ש"ך על יורה דעה קכא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) כוסות וצלוחיות כו'. ע"ל ס"ה בהג"ה ועיין בא"ח סי' תנ"א סכ"ה:
(ב) ומטבילן. דוקא כלי מתכת צריך טבילה כדלעיל סימן ק"כ ולקמן ס"ב:
סעיף ב עריכה
(ג) מגעילן כו'. וכתב הטור כיצד היא הגעלה ישפשף הכלי היטב כדי להעביר החלודה שבו ואח"כ מגעילן כו' ועיין בא"ח סימן תנ"א ס"ג וס"ה:
(ד) וי"א כו'. דה"ל כטובל ושרץ בידו וכ' העט"ז ואם לא ירצה להשתמש בו אלא צונן יכול להטבילו ולהשתמש בו צונן וכשירצה אח"כ להשתמש בו חמין יגעילנו ויספיק לו טבילה שהטבילו כבר אפילו למאן דמצריך טבילה שנית דשאני הכא שמתחלה לא היה דעתו להשתמש בו אלא צונן ולצונן סגי ליה בטבילה וכיון שבתחלה בהיתר טבלו שוב א"צ טבילה שנית עכ"ל. ונראה דהיכא שטבלו אדעתא לאכול בו חמין כיון דצריך לחזור ולהטבילן להי"א א"כ אפילו צונן אסור לאכול בו בלא טבילה וכן משמע לכאורה בדברי הרא"ש והטור:
(ה) לחזור ולהטבילן. ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה וע"ל סימן ק"כ:
(ו) אין להגעיל כו'. ע"ל סי' צ"ד וסי' צ"ה ובא"ח סי' תנ"ב:
סעיף ג עריכה
(ז) בהלכות פסח. בסי' תנ"א ותנ"ב ועמ"ש שם בס"ד:
סעיף ד עריכה
(ח) שלענין חמץ בפסח די בהגעלה. כיון דהתירא בלע וכן משמע הטעם בב"י וכן נראה מלשון המחבר כאן וכ"כ העט"ז ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר סגי בהגעלה) כיון דהיתרא בלע אבל בתשובת מנחם עזריה סי' צ"ו כ' הטעם מפני שמחבת של עובד כוכבים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן וכדומה לו כו' משא"כ במחבת של חמץ כו' עכ"ל ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי:
סעיף ה עריכה
(ט) אבל מותר להשתמש כו'. היינו בכל הכלים מלבד סכין שצריך נעיצה כדלקמן סעיף ז':
(י) צונן כו'. וכתב בד"מ דאפילו חומץ מותר ליתן בו ע"י הדחה ושטיפה כמ"ש הרשב"א (והמחבר פ"ז) ס"ס זה לענין צנון גבי סכין או שאר דברים חריפים עכ"ל ומשמע מדבריו דה"ה כל שאר הדברים החריפים מותר ליתן בתוכו כל שהודח יפה וע"ל סימן ל"א סוף ס"ק ב' מה שכתבתי בשם האורחות חיים משמע לכאורה מדבריו דאסור ליתן בתוכו דבר חריף לח ע"ש ומדברי הרשב"א אין ראיה דנעיצה עדיף טפי וק"ל ואפשר יש ט"ס בד"מ וקאי אסתם כלי שתשמישו בצונן והיינו דכתב כאן בהג"ה בסופה אכלים שנשתמשו בהן בצונן דמותר לתת בהן חומץ ושאר דברים החריפי' ולא כתב כן רבותא ארישא בנשתמשו בו דברים חמין וכן משמע בעט"ז ס"פ ג' דדוקא בנשתמשו בו בצונן מותר ליתן בו דברים החריפים ע"ש:
(יא) או בדיעבד. כלו' שקנאו שאין לו כלי אחר מותר להשתמש בו אבל אם נשתמש בו דיעבד שלא יאסר המאכל הא לא צריכא למימר:
(יב) ואפילו כלים שתשמישן בצונן אם יש לחוש כו'. כצ"ל והיינו להשתמש בו בקבע אבל דרך עראי אפילו כלים שמשתמשין בהן בודאי חמין מותר להשתמש בהן ע"י הדחה ושפשוף וכמו שנתבאר ועיין בא"ח סימן תנ"א ס"ו:
(יג) שחממו כו'. או שעמד בו יין וכה"ג מע"ל דה"ל כבוש:
(יד) ואפי' תיבות ושולחנות כו'. עיין בא"ח סי' תנ"א ס"ך נתבאר דנוהגין להכשיר השולחנות ע"י עירוי.
(טו) וכלי חרש כו'. זה לשון האיסור והיתר הארוך שם דין מ"ב ומיהו בכלי דלאו בר הגעלה כגון כוסות של חרס ששתה בהן עובד כוכבים מותר לישראל לקנות ולשתות בו ע"י הדחה כו' וכ"ש כלי זכוכית ששתה בהן העובד כוכבים כמה ימים דשרי לישראל לקנותו ממנו להדיחו ולהטבילו כו' ודוקא כלי משתאות אבל שאר כלי חרס שקנה מן העובד כוכבים אם רק מסופק בו שנשתמש בחמין צריכין שבירה אבל כלים חדשים שקונים מן השוק אפי' בכלי חרס אין צריך לספק בהן דאין דרכן להשתמש בכלים חדשים ועל פי הדברים האלה הם דברי הרב בהג"ה אלא שקיצר בדבר מיהו קשה דהא בכלי חרס ששתה בהן העובד כוכבים קי"ל לקמן סימן קל"ה ס"ה דצריכים מילוי ועירוי ואפשר ס"ל כהרא"ש והטור לשם דדוקא באותן כלי חרס שהיו ידועים שהן ממין אדמה שבולעים הרבה ולפי זה אנן לא קיימא לן הכי דהא משמע מדברי המחבר שם דפוסק כהרשב"א וסייעתו דכל סתם כלי חרס נמי צריך מילוי ועירוי מיהו יש לומר דהאיסור והיתר הארוך מיירי הכא בשכבר נשתמשו בו קודם שבאו ליד העובד כוכבים דבכה"ג אמרינן התם דלכ"ע סגי בשכשוך כיון דכבר שבעו לבלוע וע"ש:
סעיף ו עריכה
(טז) אבל לענין הכשרו כו'. משמע אפי' לא נשתמש איסור אלא במקצתו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו וכדעת הרשב"א וכ"פ בב"י ולפ"ז היה לו להרב לכתוב בלשון וי"א דוקא כו' דלישתמע דפליג אלא משום דאין בדברי המחבר בש"ע גופיה הכרח ואפשר דמיירי בשנשתמש איסור בכולו כתב בסתם ודוקא כו' וכן דרכו בכמה מקומות. ודע דהרשב"א גופיה מודה דהיכא דהיתירא בלע כגון שנשתמש בו חלב במקצתו ורוצה להכשירו לבשר סגי ליה בהכשר מקצתו כמ"ש במשמרת הבית דף קכ"ח סוף ע"א בהדיא וע"ש:
(יז) ודוקא כו'. כן כתב הטור ובב"י כתב דמדברי הרא"ש שלהי עבודת כוכבים נראה שהוא סובר כהרשב"א שכתב שיספיק אם ילבן חודו של סכין לפי שרגילים העובדי כוכבים להשתמש בו באור אע"ג דחם מקצתו חם כולו ויתפשט האיסור בכולו מ"מ כיון דאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור סגי בהכי ע"כ משמע דלהשתמש בו ע"י האור אסור משום דחם מקצתו חם כולו אמרינן לאסור אבל לא לענין הכשר עכ"ל ובדרישה ובב"ח האריכו מאד לישב דהרא"ש אינו נגד דעת הטור ונדחקו מאד בדברי הרא"ש ע"ש ולפע"ד נראה פשוט דדברי הרא"ש הן כפשטן ואינו חולק אמ"ש הטור ודעת הטור הוא כדעת הרא"ה שכתב בב"ה דף קכ"ה ע"א וז"ל והוי יודע דהחזרת כבשונות אינו הכשר כהגעלה בכלי מתכות דהתם הוא להפליט מה שבלע אבל ליבון בשום מקום אינו מפליט כל איסור שבו אלא כלוי הוא שמכלה איסור שבתוכו ולפיכך הוא הכשר ונפקא לן מינה דאילו שפוד של מתכות דקי"ל חם מקצתו חם כולו ונשתמש בו איסור במקצתו הרי הוא כולו נאסר כאילו נשתמש בכולו וכשבא להכשירו בליבון לא די לו ללבן עד כדי אותו מקצת שנשתמש בו באיסור לפי שאין הליבון מפליט בלעו אלא מכלה וכשמכלה עד כדי אותו מקצת לא די לו בכך שכשיבא להשתמש בו בהיתר יפלוט איסור ע"י אותו מקצת שלא הוכשר אבל בקדרה של מתכת שנשתמש בה איסור במקצתו די לו בהכשר הגעלה עד כדי אותו מקצת דהגעלה הכשר פליטה הוא וכבכ"פ וכבר פלט כל מה שבלע ואף על פי שמפעפעת הבליעה על ידי הלחות ביותר מכדי שיעור התשמיש כך עכשיו בהגעלה ע"י הלחות פולט הכל עכ"ל וזהו דעת הטור והרא"ש הוא מיירי בלבון ולכך לא נכשר כולו אלא דס"ל דמ"מ להשתמש בו שלא ע"י האור סגי בהכי ואפשר גם הרא"ה מודה לזה והא דלא כתב הטור דבלבון צריך להכשירו כולו היינו משום שסמך עצמו על מ"ש הטעם משום דכבכ"פ וזה לא שייך כי אם בהגעלה ולפ"ז גם הרב דכתב טעמא משום דכבכ"פ אפשר דמודה בלבון אף על פי שלא נשתמש איסור ע"י האור אלא במקצתו צריך לבון בכולו ודלא כהעט"ז שהכניס בדברי הרב כשמגעיל או מלבן המקצת כשר דכבכ"פ מיהו כל זה לסברתם דאע"ג דלא נשתמש האיסור אלא במקצת מפעפעת הבליעה ע"י הלחות ביותר מכדי שיעור התשמיש ולפ"ז אפילו לדעת הרא"ה וסייעתו דאתכשר בהגעלה במקצתו אם נשתמש בו בהיתר קודם ההגעלה באותו מקצת שלא נשתמש בו האיסור הרי ההיתר נאסר אבל מהר"מ מ"ץ כתב בתשובה וז"ל איסור שנפל על הקדרה במקום א' אין צריך הגעלה בכולו כי כן אמר הרא"ש והא דאמרינן חם מקצתו חם כולו היינו דוקא לענין זה דאם הכלי נעשה חם בראש אחד ונפל האיסור בראש השני לענין זה מהני חם מקצתו חם כולו שגורם חמימתו לאיסור ליבלע בראש השני אבל לא מהני שאם נפל האיסור מצד אחד שיהא מתפשט בצד השני ע"כ. ומביאו הבית חדש וכתב עליו ולא קיימא לן הכי אלא נקטינן כמו שכתב הרשב"א וכן הוא דעת רוב הפוסקים עכ"ל ולא ידעתי מנא ליה הא דאדרבה דעת רוב הפוסקים כמהר"מ מ"ץ והכי קיימא לן וכמו שאבאר וכן כתב מהרש"ל פרק גיד הנשה סימן מ"א וז"ל ומהר"מ מ"ץ בעל הוראה היה מן הגדולים האחרונים וכן נראה לי עיקר ולא כדברי הרשב"א דס"ל שנאסר כולו דלא נאסר אלא מקום נפילתו עכ"ל והכי קי"ל לעיל סי' צ"ד דכף של מתכת שנתחב בקדרה א"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ולא כנגד כל הכף וכתבו הש"ד סימן פ"ה והסמ"ג לאוין קמ"א דף נ"ב והסה"ת והגמ"יי פ"ט מהמ"א והמרדכי פכ"ה והאו"ה כלל ל"ז דין ב' ושאר פוסקים הטעם דאף על גב דחם מקצתו חם כולו מכל מקום אמרינן דהולך בליעתו בכולו והיינו כדברי מהר"מ מ"ץ וכ"כ מהרא"י בת"ה ס"ס קל"ב ובפסקיו סי' קנ"א ע"ש שהאריך ומבואר מדבריו דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מכל מקום האיסור הנבלע בכלי חם אינו מתפשט ביותר ממקום שנשתמש בו האיסור והכי ודאי קי"ל ואפשר דגם הטור והרב בהג"ה שכתבו משום דכבכ"פ אין ר"ל שמוליך בליעתו אלא ר"ל שלא בלע רק במקצת כך בשעת פליטה אין בו איסור רק במקצת וק"ל וע"ל סי' צ"ב ס"ק ט"ז וא"כ העולה מזה דכלי מתכות שנשתמש איסור במקצתו ואח"כ נשתמש היתר במקצת האחר מותר בדיעבד וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין מ"א דבדיעבד שרי מיהו י"ל דהיינו דוקא בחם שע"י בישול לא אמרינן דמוליך בליעתו בכולו אבל בחם שע"י האור ממש אפשר דכ"ע מודו לדעת הרא"ש והרא"ה דלעיל דהאיסור מתפשט בכולו וכן משמע מדברי האו"ה כלל ל"ז דין ב' להדיא שכתב וז"ל וא"צ לבטל כל הכף של מתכות דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ מאחר שחימומו רק ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו עכ"ל משמע דע"י האור עצמו מוליך בליעתו בכולו ומשמע נמי מדברי האו"ה אלו דעל ידי האור מוליך נמי פליטתו בכולו ונראה דאין זה נגד הרא"ה וסייעתו דלעיל דסבירא ליה דלבון לא מהני במקצת דאה"נ דמודה האו"ה דבלבון לא שייך פליטה שאינו מפליט אלא מכלה אלא בא לומר דהיכא דשייך פליטה מפליט בכולו כגון שפוד של איסור שצלו בו על האור בשר שצריך ס' נגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו כן נ"ל:
(יח) כבכ"פ. וסגי בהכשר מקצתו והיינו בדיעבד אבל לכתחלה ג"כ צריך להכשיר כולו כמ"ש הרב בא"ח סי' תנ"א ס"י וכ"פ מהרש"ל שם והאו"ה כלל נ"ח דין מ' ובזה א"ש דל"ק מה שהקשה הב"ח בא"ח סי' תנ"א סי"א דברי הטור אהדדי ע"ש:
סעיף ז עריכה
(יט) ואפילו לחתוך בו כו'. כ"כ הרשב"א ומביאו הטור וגם הרא"ה בס' בדק הבית דף קכ"ד ע"א סובר כן וע"ש וע"ל סי' צ"ו:
(כ) והכי נהוג לכתחלה. אבל דיעבד אם נשתמש בו רותח אחר ההשחזה אפילו הוא ב"י מותר כמו אחר ההגעלה דהא השחזה עדיף מהגעלה לדעת המחבר וכן מוכח בב"י להדיא ואע"ג דהרשב"א וסייעתו סוברים דהגעלה עדיף ומותר להשתמש רותח אחר הגעלה ולא אחר השחזה מ"מ אנן דסמכי' דיעבד אדברי המתירין ה"ה לענין השחזה דסמכינן אהרמב"ם והר"ן דס"ל דהשחזה מועלת להשתמש רותח וכן דעת הרא"ה בספר ב"ה דף קכ"ד ע"ש שהאריך בטעמו:
כתב העט"ז אם הגעיל שני כלים ב"י או יותר במים שלא היה בהן ס' כנגד שניהם אבל היה ס' כנגד אחד מהם אם הגעילן בבת אחת ודאי לא עלתה להם ההגעלה שהרי לא היה ס' כנגד שניהם ואם הגעילן בזה אחר זה י"א דעלתה להם ההגעלה שכבר נתבטל טעם האיסור במים קודם שהגעיל השני ונשארו המים מותרים כשהגעיל השני ויש אוסרים גם בזה משום דחוזר האיסור וניעור ואוסר גם השני עכ"ל והוא מתשובת הרשב"א שהביאו ב"י וז"ל אבל להגעיל כלים רבים ב"י זה אח"ז בזה נחלקו גדולי הדורות יש מהם שיראה מדבריהם שהוא מותר והוא דעת הראב"ד אבל מרבותי לא הודו לו עכ"ל ובאו"ה כלל נ"ח דין כ"ג כתב וז"ל ואפי' אם הגעיל בו כ"כ כלים ב"י עד שלבסוף אין ס' במים נגד כולם רק שמגעילין בזה אח"ז ובכל פעם יש ס' נגד כל אותו הכלי שבתוכו אע"פ שאפילו בהפלטת טעם האיסור אמרינן בדבר לח מצא מין את מינו וניעור היינו דוקא לאכול האיסור עצמו אבל להגעיל בו כלי אחר כתב בסמ"ג דמהני הביטול ובהכרח בכה"ג איירי דאם לא כן פשיטא ובנטל"פ ליכא לאוקמי דלאו איסור הוא דהא לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י ועוד דרוב פעמים כשמגעילין כלים לצורך פסח אפי' ביורות גדולות לא תמצא בהן ס' נגד כולם ואפ"ה מתירין לשם ועוד דמאחר שהמים צריכין להרתיח בשעת ההגעלה והכלי טרוד לפלוט בשעה קלה שתחבו ביורה אין חוזר ובולע כדאיתא לקמן עכ"ל ואיני יודע כיון שהמים נאסרים למה לא יאסרו שוב הכלים שמגעילים בהן והראיה שהביא מסמ"ג איני מכיר דהסמ"ג אשמועינן דמותר לכתחלה להגעיל ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה ומה שמגעילים בפסח הרבה כלים נמי אין ראיה דהא הם אינם ב"י וכדכתב האו"ה גופיה שם כמה פעמים ומ"ש דאינו חוזר ובולע נמי ליתא דהגע עצמך אילו נפל איסור לפחות מס' ואח"כ נתחב שם כף אי לא נאסר ועוד דהרי אותו כלי גופיה נאסר כשאין במים ס' נגדו אלמא דלא אמרינן דאינו חוזר ובולע וכן פשוט בכמה דוכתי ונראה דאו"ה מצרף כמה צדדים זה לזה כדי להתיר ולפע"ד אין כאן היתר דקי"ל (לעיל סי' צ"ח) טעם כעיקר דאורייתא וקי"ל לעיל ס"ס צ"ט דחוזר וניעור אם כן כיון שהמים מדינא אסורים למה לא יאסרו הכלים. שוב עיינתי בתשובת הרשב"א ומצאתי בסי' רס"ב דהראב"ד ומחלוקתו לא כתבו דבריהם גבי הגעלת כלים אלא בעלמא באיסור עצמו פליגי אי חוזר וניעור ומינה למד הרשב"א כי היכי דפליגי באיסור עצמו ה"ה דפליגי בהגעלת כלים ע"ש מבואר כך להדיא ולפי זה למאי דנתבאר לעיל סי' צ"ט ס"ק ך' דלא קי"ל כהראב"ד אלא לעולם חוזר וניעור א"כ ה"ה הכא דהכלים נאסרים וכ"פ הרשב"א בתשובה שם ודלא כהאו"ה גם העט"ז לא כיוון יפה במה שהביא כאן ב' דעות דהא קי"ל לעיל סוף סי' צ"ט דלא כהראב"ד גם מבואר מתשובת הרשב"א הנ"ל דהכלים חוזרים ובולעים ודלא כסברת האו"ה: