיני כל אדם וזה שקר הוא והתורה אמרה מדבר שקר תרחק דהיינו שלא לדבר דברים הנראים לשקר בעיני הבריות ע"ז תירצו ב"ה דהא כבר נודע מנהג כל האדם שנוהגין שמי שלוקח מקח רע משבחין הרואים בעיניו כדי שלא יצטער וא"כ אף כאן בודאי יבינו כל העולם שחסידה דקאמר היינו בעיני החתן שלה כנ"ל נכון בפי' מאמר זה בס"ד:
להכנסת כלה לחופה כתב בדרישה דפירש"י בגמ' להכנסת הכלה ללות מבית אביה לבית חופתה מזה נראה הגון ללות הכל' בזמנינו כשמביאין אותה תחת החופה כמי שנוהגים לעשו' לחתן ואדרבא היא עיקר שהרי לא נזכר אלא הכנס' כלה. והמרדכי פ"ק דכתובו' כתב דזימנין מקדש בשע' ברכת הנשואין ואז הכנסת כלה קודמ' לקידושין כי הכנס' היא שמסרה בשחרית להחתן קודם הברכה נמצא מה שהולכין בזמנינו כל הקהל עם החתן בשחרית לכסות ראש הכלה היא בזמנינו הכנס' כלה לחופה ע"כ בדרישה והוא תמו' האיך כ"כ דהא כתב רמ"א בסי' נ"ד דהמנהג עכשיו דמה שמוליכים אותה תחת המפ' שעל הכלונסות הו' חופה ותו דהרבה פעמים שביום החופה בשעת שמסלקין הנדוניא אם אין החתן משוה הולך משם ולא ראינו עליו חיוב שישאנ' מחמת כסוי ההינומא ותו דבהרבה מקומות מכסין הכלה בשחרית בלא חתן וא"כ האיך הוא חופה בלא חתן ע"כ נראה דלדידן לא היה כסוי ההינומא חופ' כלל אלא הכנה לחופה שתהיה אח"כ אז הולכ' אנשים לזה ואח"כ בשעת הולכ' לחופה שלנו שהוא הגמר אין הולכים אלא ללות החתן אבל לא ללות הכל' ששם כל הנשים הולכים עמה ואין להתערב שם עמהם וראיתי בקצ' מקומות שהרבה אנשים חשובי העיר הולכים באמת לקראת הכלה וכשמתקרבים אליה חוזרים לאחוריהם להחופה וזה נקרא ג"כ לוי' ונכון הוא:
באר היטב
(א) נאה: אע"ג דכתיב מדבר שקר תרחק יש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה פרישה.
(ב) לחופה: אפילו מי שתורתו אמנותו מחוייב לבטל. ודוק' כשרואה שנכנסין לחופה אבל אם יודע שיש חופה בעיר ואינו רואה א"צ לבטל מלימודו ולילך שם ח"מ. ועיין ב"ש שכתב בבריית' לא משמע כן דהא תני' מבטלין ת"ת להוצאות המת ולהכנסת כלה. ובהוצאות המת אפילו אינו רואה חייב לבטל כן ה"נ בהכנסת הכלה עכ"ל ועיין בהרא"ש פ"ב דכתובות ודו"ק. כבוד לחתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו ברגל אלא יניחנו עד יום החופה דרשות מהרי"ל.