רש"ש על המשנה/כלים/כד

רש"ש על המשנה מסכת כלים פרק כד

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

ד עריכה

בתוי"ט ד"ה והבאה במדה וכו' אפס כי עז וק' עלי הא דתנן ברפ"כ דטמאים מדרס וא"ט בשאר טומאות כו'. שם ליתא להאי סיומא וא"ט בשא"ט ואיכא לפרושי דנקט מדרס לרבותא. אפס דמפי' הרמב"ם שם משמע דטהורין משאר טומאות: בא"ד וא"צ לפ"ז לדחוק בפי' לשון רש"י כו'. תמוה דהרי רש"י שם מיירי בפשוטי כ"ע ובזה אפי' הרמב"ם מודה דטמא אף בשאר טומאות וכדמוכח ההיא דבכורות:

יא עריכה

במשנה ושל עור הדג טהור מכלום. משמע דאף אם ראוי למדרס כגון שמקבלים. וכ"מ לעיל פ"י מ"א. דאל"ה אם היו ראויין למדרס לפי הכלל כל הטמא מדרס טמא טמא מת לא היו מצילין בצמיד פתיל. וק"ל מ"ש ממפץ דלדעת התוס' בשבת (פד) בד"ה מפץ שהוא של שיפה וגמי דאין להם שום טומאה ואפ"ה איתרבו לטומאת מדרס מוכל המשכב כדפרש"י שם. ואף דמסקינן שם לחלק בין מפץ לכ"ח דמפץ יש במינו טהרה במקוה ופי' התוס' שם בד"ה לאפוקי דר"ל בגדולי קרקע. ודגים מסקינן בעירובין (ר"ד כ"ח) דלאו גדולי קרקע נינהו. מ"מ יקשה למאי דס"ד דאביי שם דמיקרו ג"ק. וי"ל דבאמת היה יכול הש"ס להקשות מזה על אביי אלא דניחא ליה טפי להקשות מדידיה אדידיה. ולפ"ז כלים מעוף ראויים להתטמא מדרס דאמרי' בעירובין שם דהן ג"ק. ולכן א"ש דל"א כאן אלא ושל עור הדג טהור. וכן לא נצטרך לדברי התוי"ט לעיל רפ"י בסד"ה עצמות הדג. אבל העיקר נראה דאף בהמה לא מיקריא ג"ק ממש כמש"כ רש"י ותוס' בסוכה (ס"ד י"א) ותוס' בשבת (עג ב) ד"ה מפרק ובש"מ. אולם עדיין קשה לרבא בשבת שם (פד ב) דמסיק שם טעם אחר לכ"ח שאינו מטמא מדרס. וי"ל דרבא ל"פ על תירוץ הראשון דבעינן יש במינו טבילה דהא גם דברי"ש תנא כמשכב נדתה כו' אף משכבה נמי אית ליה טהרה במקוה אלא לרווחא דמלתא אמר טעם אחר לכ"ח:

יד עריכה

תוי"ט ד"ה של ספרין. ובפכ"ח מ"ד איפליגו תנאי. וכן הר"ש והא"ר שם זווגום אהדדי. ול"י מדוע לא פי' דהכא ר"ל של המגלחין וכמו בפ"ט דכלאים מ"ג ע"ש בפי' הר"ב ועי' מו"ק (יח ריש ע"ב) בתוס'. ועי' לעיל מ"ב בתוי"ט:

יז עריכה

בהרע"ב מהוהה בגד כו'. אנן בקופה קיימינן ולשון הר"ש והערוך יותר אינו מדוייק. אבל לשון הרא"ש בזה מדוקדק: ד"ה קטנה על הגדולה. בין שתיהן כו'. הוא מהר"ש. אבל מלשון המשנה דלא תני היו שוות אלא בסיפא משמע דאחר הגדולה הולכין אפי' היא מהוהה והקטנה בריאה: ד"ה טלייה וכו' ומסקנא וכו'. והמפץ כו' והאי לאו כלי הוא מ"מ טמא מדרס כו'. ק"ל מלעיל פ"כ מ"ג הביא מת"כ יכול כו' ת"ל כלי כו' וי"ל: