שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שיא
שאלה שיא:
בגאיה. שאלת זקנה אחת הית' מתגוררת בבית חתנה ומתפרנסת מנכסיה וגם פורעת לחתנה שכירות דירתה אחר זה חלתה חולי כבד עד שנתבטלו כל איבריה ולא נשאר בה כח ונשארה כן חמש שנים ובנה הי' מוציא עליה כל צרכיה משלו כמו ד' חדשים ומפני שאחותה הית' מתקוטטת עמו הי' נמנע מלהוצי' עליה ועמד חתנה בלא רשות ב"ד ובלא רשות בנה היורש ותפש מעותיה והי' מוציא עליה כדין ושלא כדין והי' מוכר מטלטלים בכל יום וכשגזר השם ומתה בא בנה היורש והזמין חתנה לב"ד ותבע ממנו מטלטלין אמר שהיו כתובים בפנקסו והוא טוען בברי שהיו אצל אמו השיב לו החתן שאין לו כל אותן מטלטלין ולא הודה לו אלא בקצת בלאות וכן זה החתן שאין לו זכות מחמת אשתו בירושת אמה אם הי' רשאי לשלוח ידו בנכסי חמותו בלא רשות ב"ד ובלא רשות בנה היורש:
תשובה: מה שהוציא שלא כדין הפסיד ומה שאמרו בפ' שני דייני (ק"ז ע"ב) שמי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי כבר כתבו הגאונים ז"ל שאם לוותה ואכלה מוציאים ממנו וכ"ש בנדון הזה שלא הית' צריכ' ללוו' אלא להתפרנס מנכסיה ושאינו צריך להוציא משום אדם מה שהוצי' שאין ליורש דין עליו כלום ובמי שהלך למדינת הים ועמד א' ופרנס אשתו ולוותה מוציא מיד הבעל ואפי' לוותה שלא בב"ד ולא פסקו לה מזונות בב"ד וכ"כ האחרונים ז"ל ולא הפסיד מה שהוציא ואפילו הוציא משלו כ"ש זה שאינו תובע לשום אדם כלום אלא שאומר שפרנס אותה מנכסי' שאינו בדין שיפסיד וכל זה יהי' שכרו שטרח בשמושה שיפסיד מה שהוציא כדין עליה האי דשנא להאי פרדשנא (לשון חז"ל סנהדרין צ"ד ע"ב) זה הגמול לזאת הטוב' ועל כיוצא בזה קראו בפ' נערה שנתפתתה (נ"ג ע"א) משיב רעה תחת טובה וכו'. ומה שהצריכו ב"ד בפ' אלמנה נזונת (צ"ח ע"א) לאלמנה שמכרה למזונותיה אינו שתצטרך רשות ב"ד בזה ואם לא נטלה רשות ב"ד שתפסיד מה שנטלה אלא כדי שישומו לה מה שתמכור ולא תמכור בזול ומ"ה סגי ב"ד הדיוטות כדאיתא בפ' אלו מציאות (ל"ב ע"א) אבל אם מכרה שלא ברשות ב"ד ומכרה כראוי לא הפסידה כלום ואם מכרה בזול יחשבו לה כשעת היוקר וזהו כשמכרה בנכסי בעלה אבל זה שמשכונו בידו ימכור מה שהוציא בלא רשות ב"ד ואם מכר כראוי והוציא כראוי מה שעשה עשוי כי המלו' על המשכון שהוא תפוס בידו אינו צריך לב"ד כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מה' מלוה. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' אלמנה נזונת שאם לא נתן הבעל מזונו' לאשה ועשתה ואכלה אע"פ שהותיר' אין לבעלה עליה כלום ואינה צריכ' להתנו' עמו בב"ד ולומר איני ניזונת ואינה עושה שהרי משכונה בידה וזו היא ששנינו (כתובות ס"ד ע"ב) אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה עכ"ל ז"ל ורשות היורש ג"כ לא הי' צריך כי אין רשות ליורש בנכסי מורישו עד שימות והרשות ביד המוריש לעשות בנכסיו מה שירצה וכבר אמרו בפ' יש נוחלין (קכ"ז ע"ב) ובפרק עשרה יוחסין (ע"ח ע"ב) אחר אי בעי למיתן ליה במתנה מי לא יהיב ליה ומשנה שלימה שנינו שם (ב"ב קל"ג ע"ב) הכותב נכסיו לאחר והניח בניו מה שעשה עשוי וכ"ש לצרכי גופו שאפי' כתב כל נכסיו לבניו בחייו יש מי שאומר בפ' נערה שנתפתתה (מ"ט ע"ב) הוא ואשתו נזונין מהם אע"ג דלא קי"ל הכי נלמוד מזה שאם לא מכר שהוא נזון מנכסיו בלא רשות היורש. ולענין כפירה והודא' שיש ביניהם במטלטלין או בכמה נמכרו אם הית' צריכ' אליהם יש על החתן חיוב שבועה עד כדי דמיהן כדאי' בפ' חזקת ובפ"י מה' טוען דכל היכא דליכא עדים וראיה נאמן עד כדי דמיהן במיגו ואנו פוסקין שכר שמוש לקרובות המשמשות קרובותיהן ומוציאין ואפי' מהבעל: