שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/מד
ענין מד:
ואותן המקילין שלא לנהוג עטיפת הראש בלילה משום דאין אנינות בלילה לא יפה הם עושים ועוברים הם על דברי חכמי' במאי דאמר' בפ' הי' קורא (ט"ז ע"ב) ר"ג רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו משום דס"ל דאנינו' מדאוריי' אינו אלא ביום ראשון אינו ר"ל שמכאן ואילך יהא מותר אלא לומר שאינו אסור מן התורה אבל מדרבנן ודאי אסור אלא הוא פטר עצמו מרחיצה לפי שהי' אסטניס ובאסטניס לא גזרו רבנן וה"ה שמלילה הראשון ואילך הי' רוחץ בין ביום בין בלילה וכולי עלמא אסירי בין ביום בין בלילה ואין להקל עליהם משום אסטניס כמ"ש הגאונים ז"ל אבל הם אסורים יום ראשון דאוריי' כדעת הגאונים ז"ל דס"ל דאבלות יום ראשון דאוריי' ומכאן ואילך דרבנן אבל לחלק בין יום ללילה מיום ראשון ואילך דברי בורות הן.
ולפטור עצמן מעטיפה כשעוברים בין העכו"ם כדי שלא ילעיגו עליהם אפשר הוא וכן כשבאים אחרים ומנחמין אותו מגלה אותה עטיפה עד שנפטרין ממנו לכבוד הרבים וכדתניא באבל רבתי (פ"י) וללכת לב"ה במנעל אסור הוא אא"כ עובר בין העכו"ם וכשיכנס לבה"כ יחלוץ מנעליו וגם היציא' מביתו לביהכ"נ תוך ז' ימי אבלותו הרמב"ן ז"ל אסרה אלא שכ' שע"פ הרי"ף ז"ל נהגו בקצת מקומו' היתר.
ולא התיר הרב ז"ל לצאת מביתו לבה"כ אלא בשבת ושפמו מכוסה כדי שיכירו הכל שהוא אבל ויבואו לנחמו וכן מצא הרב ז"ל בפרקי ר' אליעזר: