שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קפב
עוד שם לר' דוד חלאיו יצ"ו
שאלה קפב: שאלת כתובת אשה אם היא מן התורה או מדרבנן ונסתפקת בזה לפי שמצאת בקצת נסח כתובו'. בכתובת בתולה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא ובאלמנה דחזו ליכי סתם ורצית לעמוד על בירור הדברים:
תשובה: בצרפת ובאשכנז הם נוהגין כן ורבינו תם ז"ל כ' שהם סומכים על רשב"ג דאית ליה בפ' בתרא דכתובו' (ק"י ע"ב) דכתובה דאוריי' ואע"ג דרבנן פליגי עליה הא קיימא לן (גיטין ע"ה ע"א) כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. אבל ר"ח ז"ל כ' דלא קיימא לן בהא כרשב"ג משום דרב נחמן ס"ל כתובת אשה דרבנן כדאי' בפ"ק דכתובו' (יו"ד ע"א) וקיימא לן הלכה כר"נ בדיני (ב"מ ק"י ע"א) וכן בכולי תלמודא אמרי' כתובה דרבנן בפ' האשה רבה ביבמו' (פ"ט ע"א) ובפ' נערה שנתפתתה (נ"ד ע"א) וכן מוכח בפ' הנזקין (מ"ח ע"ב) שתקנו שתהא כתובה נגבית מן הזיבורית וההוא כללא דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. כבר כ' הרי"ף ז"ל בפ' גט פשוט דלא סמכינן אההוא כללא דהא פליגי עליה דמאן דכליל ההוא כללא בפ' המדיר (ע"ז ע"א) ובפ' המפקיד (ל"א ע"ב). וגם הרי"ף ז"ל פסק דכתובת אשה מדרבנן וכן פסקו כל הגאוני' ז"ל. ומה שכותבין באותן המקומו' בכתובת בתולה דחזו ליכי מדאוריי' הרמב"ן ז"ל כ' דטעותא הוא בידיהו. ואי משום כתובה דידהו לא גביא אתתא ולא מידי דמן התור' לא מחייב לה ולא מידי וגביא מתקנתא דרבנן במקום שאין כותבין עכ"ל. והרא"ש ז"ל כ' שיש מתקנין לשון זה שאינו לומר דכתובה דאוריי' היא אלא לומר שאותן מאתים הם מכסף צורי שהוא כסף צרוף ואינן מכסף מדינה שלא היה בו אלא שמינית כסף ועל כן כותבין דחזו ליכי מדאו' כדי שלא יטעה אדם לומר שאינן כסף צרוף אלא סלעים דרבנן וכ' הרב ז"ל שדברים של טעם הם ואני אומר שאין להם טעם שאין במשמע זה הלשון שיוסיף לה על קיצותן של חכמים כלום. וכיון דכתובה דרבנן היא והדין נותן שלא תגבה אלא כסף מדינה מפני שכ' דחזו ליכי מדאוריי' אינה גובה אותם מכסף צורי. שהרי הלשון בעצמו טעות הוא דלא חזו לה כלל מדאורייתא ומפני טעות לשונו לא נוסיף לה זכות על זכותה כנ"ל. והיוצא מכל זה הוא שכתובת אשה היא מדבריהם ואין לה אלא כסף מדינה בין בתולה במאתים שלה בין אלמנה במנה שלה וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל. ומה שנראה בפ' החובל (פ"ט ע"ב) דכתובה עשרים וחמשה היא מדאורייתא לאו דוקא אלא שעיקר תקנה שתקנו מאתים לבתולה שהם חמשה ועשרים מכסף דומה למה שאמרו (תענית כ"ח ע"ב) הלל דראש חדש לאו דאורייתא ומשמע דשאר ימים ואפי' דחנוכה דאורייתא ואינן דאורייתא שאפי' חנוכה עצמה דרבנן היא וכ"ש הלל דידה. אלא דאורייתא לאו דוקא אלא דעיקר תקנה קרי דאוריי' אפי' דרבנן: