רש"י על עזרא ה
<< · רש"י על עזרא · ה · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"והתנבי חגיי נביאה" - ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגיי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש
"על יהודיא" - אל היהודים
"עליהון" - אליהםפסוק ב (כל הפסוק)
"באדין" - אז
"ושריו" - התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להםפסוק ג (כל הפסוק)
"בה זמנא אתה עליהון" - באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין
"פחת עבר נהרא" - שלטון של עבר הנהר
"וכנותהון" - וסיעתהון
"וכן אמרין להום" - וכן היו אומרים להם
"מן שם" - מי צוה לכם דבר הבית לבנות
"ואושרנא דנה לשכללה" - הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים חבר מנחםפסוק ד (כל הפסוק)
"אדין" - אז
"כנמא" - כאשר נאמר
"אמרנא להום" - אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין
"מן אינון" - מי הם שמות האנשים
"די דנה" - אשר זה הבנין הם בוניםפסוק ה (כל הפסוק)
"ועין אלההום" - ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין
"ולא בטלו המו" - ולא בטלו הם את הבונים
"עד טעמא לדריוש יהך" - והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך
"ואדין יתיבין" - ואז ישיבו היהודים
"כתב הנשתון" - על כך על תשובתו של דריושפסוק ו (כל הפסוק)
"פרשגן" - פתרון פתשגן האגרת
"וכנותיה" - וסיעותיו
"אפרסכיא" - אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם
"על דריוש מלכא" - אל דריוש המלךפסוק ז (כל הפסוק)
"עלוהי" - אליו
"וכדנה כתב בגויה" - וכך היה כתוב בתוכה של אגרת
"שלמא כולא" - כל השלום יהיה לופסוק ח (כל הפסוק)
"ידיע להוא למלכא" - דבר ידוע יהיה למלך
"די אזלנא" - אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול
"והוא מתבנא" - והוא הבית בנוי
"גלל" - מרמר"א בלע"ז
"ואע מתשם בכתליא" - ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים
"ועבידתא דך" - ומלאכה זאת
"אספרנא מתעבדא" - מהרה היתה נעשית אספרנא אפנטומינ"ש בלע"ז
"ומצלח בידהום" - והוצלח מעשה זה בידיהםפסוק ט (כל הפסוק)
"אדין" - אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה
"כנמא אמרנא להום" - כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם
"מן שם לכם" - מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד
"ואושרנא" - בניין חומת לבניםפסוק י (כל הפסוק)
"ואף שמהתהום" - ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך
"די נכתוב" - אשר נכתוב שמות האנשים אליך
"די בראשיהם" - אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הביתפסוק יא (כל הפסוק)
"וכנמא פתגמא" - כמו שנאמר הדבר
"התיבונה" - השיבו לנו דבר
"אנחנו המו" - אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ
"ובנין ביתא" - ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות
"ומלך ישראל רב" - ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותופסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
"ואף מאניא" - כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דנייאל ששמו כך
"והיבל המו" - והוליך אותם
"הנפק המו" - הוציא אותם
"די פחה שמה" - שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחהפסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"אדין" - אז
"ששבצר דך" - זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבניןפסוק יז (כל הפסוק)
"וכען" - ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל
"הן איתי" - אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים
"ורעות מלכא" - רצון המלך על כן ישלח אלינו
"עלינא" - אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני
<< · רש"י על עזרא · ה · >>