רש"ש על המשנה/אהלות/ו
רש"ש על המשנה מסכת אהלות פרק ו
<< · רש"ש על המשנה · מסכת אהלות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
בתוי"ט ד"ה טומאה ע"ג כלים כו'. וה"ל לאשמעינן רבותא יותר דגם כלים שע"ג כולו טמאים דשוב בוקע למעלה כנגד כולו כדמוכח שם: שם ד"ה ר"א. היינו כו' שאין בעוביו כעובי המרדע כו'. ומיירי נמי שמפסיקין ב' בגדים בינו לבין המוט או דהיה המוט פשוטי כ"ע דאין על הנושאים שום טומאה עי' לקמן רפט"ז בתוי"ט ד"ה על האדם בשם תוס' דשבת: שם ומסתבר דפליג נמי כו' אבל מצאתי כו'. תמיהני שלא העיר כלום מהתוספתא שמביא הר"ש דאיתא שם להדיא דפליג נמי אכלים:
ב עריכה
בהרע"ב ד"ה ואם לאו טמא. דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. ותמוה דא"כ מ"ש דאם גב החבית כנגד הטומאה דחוצצת. דהא אפי' כלי גללים דלא מקבלי טומאה כלל אינן נעשין אהלים. וכן תמוהים דברי התוס' בב"ב (יט ב') בד"ה רואין במה שהביאו מפיה"מ דהוא כעין פי' הרע"ב והוא מפי' הר"ש. וכן דברי המהרש"א שם בתד"ה היא גופה. על ועוד אומר הר"ש דשם. ולכן גם דברי הט"ז ביו"ד סי' שע"א דחויים. ולפי ענ"ד נראה דע"כ לא אמרי' אלא דאין כלים נעשים אהלים לטהר ר"ל לחוץ מפני הטומאה בתורת אוהל אבל לחוץ בתורת מחיצה כגון הכא אפי' כלי חוצץ וכעין חילוק שכ' התוי"ט במ"א בד"ה אפי' בשם הכ"מ בפי"ט מהל' ט"מ. או משום דהכא הויא עם דפנות אהלים. ועי' בראב"ד בפי"ג מהל' ט"מ ה"ד דנראה שכוון למש"כ. וסמכו במפתח דאינו מציל היינו משום דהמפתח נטמא ממש כיון דסמכו מבחוץ תחת האכסדרה נטמא באהל המת. והיינו טעמא דכולה מתני' משום דהכלים נטמאו ממש: תוי"ט ד"ה אם יכולין. שצריך ג"כ שלא יהיו מוכשרין כו'. וכ"ה ברמב"ם פט"ו מהל' ט"מ הלי"ב. ותמיהני כיון דמוקמינן להו בשהסריחו וע"כ היינו באופן שאפי' לבהמה לא חזו דבלא"ה לא מיבטלו כמו דאמרי' גבי תבן. וקי"ל (טהרות פ"ח מ"ו) דנפסל מאכילת כלב נטהר. וביותר תמוה לשיטתו (הביאה התוי"ט שם) בפ"ב מהל' ט"א הי"ד דאם לא נטמא עדיין כיון דנפסל מאכילת אדם תו לא מקבל טומאה וצע"ג. ודע דמש"כ בפי' הרמב"ם וכן התבן כו' עד שלא יהיה ראוי אלא לטיט ע"כ ט"ס הוא. דבפי' אוקימנא לה בב"ב דאית בה קוצי דלא חזי לטינא וכאשר הביא התוי"ט:
ג עריכה
מחציו ולפנים כו'. נראה פירושו דהיינו דרוב הטומאה מונח בחציו דלפנים. וכן תפרש מחציו ולחוץ. ולפ"ז א"ש מה דקאמר בתר הכי מחצה למחצה. אך עדיין אינו מיושב לישנא דקרוב לטהרה שבמשנה הסמוכה לקמן וצ"ע: תוי"ט ד"ה והטומאה. אבל הרמב"ם נראה שמחלק בע"א כו'. תמוה דאם ר"ל דשם בר"פ דלקמן מיירי שהגג מורכב על הכותל א"כ קשה ביותר דהא שם אמרי' דטומאה בוקעת ואינה נכנסת כלל לבית. אבל באמת לפי גי' ופי' הרמב"ם שם בכותל שנית והביאו התוי"ט שם ל"ק כלל משם:
ד עריכה
ד"ה מחציה ולמעלן. וכ' הכ"מ כו' עד וצריך טעם למה כו' משא"כ במעזיבה שבנויה לעליה כו'. הרב ז"ל ל"ד בכאן במחכ"ת דעי' בכ"מ דלא הקשה כלל על האי דינא דמתני' דפשוט דהכא ה"ט דמאי חזית דתישדייה לבית יותר מן לעליה כמש"כ התוי"ט וכמו בכותל שבין שני בתים. משא"כ התם דצד השני הוא לאויר. וע"ש בהראב"ד. ועוד דלפי הבנת התוי"ט ה"ל להכ"מ להקשות דר"י אדר"י דהכא קאמר כל המעזיבה לעליה והתם קאמר כל הכותל לבית אלא דהכ"מ מקשה על הא דמבואר ברמב"ם שם מהתוספתא במעזיבה שהיתה לאויר דג"כ הדין דמחציו ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפי' כנגד הטומאה טהור. מחציו ולמעלה כו' כמו בכותל שהוא לאויר. רק במחצה למחצה פסק דהבית טמא וגם העומד מלמעלן טמא. ע"ז הקשה הכ"מ שפיר דמ"ש כו'. וביותר קשה לטעם הרמב"ם במעזיבה משום דא"א לצמצם ודאי קשה א"כ בכותל שהוא לאויר נמי. ומה שנדפס בגליון הרמב"ם בשם הגהת מהרי"א דצ"ל או למטה. טעותא היא. וכן בתוספתא שעם הז"ז ליתא רק למעלה לבד ונראה שהוגה ע"פ הגר"א ז"ל ונכון. ודע דמשמע מהראב"ד שם שהיתה גירסתו בתוספתא ור"ש מטהר את הבית. דלגירסא שלפנינו משמע להדיא דהבית לכ"ע טמא רק דר"ש פליג על העומד מלמעלה ומטהרו. ולפלא על הכ"מ שלא העיר בזה. וקרוב בעיני שט"ס בראב"ד וצ"ל הלכך העומד מלמעלה טהור. ומש"כ הכ"מ על דברי הראב"ד שאמר ור"מ ור"ש הל' כר"ש. שא"י מנין לו שהרי בעירובין לא איפשיטא. הן גם במבוא התלמוד לר"ש הנגיד ובבה"ג דפוס זאלקווא דף ע"א פסקו כר"ש נגד ר"מ. וברא"ש פ"ד דע"ז סי' ל"ד משמע דהיה לפניו הגי' בעירובין דהל' כר"ש נגד ר"מ וכמ"ק בירושלמי ספ"ה דדמאי:
ה עריכה
בהרע"ב ומתני' כר"י כו'. ועתוי"ט. לכאורה י"ל דהתם מיירי כשיש סדק כמש"כ בריש מ"ג. וכמו שחילק בר"פ דלקמן. ולפי הא"ר בהיתה נראית דסיפא הוה א"ש דע"כ דגם התם מיירי שאין סדק דאל"כ הרי נראית בתוך הבית. אבל לפי הרע"ב עצמו יש לחלק כנ"ל: