ש"ך על יורה דעה קמג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) מי שהיה ביתו סמוך כו'. משמע מדברי הט"ו שאפילו אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל וכן משמע פשטא דמתניתין וכן מוכח מדברי רש"י פ"ק דעבודת כוכבים (דף ט"ז ע"א) שפירש אמאי דתנן התם בונים עמהם בימסאות וז"ל בימסאות בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים עכ"ל ומביאו הטור בסמוך משמע הא תשמיש דעבודת כוכבים עצמה אסור ואם כן הבית שהעבודת כוכבים בתוכו הוא תשמיש דעבודת כוכבים ממש ואסור והיינו דאסרינן כיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים משום שהוא תשמיש עבודת כוכבים וכדאי' בש"ס והב"ח כתב וז"ל ומפרש במשנה פרק כל הצלמים מי שהיה ביתו סמוך לאליל נראה שאם לא היה הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עבודת כוכבים לא היה נקרא מהנה לעבודת כוכבים בבנין הכותל ותו דהא מותר לבנות טרקלין שיהא העובד כוכבים מעמיד בה כיפה להעמיד בה עבודת כוכבים לרש"י עד כאן לשונו ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבה משם ראיה דהא דוקא בטרקלין דהוי תשמיש דתשמיש שרי רש"י הא לאו הכי לא ואם כן למה יהא מותר לבנות כותל לבית שמעמידין בה עבודת כוכבים ומ"ש רש"י שהבית עצמו נעבד אין כוונתו כמו שהבין הב"ח אלא רצה לו' משום דקתני בסיפא אבניו ועציו ואפרה מטמאים כשרץ (פירש"י אינו מטמא במשא) ר' עקיבא אומר כנדה (מטמא במשא) ואי לא היה הבית עצמו נעבד אלא הוי משמשי אליל לא הוי אמר ר"ע כנדה דהכי אמרינן להדיא ר"פ ר"ע אהא מתניתין ולר"ע למאי הלכתא אתקש לשרץ למשמשיה דלא מטמאין במשא ע"ש תראה דמ"ש הוא ברור גם בדרישה פי' דברי רש"י בע"א ואין לשון רש"י מורה כפירושו (ומ"ש התוספות וכ"פ הקונטרס הוא שבמ"ש והבית עצמו נעבד ממילא מיושב קושייתם) ומ"ש הוא ברור:
(ב) כונס לתוך שלו. ד' אמות כן הוא במשנה וטור ופוסקים:
(ג) שלו מותר בהנאה. וחלקו עולה לו שאם היה עביו של כותל ב' אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו. רש"י והר"ן:
סעיף ב
עריכה(ד) ואם עבר ובנה כו'. משמע מדברי הט"ו דדוקא כיפה אבל עבודת כוכבי' עצמה שכרה אסור וכ"נ דעת הרי"ף ותמה הב"ח דבש"ס (בעבודת כוכבים דף י"ט ע"ב) אמרין דאפי' עבודת כוכבים עצמה שכרה מותר ומה שתירץ הב"ח הוא תמוה לחלוק על הש"ס בסברא ומכל שכן שהתוס' תרצו קושייתו אכן נראה לי ליישב ברווח שדעת הרי"ף מדאמרינן בירושלמי הלכה ז' עבר ובנה רבי אליעזר אומר מותר אמר ר' מנא לא מסתברא כהדא סוברת דלא אסיר דהא חייד כל הדא כיפתא ע"כ (פירוש לא מסתבר כסברא זו דלא אסר אלא אפילו עבר ובנה שכרו אסור שהרי הוא משמח בעבודת כוכבים כל זמן שהכיפה קיים) וא"כ כיון דחזינן מדברי ר' מנא בר פלוגתיה דר"א דר"א בכיפה עצמה מיירי א"כ ליתא להך שנוייא דמשנינן לא נצרכה אלא לעבודת כוכבים עצמה ואע"ג דבכל דוכתא קי"ל כש"ס דילן היכא דפליג אירושל' היינו ודאי היכא דש"ס פליג אירושל' אבל הכא דר' ירמיה מפרש דברי ר"א בעבודת כוכבים עצמה והא ליתא כדחזינן מר' מנא בר פלוגתיה ול"ק פשיטא דהא ר' מנא אוסר וגם ר' ירמיה גופיה אי הוי שמיע ליה דר' מנא אוסר לא הוה אמר הכי אבל הרא"ש והר"ן והתו' לשם פסקו כר' ירמיה וכ"פ הרמב"ם ספ"ז מהלכות עבודת כוכבים דין ה' והרשב"א בתה"א דף קל"ח ע"א וכן כ' הכלבו סימן צ"ז וזהו דעת הרב ותימה גדולה על הב"ח שהשיג על הרב כי אדרבה תמהתי למה כתב דין זה בשם הכלבו הלא ש"ס ערוך הוא ומבואר בגדולי הפוסקים הנ"ל ול"ק מהירושלמי דאפשר דגם ר"א מיירי אפילו בעבודת כוכבים עצמה ורבי מנא פליג אפילו בכיפה ומסתברא לש"ס דילן דבכיפה פשיטא דשרי וליתא לדרבי מנא:
סעיף ג
עריכה(ה) והטובה כו'. משמע דהיינו כהמפרשי' השכר וכ"כ עט"ז ולכך פסק לחומרא דאפי' יש לאחרים חלק בטובה עם הכהנים אסור והרמב"ם פרק ז' דין י"ז לפי שמפרש בטובה בטובת דברים ובלבד שלא יתן שכר פסק לקולא דאם היה לה ולאחרים מותר דכיון דטובת דברים אינה אלא דרבנן אזלינן לקולא וכ"כ הר"ן והכ"מ שם וכ"כ הב"ח ס"ד:
(ו) לעובדיה. ור"ל העובדי כוכבים העובדים אותה העבודת כוכבים וכן פרש"י והר"ן והוא פשוט ודלא כהעט"ז שפירש למשרתיה שבגנה ומרחץ:
(ז) ויש לסמוך כו'. והב"ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע"י ישראל זה שנותנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות ורוחצים במרחץ מותר ע"ש וע"ל ס"ס קמ"ח וקמ"ט: