שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/צו
ענין צו:
עוד על הענין הנזכר למעלה.
מה שרצית לחזור ולתקן דבריך דאתתא דלא ילדה מילתא דלא שכיחא היא מההיא בעיא דפרק ב"ש (קי"ב ע"א) גבי נטולה אני מן היהודי' ואיבעיא לן במקום יבם מהו מי מסקא אדעתה דנפלה גבי יבם או לא דקי"ל דלא ונראה לך דהיינו טעמא משום דאתתא דלא ילדה לאו מילתא דשכיחא היא.
אין מכאן הכרח כלל דאפילו תאמר דשכיח' אפ"ה לא מסק' אדעתה דמי יימר דמית בעל מקמי יבה א"נ דלא מגרש לה בעל א"נ דלא להוו ליה בני מאתתא אחריתא.
כולי האי ודאי לא מסקא אדעתה אע"ג דאפשר דלא ילדה.
זהו טעם הדבר ורש"י ז"ל לא מפני זה פירשה לענין איסור נדר ולא לענין כפייה אלא דפשטה הכי משמע דלענין איסור נדר בעי לה וה"ה נמי דה"מ למבעי בבעל אחותה מה היא אלא משום סרך מתניתין דמיירי ביבמה בעו לה ביבם כן תרץ הרש"בא ז"ל לתקן פירש רש"י ז"ל.
ומיהו למאי דקי"ל דלא מסקה אדעתה בין לרש"י בין לר"ח ולרי"אף ז"ל לא מבעיא דלא כייפא ליה ליבם לחלוץ אלא אדרבא אינה צריכה הפרה ומשרא שריא ליה וה"ה נמי שמותרת בבעל אחותה שהיתה קיימת בשעת נדרה דלאו משום דלא ילדה הוא דלא מסק' אדעתה אלא משום דקיימין נינהו בשעת נדרה לא מסקא אדעתה שימות בעלה וגם תפול לפני יבם או תמות אחותה כולי האי לא מסקא:
ולענין מה שכתבתי לך דבתנאי קודם למעשה ס"ל לרי"אף ז"ל דבעינן אפי' בדיני ממונות כתבת שראית מפרשי' אחרי' שלא כתבו כן אני כתבתי לך מה שהכריחו האחרוני' ז"ל מדבריו ומה שנ"ל נכון ואם יש דעות אחרות בלתי נכונות איני חושש להזכירן ולדחותן שלא להאריך במה שאינו צריך. תאריך ימים בנעימי'. כנפשך ונפש שמעון בה"ר צמח זל"הה: