שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/צז
ברשך אל ה"ר שמואל בר דוד חלאיו יצ"ו
שאלה צז: שאלת ראובן היה נשוי אשה בברש"ך ואין לו רק בת אחת ורצה לקיים מצות פריה ורביה הלך לתונ"ס ואירס שם אשה אחת והם מודים זה לזה שע"מ שתדור עמו בברש"ך קדשה ועכשו נפל מחלוקת ביניה' על ענין הנשואין באיזה מקום יהי' היא אומרת בתונ"ס יהי' כי כן היה התנאי בינינו והוא אומר בברש"ך יהיו כן היה התנאי בינינו ואם לא תבא לברש"ך להנש' שם לא אתחייב לך מזונות כי כן התניתי בפירוש עמך ואין לזה ראיה ולא לזו אלא שהארוס אומר השבעי את או אחת מקרובותיך שכן היה התנאי ואעשה הנישואין בתונ"ס והיא אינה רוצה לישבע אלא אומרת או כנוס או פטור מהו הדין בזה:
תשובה: נראה שהארוס נאמן שאפילו בעיקר הדירה אם לא היתה מודה לו היה נאמן לפי שמן הדין אפילו מסתמא בלא תנאי היה יכול לכופה לצאת עמו לברש"ך כיון שיש לו אשה שם שאפי' בשתי ארצות היה יכול לכופה וכדתניא. בתוספת' דאיית' לה הרי"אף ז"ל בסוף פ' בתרא דכתובות דתניא התם בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה וכ"ש שהוא נאמן בארץ אחרת שאפילו אין לו אשה אחרת באותו מקום כופין אותה לצאת וכדתנן במתני' (כתובות ק"י ע"א) אבל באותה הארץ מוציאין מכרך לכרך ומעיר לעיר ואפי' תאמר שאין שני מקומות אלו שוין שהאחד הוא כפר והאחד הוא כרך והאחד הוא נוה יפה והאחד הוא נוה רע ותנן התם (שם רע"ב) דמכרך לעיר ומעיר לכרך אין מוציאין ואף לא מנוה הרע ליפה כרש"בג דקי"ל כותיה בהא כמו שפסק הרמ"בם ז"ל (פי"ג מה"א הי"ח) והסכימו עמו האחרוני' ז"ל אפ"ה בנדון זה מסתמא כופין אותה לצאת כיון שיש לו אשה אחרת בברש"ך יש לנו לומר דעל דעת כן נושא' דמכרך לעיר ומעיר לכרך בארץ אחת ומכרך לכרך ומעיר לעיר בב' ארצות חד דינא אית להו בגמ' וכיון דבשתי ארצות כופין לבן יהודה שנשא בגליל לצאת כשיש לו אשה ה"ה מעיר לכרך ומכרך לעיר ואפי' מנוה היפה לנוה הרע וכיון דמסתמא היה הדין לכוף אותה לצאת עמו אלו טענה היא שע"מ לדור שם קדשה לא היתה נאמנת בכך אא"כ תביא ראיה לדבריה. וכיון שבעיקר הדירה היה הוא נאמן כל שכן בענין הנשואין אחר שהיא מודה לו בעיקר הדירה דהשתא בדירה דלעול' מהימן בדירה דלפי שעה לכ"ש ועוד מה טענה יש לה לומר שיעשו הנשואין בתונ"ס לא נתפרש יפה בשאלה טענתיהו במאי שלא מצינו שהאשה תוכל לטעון על הבעל בענין הנשואין כלום אלא שאם אינו רוצה לעשות סעודת נשואין שכופין אותו לעשות כמנהג המדינה לפי כבודו וכבודה ועולה עמו ואינה יורדת עמו שדן הריא"ף ז"ל כמו שהעידו עליו תלמידיו הרב אבן מאגש ז"ל כמ"ש הרמ"בן ז"ל בחדושיו ורבנו אפרים ז"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו. אבל אם הבעל אמר טרחינא ועבידנ' סעודה לפי כבודי וכבודה בברש"ך שהוא מקום דירתנו מה איכפת לה בזה אין זה כי אם רוע לב הילכך מסתמא בלא שום תנאי הדין נותן לכוף אותה וכיון דמסתמא הדין נותן לכוף אותה השתא דאיכא טענה וכפיר' ביניהם הבעל מהימן ואפילו חיוב שבועה ליכא עליה אלא אם כן תטעון בזה טענה המתקבלת בב"ד ואומרת בבריא שכך היה התנאי ביניהם דהשתא הוי הדין עמה ואפ"ה אי אפיך שבועה עלה שמעינן ליה ותשבע או כופין אותה לבא אחריו ולהנשא בברש"ך ואם אינה רוצה אלו היה לה כתובה היתה מפסדת אותה אבל כבר הסכימו הגאוני' ז"ל שאין כתובה לארוסה וכן נהגו הלכך תשב שם עד שילבין ראשה או תלך אחריו: