רשב"ם על במדבר יד

(ט). סר צילם מעליהם: אין להם מחסה לחסות בו כי כבר נמוגו כי יושבי הארץ מפנינו משעה שהוביש ים סוף כמו שאמרה רחב הזונה וכדכתיב נמוגו כל יושבי כנען:

(יד). ואמרו אל יושב הארץ הזאת: ואמרו מצרים על יושבי ארץ כנען כמו שמפורש לפנינו שיאמרו מצרים מבלתי יכולת וגו', אבל עכשיו מפרש תחילה למה יאמרו מצרים כן, כי שמעו שאתה הוצאתם בכח גדול ובעמוד אש ובענן, הכל דרך אהבה יתירה וחיבה ולבסוף יהרגם כאיש אחד, ואמר הגוים וגו' כלומר מצרים, לא מתוך שנאה עשה להם כך אלא מבלתי יכולת להלחם עם שלשים ואחד מלכים ועתה שוב מחרון אפך למען שמך שלא יתחלל:

(יז). יגדל נא כח ה': להאריך אפך כדכתיב טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר:

(כ). סלחתי: סולח אני עכשיו כמו נתתי כסף השדה:
כדבריך: שלא אכנו בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה:

(כא). ואולם: ואלא:

(כב). עשר פעמים: הרבה כמו עשרת מונים, ואפו עשר נשים, עשר פעמים תכלימוני:

(לג). רועים במדבר: מתפרנסים כעין מרעה הצאן שהולכים הנה והנה, כלומר שיטלטלו במדבר לכאן ולכאן, כך נראה בעיני:

(לו). והאנשים אשר שלח משה: ואחר ששלחם וישובו מארץ ישראל ואחרי כן וילינו אחרי שובם כדכתיב למעלה עתה וימותו וגו':
דבה: מן דובב שפתי ישנים כמו מן באבוד רשעים רינה רננת רשעים מקרוב, וכן כי מה' היתה סבה מן סובב סבה:

(מ). אל המקום אשר אמר ה': וציונו ללכת שם לירש את הארץ:
כי חטאנו: כאשר האמנו לעצת מרגלים:

(מא). והיא דרך זו לא תצלח:

(מג). כי על כן אשר שבתם: כמו וכל יש לו נתן בידו, כמו כל אשר יש לו:

(מד). משו: מגזרת לא ימיש: