רש"י על מלכים א כ
<< · רש"י על מלכים א · כ · >>
פסוק ה
פסוק ו
פסוק י
"אם ישפוק עפר שומרון לשעלים וגו'" - (תרגום) למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי עפר שנדבק בפרסת רגלים
"לשעלים" - לשון מדרך כף רגל וכן (במדבר כב כד) במשעול הכרמים וכן (ישעיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים שדרך בים סוף שנאמר (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך
"אם ישפוק" - אם יש דיפסוק יא
"דברו אל יתהלל חוגר כמפתח" - (תרגום) אמרו ליה לא ישתבח דמיזדרז ונחית בקרבא כגבר דנצח וסליק מינה אל יתהלל החוגר חרבו לרדת למלחמה שאינו יודע אם ינצח אם לאו
"כמפתח" - חגורת חרבו שעלה כבר מן המלחמה ונצח כך אין לאדוניכם להתהלל בדבר העתידפסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
"בנערי שרי המדינות" - הם בני התערובות שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו ערבים שלא ימרדו בו
"מי יאסור המלחמה" - יערוך לצוות אותה
"אתה" - צא אתה תחלה וכה תמיתנו (ועתה תריעו ספרים אחרים אינו)פסוק טו
פסוק טז
פסוק כב
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כז
"וכלכלו" - פרנסת צידה למלחמה הצטיידו הם כלי זיין וכל צרכי המלחמה
"וכלכלו" - נתכלכלו
"כשני חשיפי עזים" - קבוצי עזים ואין לו דמיון ומנחם חברו בלשון גילוי כמו (בראשית ל לז) מחשוף הלבן (ישעיהו מז ב) חשפי שובל ולשון גילוי נופל על עדרי עזים כמו (שיר השירים ד א) שגלשו מהר גלעד כשיורדין מן ההר נתגלה ההרפסוק כח
פסוק לג
"ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו" - ינחשו לשון מנחש אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו אפילו שלא במתכוין סימן טוב הוא זה וימהרו להחזיק הדבר
"ויחלטו" - לשון צמיתות כרתו הדבר מפיו שלא יחזור בו והה"א של הממנו נוטה במסורת לשתי התיבות כאלו נכתב ויחלטוה ממנו אם ממנו יצא הדבר בכוונת הלבפסוק לד
"ויאמר אליו" - בן הדד הערים אשר לקח אבי מאת אביך עמרי אשיב לך
"וחוצות תשים לך בדמשק" - ותהי מושל בה והיא ראש למלכותי
"כאשר שם אבי בשומרון" - עירך על כרחך וכל זה היה אומר מיראה אמר לו אחאב ואני בברית הזאת אשלחךפסוק לה
"הכני נא" - סימן זה רע על אחאב שאמר לו הנביא על פי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו ואף זה שאמר לו הנביא בדבר ה' הכיני ולא הכהו כשם שנפרע מזה יפרע מאחאב
"בדבר ה'" - הקב"ה אמר שתכה אותיפסוק לז
פסוק לח
"ויתחפש באפר" - שינה את מעפורתו שלא יכירוהו כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש
"באפר" - תרגמו יונתן במעפרא הוא סודרפסוק לט
"והנה איש סר" - מן הדרך אלי
"ויבא אלי איש" - שבוי מן המלחמה
"אם הפקד יפקד" - אם יברח לשון (במדבר לא מט) לא נפקד ממנו איש לשון חסרוןפסוק מ
"והוא איננו" - ברח לו
"אתה חרצת" - או נפש או ככר כסף