רש"ש על המשנה/בבא מציעא/ב
רש"ש על המשנה מסכת בבא מציעא פרק ב
<< · רש"ש על המשנה · מסכת בבא מציעא · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהבמשנה ככרות ש"נ פי' הרע"ב שכולם שוים וכן פירש"י כל ככרות הנחתומין שוין הן. בפ"ה דדמאי מ"ד הכריח הר"ש דמשונה דפוס של נחתום זה מזולתו ע"ש (ובמשנה גופה שם ודלעיל מינה מבואר דנחתום א' עושה ג"כ מדפוסים שונים) ולע"ד נל"פ דנחתום כיון שעושה למכור ללוקחים הרבה א"כ תו ל"י אם מהנחתום אם מהלוקח ומאיזה לוקח נפלו וכמש"כ התוס' כה"ג לקמן (כ"ג ב') ד"ה אביי. וגיזי צמר הבאות (כ"נ עיקר הגי' וכמו שהעתיקו רש"י והרע"ב כאן וגם גי' הלקוחין יל"פ על כוונה שאבאר) מבית האומן דמתניתין לקמן נראה דדרך הבע"ב לקנות גיזים ונותנים לאומן לתקנם (או לצובען כדאיתא בטוש"ע) כ"א לפי רצונו: שם במשנה דברי ר"מ כו'. בתוי"ט כ' דהרע"ב ל"ג דר"מ ולכן לא הוצרך לומר דא"ה כר"י שזה כלל מפורסם דהל' כת"ק הן במקומות הרבה לא נמנע הר"ב בכה"ג מלכתוב דא"ה כהיחיד דוק ותשכח: שם ברע"ב ד"ה ברה"ר שהכל דשין כו' והיינו כרבה [עי' תורע"ק] ולפ"ז גם מקום לה"ס דתלוים זה בזה וכמש"כ התוס' לקמן (ס"ד כ"ב) ד"ה ורבה ותמה אנכי על התוי"ט שכפל ושילש דמקום ה"ס:
ח
עריכהבמשנה קורא בהן א' לשלשים יום כו' אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו. נ"ל דקריאה היינו בלא עיון ולימוד הוא בעיון שיבין היטב מה שקורא וקריאה בעלמא מותר אף בתחלה ועם אחר אסור אף בקריאה והסמ"ע בסי' רצ"ב ס"ק מ"ד ל"ד בזה ע"ש: שם ברע"ב ד"ה אבל לא לשחקן ול"י בהן זמן ארוך כו' [כפירש"י] הא דלא פי' דר"ל ע"י האור כדלקמן בברייתא לא ע"י האור מפני שמשחיקן והיה ג"כ יותר מדוייק לישנא דאבל (עמש"כ בחדושי לשו"ע או"ח סי' תקפ"ט סק"ב במ"א) הוא משום דכלי כסף אסור בחמין אף שלא ע"י האור כדאיתא שם ואולי יכוון התנא בלשון לשחקן גם ענין ישון כמו משוחקין בזבחים (יח) דפירש"י ישנים וכן בש"מ טובא ונכלל בזה גם כלי כסף בחמין שמשחירין ונראים כישנים:
יא
עריכהבמשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת. ברי"ף ורא"ש וכן בגמרא סנהדרין הגי' שלו קודמת כמו ברבו דבסמוך: שם ואח"כ מניח את של אביו כו' ואח"כ פודה את אביו. נ"ל מדקאמר בהני ואח"כ ול"ק סתם קודם כבדיני אבדה לעיל הוא לאשמעינן דדוקא בשיש שהות להניח את של שניהם וכן בסיפק בידו לפדות שניהם הוא דרבו קודם אבל אם אין שהות ואין סיפוק אביו קודם וטעם החילוק הוא פשוט. וכיו"ב במ"א סי' תרפ"ד סק"ב והוא מהתוס' בשבת (כ"ג ב') וכה"ג דקדק הש"א בתשו' י"ט בהא דאריו"ח בברכות הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ע"ש שוב ראיתי להלח"מ ברפ"ה מהל' ת"ת שעמד בדקדוק זה ויישבו בדרך אחר: שם בתוי"ט ד"ה של רבו כו' ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל ול"ד שהוא בינוני פעול מהפעיל [באמת דברי התוי"ט צדקו ממנו לפי"ד בעלי הלשון האחרונים. המעתיק]: [שם בתוי"ט ד"ה ואם אביו חכם כו' וגירסא זו נ"ל שהיתה לו להרמב"ם כשחבר כו' נ"ב וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשנ"ה וז"ל. א"נ בתחלה היה [הרמב"ם] גורס כגרסת הספרים שלנו, ושוב חזר לגרסת הריא"ף ז"ל שהיא הנכונה עכ"ל ובהגמי"י כ' שט"ס יש כאן (בהל' ת"ת) והסכים לזה הכ"מ וכ"כ הרדב"ז שם מקודם וז"ל: הלשון שכתב הרמב"ם בפרק י"ב ה"ב מהל' אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת ומש"כ בפ"ה מהל' ת"ת כו' טעות סופר עכ"ל אמנם בתשובותיו שם ללשונות הרמב"ם (סימן ק"כ) יישב את לשונות הרמב"ם האלה ופתח תשובתו בלשון: לעולם אין דרכי לשבש הספרים כו' ע"כ. ועי' בשו"ת המביט ח"א סי' ס"ג (ואולי מש"כ שם: החכם ה"ר דוד יצ"ו הוא הרדב"ז) ועי' בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' רע"ד ובכה"ג יו"ד סי' רמ"ב. (ומש"כ שם בשם שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ר"ב. היא היא התשובה הנז' מסי' תשנ"ה והיא התשובה שהעתיקה בשט"מ לב"מ שם בשם תשובת מ"ה סי' אלף שט"ו) ועי' בשה"ג כאן: שם ד"ה ואם היה אביו חכם פודה ה"ג וכתב נ"י בטעמא דמלתא כו' נ"ב בנמוקי יוסף לא מצאתי ובודאי הוא ט"ס וצ"ל "כ"מ" או "ב"י" כי כן כתב מרן בכ"מ הל' ת"ת פ"ה ובב"י יו"ד סי' רמ"ב. מהגרמ"ש]: