רש"י על ויקרא י
<< · רש"י על ויקרא · י · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
"הוא אשר דבר וגו'" - (זבחים קטו) היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט) א"ת בכבודי אלא במכובדי א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ וי"ר)
"וידם אהרן" - (שם ושם) קבל שכר על שתיקתו ומה שכר קבל שנתייחד עמו הדיבור שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין
"בקרובי" - בבחירי
"ועל פני כל העם אכבד" - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס אם כן באלו כ"ש ברשעים וכן הוא אומר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיךפסוק ד (כל הפסוק)
"דד אהרן" - עזיאל אחי עמרם היה שנא' (שמות ו) ובני קהת וגו'
"שאו את אחיכם וגו'" - כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחהפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"אל תפרעו" - אל תגדלו שער מכאן שאבל אסור בתספורת (מ"ק טו) אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום
"ולא תמותו" - הא אם תעשו כן תמותו
"ואחיכם כל בית ישראל" - מכאן שצרתן של ת"ח מוטלת על הכל להתאבל בהפסוק ט (כל הפסוק)
"יין ושכר" - (ת"כ כריתות יג) יין דרך שכרותו
"בבואכם אל אהל מועד" - (תורת כהנים) אין לי אלא בבואם להיכל בגשתם למזבח מנין נא' כאן ביאת אהל מועד ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל מועד מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועדפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"הנותרים" - מן המיתה מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל הוא שנאמר (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואין השמדה אלא כלוי בנים שנא' (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל ותפלתו של משה בטלה מחצה שנא' (דברים ט) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא
"קחו את המנחה" - אע"פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן
"את המנחה" - זו מנחת שמיני ומנחת נחשון
"ואכלוה מצות" - מה ת"ל לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות הוצרך לפ' בה דין שאר מנחותפסוק יג (כל הפסוק)
"וחק בניך" - אין לבנות חק בקדשים
"כי כן צויתי" - באנינות יאכלוה (ת"כ זבחים קא)פסוק יד (כל הפסוק)
"ואת חזה התנופה" - של שלמי צבור
"תאכלו במקום טהור" - וכי את הראשונים אכלו במקום טמא אלא הראשונים שהם קדשי קדשים הוזקקו אכילתם במקום קדוש אבל אלו אין צריכים תוך הקלעים אבל צריכים הם להאכל תוך מחנה ישראל שהוא טהור מליכנס שם מצורעים (שם נה) מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר
"אתה ובניך ובנותיך" - (ת"כ) אתה ובניך בחלק אבל בנותיך לא בחלק אלא אם תתנו להם מתנות רשאות הן לאכול בחזה ושוק או אינו אלא אף הבנות בחלק ת"ל כי חקך וחק בניך נתנו חק לבנים ואין חק לבנותפסוק טו (כל הפסוק)
"שוק התרומה וחזה התנופה" - לשון אשר הונף ואשר הורם תנופה מוליך ומביא תרומה מעלה ומוריד ולמה חלקן הכ' תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו ששניהם בהרמה והנפה
"על אשי החלבים" - מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה כבר פירשתי שלשתן בצו את אהרןפסוק טז (כל הפסוק)
"שעיר החטאת" - שעיר מוספי ר"ח ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ר"ח ומכולן לא נשרף אלא זה ונחלקו בדבר חכמי ישראל (בת"כ) י"א מפני טומאה שנגעה בו נשרף וי"א מפני אנינות נשרף לפי שהוא קדשי דורות אבל בקדשי שעה סמכו על משה שאמר להם במנחה ואכלוה מצות
"דרש דרש" - שתי דרישות הללו מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו כך הוא בת"כ (ועי' זבחים קי"א הגי' לא נאכלו אלו וכן גרס הרא"ם הכא ומפני מה לא נאכלו)
"על אלעזר ועל איתמר" - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס
"לאמר" - אמר להם השיבוני על דבריפסוק יז (כל הפסוק)
"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש" - וכי חוץ לקדש אכלוה והלא שרפוה ומהו אומר במקום הקדש אלא אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה ונפסלה
"כי קדש קדשים הוא" - ונפסלת ביוצא והם אמרו לו לאו אמר להם הואיל ובמקום הקדש היתה מדוע לא אכלתם אותה
"ואותה נתן לכם לשאת וגו'" - שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים
"לשאת את עון העדה" - מכאן למדנו ששעיר ר"ח היה שהוא מכפר על עון טומאת מקדש וקדשיו שחטאת שמיני וחטאת נחשון לא לכפרה באופסוק יח (כל הפסוק)
"הן לא הובא וגו'" - שאילו הובא הי' לכם לשרפה כמו שנאמר (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'
"אכל תאכלו אתה כד" - היה לכם לאכלה אע"פ שאתם אוננים
"כאשר צויתי" - לכם במנחהפסוק יט (כל הפסוק)
"וידבר אהרן" - אין לשון דיבור אלא ל' עז שנאמר (במדבר כא) וידבר העם וגו' אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר הא ידעת שלא היתה אלא מדרך כבוד אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו ואינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב ת"ל (שם לא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' הרי כשרצה דבר לפני משה ולפני הנשיאים זו מצאתי בספרי של פנים שני
"הן היום הקריבו" - מהו אומר (זבחים קא) אלא אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חילל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן
"ותקראנה אותי כאלה" - אפי' לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם
"ואכלתי חטאת" - ואם אכלתי הייטב וגו'
"היום" - (שם) אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה
"הייטב בעיני ה'" - אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות