רש"י על מלכים א ה
<< · רש"י על מלכים א · ה · >>
פסוק ג
"רעי" - מן האחו
"וברבורים אבוסים" - יש מרבותינו אומרים תרנגולים פטומין (בבא מציעא פו ב)פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק י
פסוק יא
"איתן והימן וכלכל ודרדע" - אחין היו בני זרח בן יהודה שנאמר (בדברי הימים א ב ו) ובני זרח זמרי ואיתן (היו לוים משוררים)
"בני מחול" - היו יודעים ליסד מזמורים האמורים במחולות שיר שהיו הלוים אומרים על דוכנם מזמורים שיסדו בספר תהילים (מזמורים פח פט) משכיל לאיתן האזרחי ומשכיל להימן האזרחי מדרש אגדה בפסיקתא מכל האדם זה אדם הראשון איתן האזרחי זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שנמחל להם על מעשה העגלפסוק יב
"ויהי שירו חמשה" - שלשה אלה ושיר השירים וקוהלת
"ואלף" - בכל אחד כדי הוא ללמוד ומדרש אגדה (ערובין כא ב) שהיה אומר בכל פסוק שלשת אלפים משל ועל כל משל אלף וחמשה טעמיםפסוק יג
פסוק יז
פסוק כ
פסוק כג
"עד המקום אשר תשלח אלי" - אשר תודיעני להביאם שם
"ונפצתים שם" - כשמתיר אגדן ומוציאן אל היבשה כל עץ ועץ לעצמו היא קרויה ניפוץ (כל דבר שלם שמחלקים אותו לפרקים קרוי ניפוץ) דיפצי"ר בלע"זפסוק כה
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
"שלשת אלפים ושלש מאות" - ובדברי הימים ב (ב יז) הוא אומר ושש מאות אומר אני שלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף שכל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר והשלוש מאות שנוספים בדברי הימים היו ממונים על כולם שכל אחד ממונה על חמש מאות ויותר ותדע שהרי יש עוד שני כתובים בדבר זה ומכחישין זה את זה שנאמר בו בספר זה (לקמן ט כג) אלה שרי הנצבים אשר לשלמה חמשים וחמש מאות ובדברי הימים (ב ח י) הוא אומר מאתים וחמשים הרי ארבע מקראות מכחישין זה את זה אבל יש לנו לפרש שבמקראות האחרונים ממונים על כולן ולשלמה היו אלו הגרים להיות לנושא סבל ולחצוב אבנים בהר ויהיו לו שאר עושי המלאכה לערי המסכנות שהם אזרחיים שאלו הכתובים אמורים שם ובספר מלכים מנה את הנציבים הגרים שני מנינים שרי הארבעים והחמשה לבדם והשלש מאות החשובים צירף עם מאתים וחמשים שהיו ממונים על עושי ערי המסכנות ומנה חמש מאות וחמשים שרים ובדברי הימים מנה כל נציבי הגרים לעצמם הגדולים עם הקטנים שלשת אלפים ושש מאות וכולן גרים ונציבי ערי המסכנות שהיו ישראל מאתים וחמשים מנה לעצמן
"הרודים בעם העושים במלאכה" - הנוגשים את העם עושי המלאכהפסוק לא
"אבנים יקרות" - כבדות
"אבני גזית" - נפסלות ומסותתות ואם תאמר והרי כבר נאמר (לקמן ו ז) ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו פירוש שכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אלא שהיה מסתת מבחוץ ומכניס ובונה מבפנים (כך נדרש בסוטה מח ב)פסוק לב
"והגבלים" - אומה ששמה גבל ובקיאים לסתת אבנים ולבנות כמה שנאמר (ביחזקאל כז ט) בצור זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך
"ויכינו" - לשון הזמנה
<< · רש"י על מלכים א · ה · >>