ש"ך על יורה דעה קכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) או של זכוכית או כלים המצופים באבר כו'. כצ"ל והיינו כלי חרס ודומה להן המצופים באבר:
(ב) המצופים באבר. וכתב האו"ה כלל נ"ח דין ע"ט דהמצופים בזכוכית דינם כמצופים באבר:
(ג) י"א כו'. כצ"ל ופליג אסברא ראשונה:
(ד) יטבול בלא ברכה. במרדכי כתב בשם הר"ב דאפילו אינו מצופה אלא מבחוץ באבר יטבלנו בלא ברכה ומביאו ב"י וד"מ וכתב הב"ח ויש לתמוה על מנהג העולם שמשתמשים בקדרות המחופים באבר מבפנים בלא טבילה כלל:
(ה) בלא ברכה. ונראה דיש להטבילן עם איזה כלי אחר בברכה כדלקמן סעיף ט' וכן הוא באו"ה כלל נ"ח ע"ש:
סעיף ב
עריכה(ו) רפוי בידו כו'. צ"ע שהב"י והאחרונים לא הביאו שום מחלוקת בזה והרמב"ם פרק ב' מהלכות מקואות דין י"א כתב האוחז באדם וכלים ומטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה עכ"ל ומביאו רבינו ירוחם נכ"ו ריש ח"ה במסקנא וכ"כ הרשב"א בסוף תה"א בשם הרמב"ם וכן דעת הרא"ה בב"ה שם וגם הב"ח פסק לקמן סי' קצ"ח ס"כ גבי טבילת אדם דאפילו רפוי לא עלתה לו טבילה ובסוף פ"ח מהל' מקואות תנן בהדיא אדם וכלים בהדי הדדי ע"ש וצ"ע:
(ז) אבל לא במים תלושים. עיין בל"ח סוף נדה דף שט"ו ע"א מה שהקשה על זה וי"ל דהכא אי לאו המים הוי חציצה והלכך המים באו לאפוקי מתורת חציצה ולכך בעינן שיהו מי מקוה ודוק:
סעיף ג
עריכה(ח) יברך על טבילת כלי. ויש פוסקים לברך על טבילת כלי מתכות וכ"כ הב"ח שכן עיקר ושכן ראה נוהג ע"פ זקנים וכ"פ האו"ה כלל צ"ח דין ק':
סעיף ד
עריכה(ט) אבל פדיליא"ש טעונות טבילה. מפני שצולין עליו ממש האוכל כן הוא לשון הסמ"ק והיינו שקורין בל"א רויז"ט:
סעיף ה
עריכה(י) שא"צ טבילה. הטעם מבואר שם דלאו כלי סעודה הן דהא דהבהמה חזיא לאכילה משום הכי לא חשיב כלי סעודה דעדיין צריכה בישול או צלייה ע"כ:
(יא) הברזלים כו'. קשה דבאו"ה כלל נ"ח דין ב' דימה הברזלים לסכין של שחיטה שמפשיטין בו דא"צ טבילה דכיון דהדבר שמתקנים אותו צריך עדיין תיקון אחר וא"כ כיון דכתב הרב דבסכין של שחיטה יש לטבול בלא ברכה ה"ה הברזלים ונראה דס"ל להרב דהברזלים גרעי טפי שא"א לשמשן למאכל אחר משא"כ סכין של שחיטה שאפשר לשמשו למאכל אחר וכ"כ בגליון או"ה שם דהמחטים שתופרי' בם העופו' אין נידון כסכין של שחיטה וסכין שמפשיטין בו הואיל וא"א לשמשן למאכל אחר ע"כ ולפי זה מ"ש הב"ח ס"ד דמספריים שגוזזין בה ירק הוי ליה צרכי סעודה כי היכי דלגבי חבלה מיקרי דברים שעושין בהם אוכל נפש בח"מ סימן צ"ז עכ"ל לא נהירא דהא א"א לשמשו למאכל אחר אלא נראה כמ"ש בפרישה דמספרים של ירק א"צ טבילה ול"ד לגבי חבלה דהתם אפילו דברים שאינם צרכי סעודה מניחין לו כל שהן כלי אומנתו דהא מחזירין לו כלי מחרישתו ומעצדים ומגרות שלו וכן סכין של שחיטה כתבו הט"ו שם ס"ח דהוי אוכל נפש וכאן כתב דאין צריך טבילה ולפי זה כ"ש דהמקדח שמנקבין בו ברזות החביות אין צריך טבילה ודלא כמהרי"ל בסוף הלכות טבילה שכתב שצריכין טבילה וכן נוהגים:
סעיף ו
עריכה(יב) אינו טעון טבילה. צ"ע דבב"י פסק הלכתא דיש לטובלו בלא ברכה דמספקא לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא ומביאו ד"מ במסקנתו וכ"כ בסוף הלכות טבילות של מהרי"ל דיש לטובלו בלא ברכה וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין מ"ט דיש להטבילן בלא ברכה או עם כלים אחרים:
סעיף ז
עריכה(יג) צריך טבילה כו'. משמע וצריך ברכה ואע"ג דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ:
(יד) רחיים כו'. וכתב ד"מ בשם הגמ"יי דהתחתון המקבל התבלין אין צריך טבילה וכ"כ באו"ה שם דין פ"ה דהתחתון המקבל השחוק א"צ דכולו עץ:
(טו) וכן המשפכות של ברזל כו'. אבל משפך של עץ ויש בו שפופרת של ברזל אין צריך טבילה אע"פ שמשתמש בו דרך הברזל דמאחר שאינו מעמיד בטלה אצל המשפך וכן כל כיוצא בזה כ"כ האו"ה שם דין פ"ד:
סעיף ח
עריכה(טז) א"צ להטבילו. ובאו"ה שם דין פ"ו פסק דצריך טבילה ונראה דיש להטבילו בלא ברכה או יטבול כלי אחר עמו:
(יז) אסור להשתמש בו לצרכי סעודה. אבל שלא לצרכי סעודה מותר להשתמש בו ואע"פ שנתקן לצורך סעודה כשנמלך עליו לחתוך בו קלפים אין צריך טבילה כן כתב האו"ה שם דין פ':
(יח) צריך טבילה גם השני. אף על פי שהראשון לקחו לחתוך בו קלפים וכה"ג:
סעיף ט
עריכה(יט) ואם לאו כו'. כלומר שאינו יודע אם דעת העובד כוכבים לשקעו או לאו אבל אם יודע בבירור שאין דעת העובד כוכבים לשקעו פשיטא דא"צ טבילה כל זה הוכחתי בספרי מדברי התוספות והטור ומדברי מהרי"ל בהלכות פסח שכתבו דמשכנתא א"צ טבילה רק כשהוחלט ביד ישראל ובתשובה סי' ס' כתב דמבעיא לן בש"ס ומספקא לן וצריך טבילה מספק ודלא כהב"ח ע"ש ומיהו עכ"פ היכא דאין דעת העובד כוכבים לשוקעו כתב מהרי"ל דאין להשתמש בו בלא רשות העובד כוכבים משום גניבת דעת דאסור אף בשל עובד כוכבים ואין נוהגין כן כו' ונראה דס"ל דאין בזה משום גניבת דעת העובד כוכבים מה שמשתמש בו:
(כ) ואם לסוף נשתקע כו' כצ"ל. וכתב האו"ה שם דין פ"ח ומיהו אם הוסיף מעות להעובד כוכבים וקנה המשכון ממנו לאחר שהטבילו מספק צריך טבילה פעם אחרת ויברך דאדעתא דהכי לא טבל מתחלה ע"כ:
סעיף י
עריכה(כא) ויש חולקין כו'. הב"ח השיג על הרב בזה ואין דבריו נראין כמ"ש בספרי דהעיקר כמ"ש הב"י והרב דדעת הטור בשם ריצב"א דאפי' בכסף של ישראל כיון שהעובד כוכבים עושה עיקר הכלי צריך טבילה בין שהעובד כוכבים עושה כלי חדש לגמרי או שהיה נקוב ולא היה מחזיק רביעית כיון שהעובד כוכבי' מעמידו צריך טבילה להריצב"א אפילו הכסף של ישראל וכן מסיק מהרש"ל פרק הגוזל עצים סי' כ"ב ולא נפרש דברי ריצב"א בכסף של עובד כוכבים אלא ריצב"א חולק וסובר לעולם צריך טבילה דאומן קונה בשבח כלי כו' ואע"ג דלענין הלכה מסיק מהרש"ל שם דא"צ טבילה מכל מקום ודאי יש להחמיר באיסור דאורייתא ואפשר דאף מהרש"ל לא קאמר אלא דאין צריך טבילה מדינא ולכך אין לברך עליו וכן משמע מלשונו שכתב הלכך כו' א"צ טבילה והטובלו בברכה יתן עליו הדין משום ברכה לבטלה ע"כ:
(כב) צריך טבילה. וברכה:
(כג) יטבילנו ג"כ בלא ברכה. משום דמספקא לן אי אזלינן בתר האומן והכא א"צ טבילה או אזלינן בתר מי שהכסף שלו:
(כד) או שנתן כו'. כלומר העובד כוכבים נתן לישראל מקצת מתכות משלו והישראל עשאו לעצמו א"צ טבילה ומיירי שעדיין הוא מקצת הכלי של עובד כוכבים בשביל המתכות שלו ואם כן דומה לישראל ועובד כוכבים שקבלו כלי בשותפות וא"צ טבילה מטעם שכתב שם האו"ה סוף דין פ"ח דהא בודאי אינו יוצא מידי שם טומאה בטבילה זו דהרי עדיין שם שותפות העובד כוכבים עליו עכ"ל וכ"כ העט"ז וא"כ ה"ה הכא או נראה דה"ק הרב וכן אומן ישראל שעשה כלי לעובד כוכבים כו' אם העובד כוכבים נותן כל המתכות וקנאו ממנו צריך טבילה בלא ברכה אבל אם עשאו לעצמו רק שקנה המתכות מן העובד כוכבים ואפילו כולו או אפילו עשאו לעובד כוכבים ולא נתן העובד כוכבים כל המתכות אלא שנתן מקצת המתכות משלו וקנאו אח"כ ממנו אין צריך טבילה ומשמע ליה להרב דע"כ לא קאמר המרדכי דהיכא דאיכא מקצת כסף של עובד כוכבים צריך טבילה היינו משום שהעובד כוכבי' עשאו אבל כשהישראל עשאו. אפילו למ"ד דאזלינן בתר מי שהכסף שלו אפשר דהיכא דהמקצת כסף של ישראל מודה דא"צ טבילה ופי' זה עיקר:
סעיף יא
עריכה(כה) אבל אם משכנו כו'. אפילו היה דעתו לשוקעו אצל העובד כוכבים א"צ טבילה כ"כ האו"ה שם דין פ"ח וכ"כ הב"ח והפרישה בשם מהרש"ל וכתבו בשמו דאם מתחילה השכינה בידו אדעתא שלא לפדות ונמלך ופדאו צריך טבילה:
(כו) בשותפות א"צ טבילה. כבר כתבתי הטעם בס"ק כ"ב ומטעם הנ"ל משמע דהיינו שעדיין הכלי מקצתו של עובד כוכבים אבל אם חזר וקנה חלק העובד כוכבים צריך טבילה:
(כז) ישראל שגנבו כו' אבל שר כו'. כתב העט"ז הטעם בשר או מושל שכבר ודאי נתיאש מהם וה"ל נשתקעו ביד עובד כוכבים כו' ולפ"ז אם הגניבה והגזילה היא בענין ששמענו שנתייאש מהן צריך טבילה ולא נהירא דבאו"ה שהוציא ממנו הרב דין זה (בכלל נ"ח דין פ"ט על הגליון) כתב הטעם דבגנב וגזלן אע"פ שנתייאשו לגמרי מאחר שאינן רשאין להחזיק בו בפרסום לא נקרא שם העובד כוכבים עליו וא"צ טבילה ומביאו בד"מ ואולי גם העט"ז מודה לזה אלא שבא לומר דאף בשר או מושל לא בעי טבילה אלא מטעמא דמסתמא מיאש מהן וה"ל נשתקעו ביד עובד כוכבים אבל אם לא נתייאש מהן א"צ טבילה:
סעיף טו
עריכה(כח) עלתה להם טבילה. כתב הב"ח דעיקר טעמו של הרשב"א הוא משום דפסק כרב בפ"ב דחולין (דף ל"א) דנדה שטבלה בלא כוונה עלתה לה טבילה אבל לדידן דקי"ל לקמן ס"ס קצ"ח כר"י דנדה בעי כוונה ה"ה הכא לא עלתה להן טבילה עכ"ד וקשה דהא הרשב"א פסק כר' יוחנן גבי נדה ומביאו ב"י ס"ס קצ"ח אלא עיקר טעמו של הרשב"א הוא דטבילה דהכא שאני כמו שהביא בס"ס זה דבריו דמחלק כן וכ"כ בת"ה ס"ס רנ"ז דאפילו מ"ד גבי נדה בעי כוונה מאן לימא לן דהך טבילה בכלי דאינה מטומאה לטהרה ואינה אוסרת מה שבא לתוכה קודם הטבילה ואינה אלא גזירת הכתוב מנ"ל דבעי כוונה עכ"ל וכן נראה דעת הרב שסתם כאן כדברי המחבר (ולקמן ס"ס קצ"ח גבי נדה פסק דצריך טבילה אחרת) וכן בד"מ פסק סתם כדברי המחבר ועוד דמדלא כתב בסעיף י"ד גבי קטן דצריך ללמדו שיכוין לטהר כמו שהביא בד"מ בשם ת"ה אלמא דס"ל כמסקנת ת"ה שם דבטבילה דהכא לא בעי כוונה וכל היכא דלא בעי כוונה א"צ ללמדו כלל כדמוכח נמי בתוס' פ"ק דחולין דף י"ב ריש ע"ב וכן מחלק בעט"ז בין טבילה דנדה לטבילה דהכא ע"ש ולפ"ז אם נפלו כלים למים קודם טבילה א"צ טבילה כמ"ש בתשובת מהר"מ דלא כהב"ח שדחה דבריו מהא דס"ל דבעינן כוונה דכבר נתבאר דליתא:
סעיף טז
עריכה(כט) יתננו לעובד כוכבים כו'. עיין בא"ח סי' שכ"ג ס"ז כתב הרב תקנה אחרת ועיין בתשו' מהר"ל ן' חביב סי' ט"ז. תשלום דיני טבילת כלים ע"ל סימן ר"א ור"ב: