שולחן ערוך אבן העזר ז ה


שולחן ערוך

היה שם ב' עדים שנשבית, ועד א' מעיד שנטמאה, וא' מכחיש אותו ומעיד לה שהיא טהורה ולא נתייחד עמה כותי עד שנפדית, אפילו זה שמעיד שהיא טהורה עבד או שפחה, הרי זו מותרת:

הגה: ויש אומרים, שאם היא אומרת "נטמאתי" – נאמנת נגד עד א' שאומר טהורה, אבל לא נגד ב' עדים (הגהות אלפסי פ' האשה שנתארמלה):

מפרשים

חלקת מחוקק

(ז) אבל לא נגד שני עדים:    שם בהג"ה אלפסי מפורש דלא כל הימנה לאסור עצמה לבעלה כהן ואם היתה פנויה נאמנת לאסור עצמה לכהונה ואפילו במקום שני עדים שאדם נאמן לאסור על עצמו יותר מק' איש ויש לדקדק דכל זמן שהי' תחת בעלה ויש לה עד א' המתירה למה נאמנ' לו' שהיא טמאה לו מ"ש מאשה דעלמ' האומרת טמאה אני לך חיישינן שמא עיני' נתנ' באחר (כדלקמן סי' טק"ו סעיף ו') ולפי המושכל שבוי' בע"א האומ' שהיא טהורה עדיפ' היא מאשה דעלמ' האומר' שנאנסה (כדלעיל סי' ו' סעיף י"ב) או סברה שבעלה הי' כהנהו עובדי בסוף נדרים ואפ"ה אמרינן שם שמא עיניה נתנה באחר ומכ"ש שיש לחוש בעד המכחיש' בפניה ואומר שטהור' היא ואף שיש לחלק בדוחק אין נראה כלל:

בית שמואל

(ט) ועד א' מעיד שהיא נטמאת:    מבואר במגיד והר"ן אפי' עד הראשון הוא עד כשר ואח"כ באתה אשה ואמרה טהורה היא מקילין בשבויה ומותרת לכהן אפילו עד כשר שאומר נטמאת בא בתחלה ואשה בסוף ולא אמרינן בכה"ג כל מקום שהאמינ' ע"א הוי כשנים גם לא אמרינן אוקמ' חד לגביה חד וישארו עידי שבויה אף על גב בעדות שמת בעלה לא מהני עדות כזו כאן בשבויה מקילין אף על גב לענין כותי ועד מפי עד יש מחמירי' יותר מעדות שמת בעלה נ"ל כמ"ש בסמוך ועיין בש"ג:


(י) שאם היא אומרת וכו':    כ"כ בש"ג ולמד מבריית' דף כ"ג אני טמאה וחברתה טהורה וע"א אומר את טהורה נאמנת ופי' הוא הבריית' אפילו בנשוא' איירי היינו בידוע שנשבית אז נאמנת לאוסרה על בעלה משום כיון דנשבית וק"ל עכו"ם פרוצות בעריות קרוב לוודאי דנבעלה ולא גרע מרגלים לדבר כמ"ש בסי' קט"ו ואם נותנת אמתלא לדבריה למה אמרה נטמאתי נאמנת ומ"ש אבל לא נגד שני עדים היינו דוק' בנשוא' א"י לאסו' את עצמה על בעל' אבל פנויה נאמנת לאסו' את עצמה לכהונה:

ט"ז

באר היטב

(יד) שנטמאה:    אפי' עד הראשון הוא עד כשר ואח"כ באתה אשה ואמרה טהורה היא מקילין בשבויה ומותרת לכהן אפי' עד כשר שאומר נטמאה בא בתחלה ואשה בסוף לא אמרינן בכה"ג כל מקום שהאמינו ע"א הוי כשנים גם לא אמרינן אוקמי חד לגבי חד וישארו עדי שבויה. אע"ג בעדות שמת בעלה לא מהני עדות כזו כאן בשבויה מקילין. אע"ג לענין כותי ועד מפי עד יש מחמירין יותר מעדות שמת בעלה אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ב"ש.


(טו) טהורה:    היינו בידוע שנשבת ואם נתנה אמתל' לדבריה למה אמרה נטמאתי נאמנת. ומ"ש אבל לא נגד שני עדים היינו דוק' בנשואה אינה יכולה לאסור את עצמה על בעלה אבל פנויה נאמנת לאסור את עצמה לכהונה. והקשה הח"מ דכל זמן שהי' תחת בעלה ויש לה ע"א המתירה למה נאמנת לומר שהי' טמאה מ"ש מאשה דעלמ' האומרת טמאה אני לך חיישי' שמא נתנה עיניה באחר כדלקמן סי' קט"ו ולעיל סי' ו' סעיף י"ב. וי"ל מאחר שיש עדים שנישבת הוי כמו רגלים לדבר ורמ"א כתב שם דוק' שאין רגלים לדבר אבל יש רגלים לדבר נאמנת בה"י ב"ש.







▲ חזור לראש