רש"י על יחזקאל יז
<< · רש"י על יחזקאל · יז · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
"ארך האבר" - כמו כנף אל"א בלע"ז לשון אחר כמשמעו לשון אברים ממש
"הרקמה" - נוצתו נאה ומצויירת
"את צמרת הארז" - כל נוף האילן בלע"ז צימא הוא משל שהגלה את יהויקים וגבוריופסוק ד (כל הפסוק)
"את ראש יניקותיו קטף" - גדולתו ומלכותו השפיל יניקותיו כמו ענפיו
"ויביאהו אל ארץ כנען" - אל ארץ תגרים הוא בבלפסוק ה (כל הפסוק)
"ויקח מזרע הארץ" - את צדקיהו בנו
"בשדה זרע" - בירושלים בעיר מלוכה
"קח על מים רבים" - נשרש על מים רבים כלומר נתן לו גדולה וממשלה על סביביו
"צפצפה" - מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלק"א בלע"זפסוק ו (כל הפסוק)
"סורחת" - כמו (שמות כו) וסרח העודף גדולה
"שפלת קומה" - לעבוד למלך בבל
"דליותיו" - זמורותיו
"אליו" - אל מלך בבל
"תחתיו" - תחת מלך בבל
"בדים" - מוטות
"ותשלח" - ותגדל
"פראות" - ענפים רביםפסוק ז (כל הפסוק)
"ויהי נשר אחד" - מלך מצרים
"כפנה שרשיה" - לשון רעבון כמו לשוד ולכפן (איוב ה) רעבו ונתאוו שרשי הגפן הזאת לאותו הנשר תוספות ויש משמע כפנה כמו אספה והוא הפוך ובדברי רבותינו יש מן הדומה לו שקורין לאסיפת העם כנופיא וכפנא הוא כמו כנפה אמאש"א בלע"ז
"ודליותיו שלחה לו" - ושלוחיה שלחה לו לבא אליה ולהשקות אותה
"מערגות מטעה" - מהעוגיות מים שעשה לו הנשר הראשוןפסוק ח (כל הפסוק)
"אל שדה טוב וגו'" - כלומר ועל חנם עשתה זאת כי אל שדה טוב היתה שתולה
"לגפן אדרת" - לגפן תקיףפסוק ט (כל הפסוק)
"אמור" - כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי אינו נמנה במסורת
"ינתק" - הנשר הראשון
"את פריה יקוסס" - כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו
"טרפי" - עלי פוייליי"א בלע"ז
"ולא בזרוע גדולה ובעם רב" - יבא הנשר השני לעזרתה
"למשאות אותה משרשיה" - לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיהפסוק י (כל הפסוק)
"והנה" - עתה שתולה כרצונה
"התצלח" - איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשוןפסוק יב (כל הפסוק)
"מה אלה" - מה החידה הזאת ופירשה להם
"ויקח את מלכה ושריה" - הם צמרת הארז יהויקים ושריו
"בבלה" - היא עיר הרוכליםפסוק יג (כל הפסוק)
"מזרע המלוכה" - צדקיהו
"אילי הארץ" - שרי הארץפסוק יד (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
"בשפוך סוללה" - כשיבא נבוכדנצר וישפוך סוללה על ירושלים
"להכרית נפשות רבות" - להרוג את בני העירפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
"ופרשתי עליו רשתי" - כמו שפירשתו למעלה בתחילת הספר (לעיל יב) שזימן צבי להלוך על גג המערה
"ונשפטתי" - ואתווכח עמופסוק כא (כל הפסוק)
"ואת כל מברחיו" - כתרגומו וית כל גיברוהי ומנחם חברו עם ברח דודי (סוף שיר השירים) וכה פתרונו ואת כל הבורחים
"בכל אגפיו" - בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו
"יפרשו" - שרונאפנדו"ן בלע"ז