רש"ש על המשנה/שבת/יא
רש"ש על המשנה מסכת שבת פרק יא
<< · רש"ש על המשנה · מסכת שבת · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהבתוי"ט ד"ה הזורק. ומ"ש ולחי ברוח רביעית וכן קורה כדמפרש לקמן. ותמיהני הלא הוא נאמן בית הר"ב ואיך שכח דעתו בפ"א דעירובין (מ"ב) דמבוי שיש לו ג' מחיצות וקורה אינו כרה"י (והיא שיטת הרמב"ם) רק דינו כמקום פטור. והא דלא חשיב ליה בתוך מק"פ משום דרבנן שווינהו כרה"י לענין שאין מטלטלין מתוכו לרה"ר או איפכא [וכשאין לו הכשר כלל ברוח רביעית הוא בכלל והכרמלית דחשיב שם וכן נכלל בו המדבר בזה"ז]: ומה שחשב הר"ב המדברות בכלל רה"ר ובגמ' (ו' ב') מסקינן דבזה"ז אין דינן כרה"ר. נמשך בזה אחר שיטת הרמב"ם וכבר תמה עליו הה"מ בפי"ד הל"א וע"ש בכ"מ. ומ"ש עוד ומקום שאין בו ד' על ד' כו' הוא מ"פ אפילו קוצים כו' לא דק בלשונו דעי' בגמ' (ז) דרבותא היא דאף בדידהו בעינן גבוה ג' ולאפוקי ממ"ד דאינהו אפילו פחות מגובה ג' הוויין מ"פ:
ב
עריכהבתור"ע אות קי"ח ובמושיט למטה מי' רצו בתוס' להוכיח דחייב וכתבו בדף ד' ע"א ד"ה אבל למעלה כו' עכ"ל. וקשה לי כו' אבל לעולם לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט גם למטה מלמעלה לא ילפינן. ולענ"ד דהוכחת התוס' היא דע"כ מטה כלמעלה ממש ולא דנצטרך למילף זה מזה אלא הוא מטה והוא מעלה. דא"ת דחלוקין הן רק דילפינן זמ"ז היה יכול לומר דלמעלה ד"ה חייב דילפינן כו' וה"ה או כ"ש מושיט למטה. אבל מ"מ זורק למטה ל"י ממושיט למטה דדומה מדומה ל"י ע"ד דלמד מלמד לא ילפינן בקדשים:
ג
עריכהשם בסוף אות קכ"ב ועוד תמה אני כו' א"כ בזה ישאר הקושיא דנימא בכל אמה דהוי כמונח כו'. ולי לק"מ דהא הש"ס קאמר בר"פ אלא כל ד"א ברה"ר גמרא ג"ל ור"ל כל צדדי ד"א בין ע"י העברה ובין ע"י זריקה ובין ע"י גלגול ויתישב ג"כ בזה מה שהקשה על תוס' דעירובין: שם ברע"ב ד"ה ונתגלגל חוץ לד"א פטור. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב [והוא מפי' הרמב"ם. אבל מדברי התוס' בד"ה והא וד"ה אחזתו בסופו מוכח דטעמא דפטורא היא משום דנח מעיקרא בתוך הד"א] וקשה לפי' לאביי דלעיל (ע"ג א') מא"ל. ועוד דמשמע דאיירי דומיא דסיפא בנח ע"ג משהו. ולרבא דשם מיירי הכא דנתכוין לד"א או באומר כ"מ שתרצה תנוח [עי' ב"ק (כ"ו ב') תוד"ה נתכוין. המעתיק]:
ד
עריכהברע"ב ד"ה רקק מים ורה"ר כו' דאפילו רקק רחב ארבעה וכו' מלשונו משמע ארבעה טפחים וכן נראה מהתוי"ט והוא תמוה עי' בגמ' דף ק' ע"ב אביי אמר כו' אבל היכא דהוי ד"א וכו' וכ"כ ברש"י ובפי' הרמב"ם. ומה שהקשה התוי"ט ע"ד מתרץ שיש בו דע"ד כו' לפי מה דס"ד ה"ל לאקשויי גם על שאינו רחב ד' דשם הוי מקום פטור. ואנכי תמה על פי' הרמב"ם ואחריו הרע"ב שלא פי' כרב אשי בסמוך ותפשו דברי אביי [עי' תוס' ר"ע אות קפ"ד. המעתיק]: