שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/מב
שאלה מב:
עוד שאלת שני תאומים שנולד אחד מהול אם די בברכה אחד לשניהם ר"ל אשר קדש ידיד מבטן וגם אם חייב לברך על הטפת הדם ואתה סובר שזה תלוי בברכת שחיטה וכסוי:
תשובה: נולד כשהוא מהול פלוגתא דתנאי היא (שבת קל"ה ע"א) אם צריך להטיף ממנו דם ברי' אם לא ורבינו האיי גאון ז"ל פסק דצריך להטיף ממנו דם ברית וכן הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ולענין אם מחללין עליו את השבת נמי פליגי רבה ורב יוסף (שם) דלרבה אין מחללין עליו את השבת דספק ערלה כבוש' היא ומספיקא לא מחללינן ופסקו הם ז"ל כמותו. וכיון דספק ערלה כבושה היא נפל ענין הברכה ג"כ בספק מחלוקת אחר שהם ז"ל סוברים דבכל ספיקא דאוריי' לא מברכינן עליה וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל אחרים סוברים דדוקא ספק דדבריהם אין מברכין עליו אבל ספק דאוריי' מברכין עליו וכן דעת הר"ר יונה ז"ל ותלוי מחלוקתן בדקדוק סוגיא אחת שבפ' במה מדליקין (כ"ג ע"א) ובכל כיוצא בזה יש לסמוך על הממעט בברכו' כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה. ולפ"ז אפי' נמול לבדו אותו שנולד מהול אין לבריך עליו אא"כ נראית לו ערלה כבושה כמ"ש ר' האיי ז"ל בתשובה שהביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו פ' ר' אליעזר וא"כ אין כאן שאלה כלל אלא כששניהם חייבי' במילה אם ברכה אחת פוטרתם אם לא דנרא' דברכה א' פוטרתם בין היו תאומים בין לא היו תאומים ודומה לשוחט מאה בהמות שברכה אחד לכלן וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה אע"פ שיש חולקין. וכ' עוד שהקובע מזוזה בהרבה בתים שאינו מברך אלא ברכה א' וגם הרא"ש ז"ל כ"כ במילה. והוסיף עוד שאף ב' בנים של ב' בני אדם ברכה אחת לשניה' אם נמולו כאחד וכן מברכין ברכת חתנים לשני חתנים כאחד. ואפילו בשני מוהלים א' מברך והב' יוציא אותו חברו בברכתו דומה לזה כי קודם תקנה דמשום גזירת נכנסין ויוצאין ראשון הי' מברך ברכת התור' לפניה והכל יוצאין בברכתו ואינן מברכין (מגילה כ"א ע"ב) כנ"ל. ובספר ארח חיים (סי' תל"ב) כתוב כי בברכת על ביעור חמץ אחד מברך והרבה בודקים. ובדין זה לפטור שניהם בברכה א' אין הפרש בין ברכת המילה ובין ברכת להכניסו ואשר קדש ידיד מבטן. וכן נהגתי אני בכאן בשני ילדים באו מארץ גזרה ערלים ולא היו תאומים ונמולו כאחד בברכה א'. ועוד נהגתי כן בשני תאומים נולדו בכאן. וכן נהגו על פי הוראתי במקומו' אחרים. וכן שמעתי שנוהגים כן בהרבה מקומו' אלא שהם מביאים כוס לכל אחד ואחד לומר עליו אלהינו ואלהי אבותינו קיי' וכו' כדי שיתברך כל אחד מהם בשם מיוחד בכוס מיוחד ואין מברכין בפה"ג ולא אשר קדש כי אם על הראשון ואין בזה חיוב כלל אלא לעשו' נחת רוח לנשים ואע"פ שבין מילה למילה הוא מוצץ ונותן סמנים וקושר ומתיר אין זה הפסק כלל שהכל מצרכי מילה הוא כטול ברוך והביא סכין ועוף וחתיכת ורידין והגבהה והרבצה ולא אמרי' משתא וברוכי בהדדי לא אפשר אלא בדבר שהוא סלוק כהב לן ונברך אבל בכיוצא בזה לא אמרי'. והרי יש שותין כוס שני של ליל פסח בלא ברכת בפה"ג ואע"פ שקראו ההגדה ואכלו ירק בין כוס לכוס וה"ה כאן דמאי שנא. ולא תקש' לך היאך מלין שני תינוקו' כאחד והא אין עושין מצות חבילו' חבילו' לא אמרי' הכי אלא במצו' חלוקו' כברכ' המזון וקדוש היום אבל במצוה אחת לא הוי חבילו' חבילו' והוי כקדושא ואבדלתא דמברכין אכסא חדא וכדאמרי' בפ' ע"פ (ק"ב ע"ב) ולא דמי נמי לשני מצורעין דאין מטהרין אותם כא' ולשני עבדים דאין רוצעין אותם כא' ולשני עגלו' דאין עורפין אותן כא' וכן שתי סוטות דאין משקין אותן כא' ובכל הני יהבי טעמא בגמרא בפ' המקנא (ח' ע"א) משום דאין עושין מצות חבילו' חבילו' דהתם הויא כל אחת מצוה בפני עצמה לכל אחד ואחד ואפי' שני תינוקו' דשני בני אדם לא דמי להני משום דהנך מצות רמו עלייהו דב"ד לבני אדם חלוקין. אבל מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצות חבילו' חבילו' אם יוצאין בברכה א' ודמי לשוחט בהמו' הרבה שיוצא בברכה אחת וה"ה להרב' שוחטי' שיוצאי' בברכ' אחת וכדאמרן אף ע"פ שהם גופים חלוקים דשתי בהמות נמי גופים מחולקים הוו לענין אותו ואת בנו כדאי' בפ' אותו וא"ב (פ"ב ע"ב) ומייתי לה בכריתות (ט"ו ע"א) כנ"ל: