רש"ש על המשנה/טהרות/ה
רש"ש על המשנה מסכת טהרות פרק ה
<< · רש"ש על המשנה · מסכת טהרות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב עריכה
נגעתי בזה וא"י אם הוא טמא כו'. נ"ל דר"ל דלא היה לפניו אלא אחד ונגע בו וא"י אם הוא צב או צפרדע. וקמ"ל בזה דאפי' בדלא איקבע טומאה (עי' כריתות רפ"ד) ר"ע מטמא. ואולי דדוקא בטומאת ערב מחמיר ר"ע בזה אבל בטומאת ז' מודה דטהור דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא כמש"כ הר"ש לא מחמיר כולי האי לטמאותו ז' ולטעון הזייה ולכן במ"א דאיירי בט"ז לא נקיט פלוגתייהו רק בדאיקבע טומאה. ובבא השניה דהכא נקיט לרבותא דרבנן דאפי' בדאיקבע טומאה וטומאת ערב מטהרי ונכון בעז"ה. אבל אח"ז ראיתי במל"מ פי"ט מהל' אה"ט ה"א בד"ה ומ"ש רבינו. שנ"ל דאף ר"ע לא מחמיר אלא בדהוחזק טומאה ע"ש. וע"כ יפרש דנגעתי בזה כו' שב ג"כ אר"פ השרץ וצפרדע כו'. והחילוק דבין הבבות הוא דראשונה איירי דיודע באיזה מהן נגע אבל א"י אם היה צב או צפרדע. ובבא השניה היינו שא"י באיזה מהן נגע. אבל תימה לפרש כן דפשיטא דהיא היא. וכ"כ בעצמו בפ"י מהל' מקואות ה"ו בד"ה גרסי' בתוספתא על הדין הא' דשם:
ד עריכה
טבל נגע בשני כו'. לגי' הרמב"ם במשנה דלעיל (עי"ש בתוי"ט). גם בכאן היה צריך לגרוס טבל וטהר כו'. וכן לקמן צ"ל אם לא טהר בינתיים. והרמב"ם בפי"ט מהל' אה"ט ה"א העתיק לשון המשנה שלפנינו:
ז עריכה
וחכמים מטמאין כו'. וכתב הרע"ב (והוא מהתוספתא) דאם ראוהו חי מבערב כו' מודים חכמים כו'. ונ"ל דהעיקר תלוי אם ראוהו חי באותו מקום עצמו. ומבערב דנקיט היינו דמסתמא אז היה כבר על אותו מקום. והטעם הוא דבאמת חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. (עי' בנדה ב' ב' תד"ה דאיכא ובחולין יו"ד ב' ד"ה ודלמא) רק היכא דלא ראוהו חי באותו מקום אז אמרו חכמים חזקה דהשתא עדיפא דהיא באותו מקום עצמו. ודמעיקרא הוי ממקום למקום. ועי' במ"א סי' תס"ז ס"ק ט"ז. ולכן נ"ל דמה שפסק המחבר שם בסעיף י"ב בגרעין שנמצא במי מליגת תרנגולת אחר שנמלגה דהתרנגולת אסורה דאם בדקו המים קודם מליגה באותו מקום ולא היה שם הגרעין תרנגולת מותרת דמוקמינן להמים אחזקה דמעיקרא באותו מקום והשתא היא דנפיל. שוב ראיתי שכוונתי בעיקר הזה לדעת הנו"ב בחלק א"ע סי' ל"א:
ח עריכה
תוי"ט ד"ה כל. ושבה טומאה קבועה כו' טמא כרוק הזב האמיתי. וק"ל מאי הוה דקבוע היא מ"מ לא הויא רק כמחצה על מחצה דטהור בר"ה. ואולי כוונתו במבוי דהוא רה"י לענין טומאה כמו שפי' הרע"ב בפ"ז דנדה מ"ב. אבל הא דמוכח מדבריו דבנמצא הרוק בעיר מיקרי קבוע צ"ע דהתוס' בכתובות (טו) הוכיחו דבעיר לא מיקרי קבוע ע"ש בד"ה דלמא: