ש"ך על יורה דעה קיד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) ואינו אסור אלא במקום מכירתו כו'. ואין לאסור משום בישולי עובדי כוכבים דאסור בכל ענין כדלעיל סי' קי"ג ס"א לפי שאינו עולה על שלחן מלכים ועוד דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי מים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ בטלה לענין איסור בש"ע כ"כ התוס' והרא"ש ושאר פוסקים ומ"ש הב"ח בכאן לא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו ע"ש:
(ב) ומותר לשלוח בעיר כו'. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוספות ומביאה ב"י:
(ג) ותבואה. כל מין תבואה בין חיטין בין שעורים:
סעיף ב
עריכה(ד) אף השכר. של ישראל אסור גזירה אטו יין שלהן ועפ"ר וב"ח:
סעיף ד
עריכה(ה) כל אלו המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:
(ו) אם דמיהם יקרים. וה"ה אפילו היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כן משמע בש"ס וב"י ע"ש וכן הוא באו"ה כלל כ"ב דין ט"ו:
(ז) וע"ל סי' קל"ו. כן הוא בכל הספרים ובעט"ז וט"ס הוא וצ"ל קל"ד במקום קל"ז שכן הוא שם בסוף הסימן או צ"ל וע"ל סי' קל"ז וע"ל סימן קל"ד במקום שנהגו כו' כי בסימן קל"ז נתבאר דין זה דמשקים בכלים של יין ע"ש:
סעיף ה
עריכה(ח) דכיון דאית ביה קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג:
סעיף ז
עריכה(ט) ואינם נאסרים משום בישולי עובד כוכבי'. דנאכלין כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סימן ק"ג ס"ד א"נ סתם כלים אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב ועיין בתשובת הרב סי' נ"ד מדין היתר שמן זית:
(י) וה"ה למים חמין שלהם. שאין בהן משום בשולי עובדי כוכבים שנאכלין חיין כדאיתא בשבת פרק במה טומנין (דף נ"ו ע"א) ורש"י פירש בעבודת כוכבים (דף ל"ח ע"ב) מכני שאין משתנין מברייתן ע"י האור:
(יא) למים חמין שלהם. ולכלי העובד כוכבים אין לחוש משום גיעולי עובדי כוכבים דשומן פוגמן מלשתות עכ"ל העט"ז ולפ"ז אפילו הכלים של עובד כוכבים ב"י מותר דהא השומן פוגם במים ותימא דודאי שומן משביח במים וזהו דבר שהחוש מעיד עליו וכן הוא בדוכתי טובי בפוסקי') ומהם בתו' והרא"ש סוף פג"ה שכתבו שם להדיא דלפי' רבינו אפרים ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן והלא אין במים ס' כנגדן והמים נ"נ כו' עכ"ל אלמא דאפילו הוחמו מים בכלי של עובד כוכבים ב"י אסורים וכן מוכח להדיא בדברי הר"ן פא"מ ד"ה לאוסרה בשדה ע"ש והוא פשוט אלא הטעם הכא דמותרין חמין שלהן משום דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעיף ו' וע"ש וכ"כ הר"ן שם ושאר פוסקים והוא פשוט:
סעיף ח
עריכה(יב) שהם חריפים כו'. כ' האו"ה כלל ל"ח דין ט' וט"ו) דהיינו דווקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים וע"ש והא דלא אמרינן דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ק כ' ע"ש:
(יג) שיש מים עמהן. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפילו הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח כדלעיל סי' צ"ה ס"ב בהג"ה:
סעיף ט
עריכה(יד) טרית שאינה טרופה. פי' דג שראש ושדרה שלו ניכר שהוא טהור וע"ל סימן פ"ג ס"ק ו' וכ"ג:
סעיף י
עריכה(טו) קורט של חלתית. דאע"ג דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח:
(טז) מיני דגים קטנים. שאין להם קשקשת ועתידים לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר (כדלעיל ר"ס פ"ג) רש"י וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורה ולפ"ז משמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים:
(יז) אסורים אפילו בהנאה ומוכרו כולו חוץ מדמי יין נסך כו'. היינו מדינא אבל למאי דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד מרובה ה"ה הכא וק"ל:
(יח) דתלינן לקולא כו'. כלומר ומותר ליקח מכולן אפילו מהן בבתיהן דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפילו רוב דרכן להתערב כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרי' שהאחד שלא עירב מציל על כולם כדאמרינן בסוף האשה שנתארמלה דעיר שכבשוה כרכום (פי' חיל) כל הכהנות אסורות ואם יש שם מחבואה אחת דהיינו שמחזקת אחת מצלת על כל הכהנות והוא הדין בכל איסור דרבנן כיוצא בו ועי' לקמן סי' קכ"ט סוף סעיף י"א בהג"ה וצ"ע בתשו' מהרי"ל סי' פ"ו גבי מ"ש שם אמאי מתירי' סלתות של עובדי כוכבי' דמקצתן מחמיצין בשמרים כו' עד צ"ל דקונין במקום הקביעות ע"ש:
(יט) אזלינן בתר רובא. דאי רוב ודאי מערבים כל הפורש מהן אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהן מותר אבל אסור לקנות מהן בבתיהן אף על פי שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהן אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה כדלעיל סי' ק"י ס"ג וה"ה אם העובדי כוכבים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעובד כוכבים הולך לשוק ומוכר וק"ל:
סעיף יא
עריכה(כ) וכן להפקידו כו'. ע"ל ר"ס קי"ח ובמה שכתבתי שם:
סעיף יב
עריכה(כא) הרשב"א היה נזהר מהכרכום כו'. והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום ובני עלייה הנזהרים הם מועטים ונראה לומר שהרשב"א לא היה נזהר אלא מפני שהיה יודע בודאי שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי אם כן אמרינן דאי אפשר שלא יהיה אחד מהן שלא יזלף עליו יין ויציל על כולן וכי האי גוונא כתב המרדכי והאגודה פא"מ דאע"פ שהעובדי כוכבים מתקנים לחם בשמרי יין מותר הלחם כי אי אפשר שלא תיקן עובד כוכבים אחד משמרי שכר ואמרי' בכתובות אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות עכ"ל ומביאו ב"י בסימן קכ"ג וכ"כ האו"ה סוף כלל כ"ב ואף על גב דבד"מ לא פסק כן להקל ולומר שאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר וכמו שכתוב בהג"ה בסעיף י' היינו משום שדרך העובד כוכבים לתקן באיסור לכך לא תלינן להקל וכן משמע בד"מ להדיא אבל היכא דאין ידוע שדרכן בכך אלא דאנן ניקום וניחוש להחמיר שמא דרכן לתקן באיסור כמו בזמן הרשב"א אם כן פשיטא די"ל דאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר ועי"ל דהרשב"א היה יודע שהיו מערבין בו יין הרבה וכמו שכתוב בתשובת הרשב"א ובדברי המחבר ולא היו בו ששים אבל בכרכום שלנו נראה דמסתמא אית ביה ששים דהא אין טועמין כלל טעם היין בכרכום. וגם החששא שמערבין בו חוטי בשר יבש ליתא בתשובת הרשב"א שבדפוס שלפנינו ואף לתשובת הרשב"א בכתב שהיו ביד המחבר נראה דלא חש ליה הרשב"א אלא לפי שהיה יודע שהיו מערבים בו הרבה חוטים עד שלא היו בטלים ברוב והיו בקיאין כל כך באומנותן שערבו בענין שלא היה ניכר והלכך אסור אבל בכל הכרכום שבארצנו שהדבר ידוע וברור שיש רובא דמינכר כרכום) א"כ אפי' אם ימצא במיעוטא דמיעוטא חוטי בשר יבש בטל הוא ברוב וכיון שכן מותר אפילו לכתחילה ליתנו לתבשיל דודאי יש ששים בתבשיל וכדלעיל סימן ק"ט דיבש ביבש שנתבטל ברוב מותר לבטלו אפילו לכתחלה בס' לכ"ע וכן ליש פוסקים מותר אפילו בלא ששים ע"ש ועוד דלא שייך כאן מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יש כאן שום איסור וכדלעיל סימן פ"ד ס"ק ל"ח וסימן קט"ו ס"ק כ"ח ותו די"ל דהרשב"א לא היה נזהר אלא בכרכום שהוא לח וא"כ גם החוטי בשר יבש לא היו יבשים לגמרי ואם כן הם נותנים טעם אבל בארצות האלו שהכרכום הוא יבש כעץ אם כן אפילו ימצא חוט בשר יבש לית לן בה וכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ז סוף סעיף י' בהג"ה גבי עור הקיבה שנתייבש כעץ בענין דלית בה לחלוחית שרי ואף דיש ג"כ לפעמים כרכום רטוב ולח זהו מחמת שהיה מונח במקומות הקרים ורטובים ואפשר מתחלה היה יבש כעץ ותו י"ל דדוקא הרשב"א היה נזהר לפי שהיה יודע בודאי שהיו מערבים בו חוטי בשר יבש בענין שהיה בו חשש איסור אבל האידנא מאן לימא לן שמערבים בו בענין שהוא אסור דלמא אין מערבין בו כלל ואחזוקי איסורא לא מחזקינן ותו דאפשר דהרשב"א היה יודע שהמוכרי' הכרכום לא היו אומנים אבל האידנא שידוע שהכרכום שבא מהארצות שגדל שם שאומנים גדולי' עושים אותו ואומן לא מרע נפשיה כדלעיל סעיף ה' ועוד דידוע שיש בזמן הזה הרבה כרכום שהוא בדוק וברור שאין בו שום חוטי בשר יבש: