רש"י על מלכים א ה
<< · רש"י על מלכים א · ה · >>
פסוק ג
"בראים" - פטומים על האבוס
"רעי" - מן האחו
"וברבורים אבוסים" - יש מרבותינו אומרים תרנגולים פטומין (בבא מציעא פו ב)פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק י
פסוק יא
"ויחכם מכל האדם" - כמשמעו
"איתן והימן וכלכל ודרדע" - אחין היו בני זרח בן יהודה שנאמר (בדברי הימים א ב ו) ובני זרח זמרי ואיתן (היו לוים משוררים)
"בני מחול" - היו יודעים ליסד מזמורים האמורים במחולות שיר שהיו הלוים אומרים על דוכנם מזמורים שיסדו בספר תהילים (מזמורים פח פט) משכיל לאיתן האזרחי ומשכיל להימן האזרחי מדרש אגדה בפסיקתא מכל האדם זה אדם הראשון איתן האזרחי זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שנמחל להם על מעשה העגלפסוק יב
"שלשת אלפים משל" - שלשת למודי משלות שלש פעמים כתוב משלי שלמה בספר משלי
"ויהי שירו חמשה" - שלשה אלה ושיר השירים וקוהלת
"ואלף" - בכל אחד כדי הוא ללמוד ומדרש אגדה (ערובין כא ב) שהיה אומר בכל פסוק שלשת אלפים משל ועל כל משל אלף וחמשה טעמיםפסוק יג
פסוק יז
פסוק כ
פסוק כג
"אשימם דברות" - רפסודות קורא להם בדברי הימים (ב ב טו) ובלשון אשכנז פליצי"ן ובלע"ז רי"ץ קושרין העצים זה עם זה ומציפין אותן על פני המים ומוליכין אותן כמו שמוליכין הספינות
"עד המקום אשר תשלח אלי" - אשר תודיעני להביאם שם
"ונפצתים שם" - כשמתיר אגדן ומוציאן אל היבשה כל עץ ועץ לעצמו היא קרויה ניפוץ (כל דבר שלם שמחלקים אותו לפרקים קרוי ניפוץ) דיפצי"ר בלע"זפסוק כה
"מכלת לביתו" - לשון מאכל
"שמן כתית" - שמן נקי שאין זיתים נטחנים בריחים אלא כותש במכתשת ואין מעלה שמרים כל כך כמו הטחוןפסוק כז
פסוק כח
"חליפות" - כמו שמסיים ואומר חדש יהיו בלבנון כשהיו עשרת אלפים איש בתשרי בלבנון והעשרים אלף איש בביתו במרחשון מתחלפים עשרת האלפים השניים ויוצאים ללבנון ואלו חוזרים לביתם ובכסליו יוצאים עשרת אלפים השלישים ויוצאים ללבנון ואלו חוזרים לביתם ובטבת יוצאים הראשונים וחוזרים ללבנון וכן חוזרים חלילה נמצאו כל עשרת אלפים שבהם חדש בלבנון ושני חדשים בביתם
"על המס" - לגבותופסוק כט
פסוק ל
"משרי הנצבים" - נוגשים ונציבים על עושי המלאכה
"שלשת אלפים ושלש מאות" - ובדברי הימים ב (ב יז) הוא אומר ושש מאות אומר אני שלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף שכל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר והשלוש מאות שנוספים בדברי הימים היו ממונים על כולם שכל אחד ממונה על חמש מאות ויותר ותדע שהרי יש עוד שני כתובים בדבר זה ומכחישין זה את זה שנאמר בו בספר זה (לקמן ט כג) אלה שרי הנצבים אשר לשלמה חמשים וחמש מאות ובדברי הימים (ב ח י) הוא אומר מאתים וחמשים הרי ארבע מקראות מכחישין זה את זה אבל יש לנו לפרש שבמקראות האחרונים ממונים על כולן ולשלמה היו אלו הגרים להיות לנושא סבל ולחצוב אבנים בהר ויהיו לו שאר עושי המלאכה לערי המסכנות שהם אזרחיים שאלו הכתובים אמורים שם ובספר מלכים מנה את הנציבים הגרים שני מנינים שרי הארבעים והחמשה לבדם והשלש מאות החשובים צירף עם מאתים וחמשים שהיו ממונים על עושי ערי המסכנות ומנה חמש מאות וחמשים שרים ובדברי הימים מנה כל נציבי הגרים לעצמם הגדולים עם הקטנים שלשת אלפים ושש מאות וכולן גרים ונציבי ערי המסכנות שהיו ישראל מאתים וחמשים מנה לעצמן
"הרודים בעם העושים במלאכה" - הנוגשים את העם עושי המלאכהפסוק לא
"ויסעו" - מן ההר לשון עקירה
"אבנים יקרות" - כבדות
"אבני גזית" - נפסלות ומסותתות ואם תאמר והרי כבר נאמר (לקמן ו ז) ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו פירוש שכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אלא שהיה מסתת מבחוץ ומכניס ובונה מבפנים (כך נדרש בסוטה מח ב)פסוק לב
"ויפסלו" - בהרים
"והגבלים" - אומה ששמה גבל ובקיאים לסתת אבנים ולבנות כמה שנאמר (ביחזקאל כז ט) בצור זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך
"ויכינו" - לשון הזמנה
<< · רש"י על מלכים א · ה · >>