שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/מג
שאלה מג:
עוד שאלת במקולין המטונפין מלוכלכין זולת לכלוך דם מה יעשו בברכת שחיטה וכסוי שאם יברך קודם שיכנס לשם יש לחוש שמא ימלך הקצב ולא ישחוט וכמו שחששו בברכת אירוסין שלא לעשות' קודם אירוסין שלא כדעת הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' אישות הכ"ג) מהאי טעמא:
תשובה: יפה אמרת שאין לברך קודם שיכנס למקולין ומהאי טעמא אמרי' בירושלמי (ברכו' פ"ט ה"ב) כל המצו' מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הקדושין בבעילה ופי' הרמב"ן ז"ל היינו טעמא לפי שאין לברך על המצוה אלא כשהיא מזומנת לפניו לעשותה ובאות' שעה הרי הוא ערום עם האשה ואין ראוי לברך משום ולא יראה בך ערות דבר ולברך במקום מטונף ג"כ אסור ואפי' להרהר במקומו' המטונפין אסור משום והי' מחניך קדוש ומשום כי דבר ה' בזה כדאיתא בפ' מי שמתו (כ"ד ע"ב ע"ש) ונ"ל שצריך לשחוט תחלה ותכף לשחיטה יצא לחוץ ידבר בברכה במקו' טהר' דכיון דמברכין בעל שפיר דמי למעבד הכי וכדאמרי' בטביל' (פסחים ז' ע"ב) טבל ועלה מברך היכא דאינו ראוי לברכה מקמי טבילה כטבילה דגר וכמ"ש הרי"ף ז"ל בפ"ק דפסחים בהלכותיו אע"פ שלא נרא' כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' ברכות ואפשר שלא כ"כ ז"ל אלא היכא דפשע ובברכ' על הכסוי הדבר יותר פשוט לעשות כן שהרי יש מהגדולים ז"ל שסוברים שצריך לברך אותה אחר הכסוי בכל מקום וא"כ אחר שיכסה יתרחק ממקום הטנופת ואני אומר שבמקום טנופת יכול לעשות כן בברכת שחיטה אא"כ תחלק בזה בין מי שאינו ראוי לברכה כגר למי שראוי לברך אלא שהמקום גורם מפני הטנופת שהי' אפשר לומר שחז"ל לא התירו לעשות כן כל שאפשר לו לעשות תקנה בניקוי המקום המטונף ואין זה נכון כלל. ומ"מ כל זה לא נאמר אא"כ יש שם טנופת מצואה ומימי רגלים או ריח רע המעכבים את הברכה אבל אם אין שם אלא לכלוך דם אין מעכבין את הברכה כלל דהא אמרי' בפסחי' בפ' תמיד נשחט (ס"ה ע"ב) ובזבחים פ' כל הפסולים (ל"ה ע"א) שבשעת שחיטת הפסח היו פוקקין את העזרה לפי ששבח הוא לבני אהרן שילכו בדם עד ארכובותיהם ואע"פכ לא היו נמנעין בעזרה מלומר דבר שבקדושה שהרי היו קוראין את ההלל בשעת שחיטת הפסח והיו מברכין על השחיטה ומה שדנתי לברך אחר שחיטה אני דן להלכה אבל למעשה אני חושש לפי שדברי הרמב"ם ז"ל נראין חולקין כפשטן: