שולחן ערוך אבן העזר מד ט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מד · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
ישראל מומר שקדש, קדושיו קדושין גמורים. וצריכה ממנו גט. ואפילו זרעו שהוליד משהמיר, אם קדש אותו זרע ישראלית, קדושיו קדושין. ודוקא שהולידו מישראלית, אפילו מומרת. אבל אם הולידו מן הגויה, דינו כגוי, אפילו היה המוליד ישראל שאינו מומר.
- אבל ישראלית מומרת שיש לה זרע עם הגוי, שקדש, קדושיו קדושין (מרדכי סוף החולץ):
מפרשים
(י) ואפי' זרעו שהוליד משהמיר וכו' קידושיו קדושין: אין לפרש דלא כתב קדושין גמורין דמסתמא אשת המומר פרוצה היא ואפי' בישראל אם היא פרוצה ביותר חוששין לבניה שמא אינם של בעלה וגם כאן חוששין שמא לאו זרעו הוא דמ"מ ולדה כמוה אף אם בא עליה גוי או עבד וכמ"ש אח"ז בהג"ה ומ"מ יש קצת לדקדק למה כתב דין זה אפי' זרעו שהוליד דאין הזרע ישראל מצידו רק מכח האם:
(יב) ואפילו זרעו: משמע דקאי על מ"ש דקדושיו קדושין גמורים הם וכן מסתבר כיון דמומרת דינה כישראלית אף על פי שחטאה ישראלית היא א"כ הולד ממנה הוא ישראל ודינו כמומר אפי' אם היא פרוצה ביותר מ"מ הוי כעכו"ם הבא על הישראלית והולד כמות' וכן כתוב בח"מ וכן גר שחזר לסורו וקידש קדושין גמורין הן כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ח:
(ו) שקידש: וה"ה גר שחוזר לסורו וקידש קדושין גמורין הם כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ח בה"י. וה"ה המקדש למומרת תפס קדושין הר"ם איסרלאן סי' ס"ב. מי שקידש והיו סבורים שהוא יהודי ואח"כ נתגלה שהמיר דתו ושב בתשובה אך לא תשובה שלימה עיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' קל"ח. האנוסים שבפרנקי"א אין חוששין שמא אמו מגויים שכל האנוסים נזהרין להתחתן בגוים ולא חיישינן למיעוטי דכל דפריש מרובא פריש הרא"ם ח"ב סי' ל"א הר"י בי רב סי' ל"ט.
(ז) גמורין: מהר"י מינץ סי' י"ב כתב דלא תפסי קדושין אלא מדרבנן וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' מ"ד. עיין כנה"ג.
(ח) ישראלית: אפילו זרע זרעו עד כמה דורות הרא"ם ח"א סי' באר ה טב מ"ז. ודוק' במי שנשתמד לאנסו כאנוסין אשר בספרד אבל במשומד לרצונו בלי שום אונס רק טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי ואין קדושיו קדושין הרא"ם ח"א סי' מ"ז בשם מהר"י בן חביב. והוא שם בסי' מ"ח חולק עליו וסובר דאפילו אם נשתמד לרצונו בניו הורתן ולידתן בקדושה קרינן ביה. והרשד"ם בחא"ה סי' יו"ד הסכים לדברי מהר"י בן חביב. וכתב כנה"ג דאפילו לדעת הרא"ם היינו דוקא בניו אבל בני בניו אפילו כשאמם ישראלית אין חוששין לקדושיהן עיין מהריב"ל ח"ב סי' מ"ה. והראד"ב סי' ו'.