שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קנז
ענין קנז:
הוקשה לך בדברי הרמב"ם ז"ל דבפ"ו מה' טוען כת' שהתובע לחבירו בעדים וענה ואמר ליה כן יכול לטעון משטה הייתי בך ובפ' שאחריו כת' שאם הודה בפני ב' שאינו יכול לטעון כן ודבריו אינן סותרין זה את זה שהוא מחלק בין האומר דרך הודאה לאומר שלא כדרך הודאה והוזקק רבי' ז"ל לחלוקה זו משום דבפ' זה בורר (כ"ט ע"א) אמרי' בברייתא מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי א"ל משטה הייתי בך פטור ובפ' שבועות הדיינין (ל"ח ע"ב) תנן במתני' מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ולכאור' קשיא הך מתני' אבריית' דפ' זה בורר וחילק הוא ז"ל ביניהם דתרווייהו איתנהו ולא קשיין אהדדי דבפ' זה בורר עסקינן דלא א"ל דרך הודאה אלא כמצחק בו ומש"ה פטור ובפ' הדיינין עסקינן דא"ל דרך הודאה ומש"ה חייב וכן כתבו בשם הרמ"ה ז"ל דאם אמר הריני מודה בפניכ' א"צ לומר אתם עדי דעד כאן לא אמרי' (סנהדרין שם) שצריך לומר אתם עדי אלא כשלא אמר בלשון הודאה אבל אם אמר בלשון הודאה א"צ לומר אתם עדי ותו לא מצי אמר משטה הייתי בך וי"א דלעולם צריך לומר אתם עדי דההיא דפ' הדיינין דאמרי' דחייב על כרחין בדאמר אתם עדי מתוקמא לדבריהם ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל יותר נראין: