רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים – אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות יז,ד); וְאוֹמֵר: "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו יג,י). וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים – קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח,טז); "עַמִּי מֶה עָשִֹיתִי לְךָ" (מיכה ו,ג; ספרי פה).
כְּמִתְאֹנְנִים – אֵין "מִתְאוֹנְנִים" אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה: מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הַאֵיךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן: "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (שופטים יד,ד; ספרי שם).
רַע בְּאָזְנֵי ה' – תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבוֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט (ספרי שם). אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ! כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה! שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ (ספרי פד).
וַיִּחַר אַפּוֹ – אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד (שם).
בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה – בַּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (שם פה).

(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה – מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ: צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא (ספרי פו).
וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ – שָׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ בָּאָרֶץ; שֶׁאִלּוּ חָזְרָה לְאַחַת הָרוּחוֹת, הָיְתָה מְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ (שם).

(ד) וְהָאסַפְסֻף – אֵלּוּ עֵרֶב רַב, שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם (ספרי פו).
וַיָּשֻׁבוּ... גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּבְכּוּ – עִמָּהֶם.
מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר – וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר" וְגוֹמֵר (שמות יב,לח). וְאִם תֹּאמַר: אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ נֶאֱמַר: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹמֵר (במדבר לב,א). אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים עֲלִילָה (ספרי שם).

(ה) אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם – אִם תֹּאמַר שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם" (שמות ה,יח); אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם?! וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת (ספרי פז).
אֵת הַקִּשֻּׁאִים – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת (שם); אוֹמְרִים לָאִשָּׁה: אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל, מִפְּנֵי הַתִּינוֹק (שם פט). מָשָׁל לְמֶלֶךְ [כּוּלֵיהּ], כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (פז).
הַקִּשֻּׁאִים – הֵם קוקומברי"ש [cocombres = קישואי גינה (בלשון הדיבור: מלפפונים] בְּלַעַז.
אֲבַטִּחִים – בודיקי"ש [bodekes = אבטיחים].
הֶחָצִיר – כְּרֵישִׁין, פוריל"ש [porels = כרשים (ירק מאכל)], וְתַרְגּוּמוֹ: "יָת בּוֹצִינַיָּא" וְכוּלֵּיהּ.

(ו) אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ – מָן בַּשַּׁחַר, מָן בָּעָרֶב (ספרי שם).

(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד – מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. יִשְֹרָאֵל אוֹמְרִים: "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (פסוק ו), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה: וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד וְגוֹמֵר; כְּלוֹמַר: רְאוּ, בָּאֵי עוֹלָם, עַל מַה מִּתְלוֹנְנִים בָּנַי; וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב (ספרי פח).
כִּזְרַע גַּד – "עָגוֹל כְּגִדָּא" (יומא ע"ה ע"א), זֶרַע אליינדר"א [aliendre = כוסבר].
בְּדֹלַח – שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה, קריסט"ל [cristal = בדולח^[1]].

(ח) שָׁטוּ – אֵין 'שַׁיִט' אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל, אישבניי"ר [esbaneier (אולי esbanier) = להתבדר^[2]], בְּלֹא עָמָל (ספרי על במדבר יא ח|ספרי פט]]).
וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם וְגוֹמֵר – לֹא יָרַד בָּרֵיחַיִם וְלֹא בַּקְּדֵרָה וְלֹא בַּמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לְנִטְחָנִין וּלְנִדּוֹכִין וְלִמְבֻשָּׁלִין (שם).
בַּפָּרוּר – קְדֵרָה (שם).
לְשַׁד הַשָּׁמֶן – לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ. וְדוֹמֶה לוֹ: "נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהלים לב,ד), וְהַלָּמֶ"ד יְסוֹד: נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם (ספרי שם); אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לְשַׁד הַשָּׁמֶן" לְשׁוֹן "וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן" (דברים לב,טו), שֶׁאִם כֵּן הָיָה הַמֵּ"ם נָקוּד קָמָץ קָטָן (צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה, תַּחַת הַמֵּ"ם; עַכְשָׁו שֶׁהַמֵּ"ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן (סֶגוֹל) וְהַטַּעַם תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, וְהַשִּׁין הַנְּקוּדָה בְּקָמַץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן – מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. דָּבָר אַחֵר: לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, לַיִשׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִּדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס, דִּמְתַרְגֵּם "דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא" – נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוֹנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן – לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ.

(י) בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו – מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים, לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי (ספרי צ; יומא ע"ה ע"א). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת, עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם (שם).

(יב) כִּי תֹאמַר אֵלַי – שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ. וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵּן? "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות לב,לד), וְאוֹמֵר: "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ו,יג); עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִין אֶתְכֶם (ספרי צא).
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו – אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי.

(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה. כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה (ספרי צא).
וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי – 'בְּרָעָתָם' הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן.

(טז) אֶסְפָה לִּי – הֲרֵי תְּשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ, שֶׁאָמַרְתָּ: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (לעיל פסוק יד; ספרי צב). וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג,טז)! אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ^[3]. וּרְאוּיִים הָיוּ מִסִּינַי לְכָךְ, דִּכְתִיב: "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות כד,יא), שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שם). וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה, וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא טז).
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם וְגוֹמֵר – אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר, שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה,יד) – עַתָּה יִתְמַנּוּ בִּגְדֻלָּתָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (ספרי שם).
וְלָקַחְתָּ אֹתָם – קָחֵם בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם (שם).
וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ – כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָּהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ: חֲבִיבִין אֵלּוּ, שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם).

(יז) וְיָרַדְתִּי – זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה (ספרי צג).
וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ – וְלֹא עִמָּהֶם (שם).
וְאָצַלְתִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וַאֲרַבֵּי", כְּמוֹ: "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (שמות כד,יא).
וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם – לְמָה מֹשֶׁה דוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְנֵר שֶׁמֻּנָּח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה, וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ, וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם (ספרי שם).
וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ – הַתְנֵה עִמָּהֶם, עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם טֹרַח בָּנַי, שֶׁהֵם טַרְחָנִים וְסַרְבָּנִים (שם צב).
וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ – הֲרֵי תְּשׁוּבָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (לעיל פסוק יד; ספרי צג).

(יח) הִתְקַדְּשׁוּ – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ירמיהו יב,ג; ספרי צד).

(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים – זוֹ בַּכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה; וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר: "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (להלן פסוק לג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְּסִפְרֵי (צג). אֲבָל בִּמְכִילְתָּא (ויסע פרשה ד) שְׁנוּיָה חִלּוּף: הָרְשָׁעִים אוֹכְלִין וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים – "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם".
עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דִּי תְקוֹצוּן בֵּהּ"; יְהֵא דּוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי, עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאַף.
וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא – שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם (ספרי שם). וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי, שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב "זָרָא".
אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם – אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (שם).

(כא) שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי – לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים (במדבר א,מו). וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָּכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם.

(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט – זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ, וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים, הֲצֹאן וּבָקָר" וְגוֹמֵר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ: מִי יַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצָא כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כו). וְאֵיזוֹ קָשָׁה? זוֹ, אוֹ "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (במדבר כ,י)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בְּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ; וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה – הָיְתָה בַּגָּלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ! מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב,ז), יֹאמַר: אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא, כָּךְ אָמַר: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹמֵר, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לְחֹדֶשׁ יָמִים וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ? הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ, וּתְהֵא אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר: טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאֹשֶךָ. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאִם לֹא אֶתֵּן, יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי; הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת;
[(כג) עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי.] – רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל: מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה – לֹא תַּסְפִּיק לָהֶם; סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ. אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַּסָּה, יֹאמְרוּ: דַּקָּה בִּקַּשְׁנוּ; וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ: גַּסָּה בִּקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי (תוספתא סוטה פ"ו ה"ד). אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן. אָמַר לוֹ, עַתָּה תִרְאָה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם: הֲיַד ה' תִּקְצָר? "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹמֵר הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים עח,כ). אָמְרוּ: פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאת שְׁאֵלָתֵנוּ (ספרי צה). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם" (להלן פסוק כד); כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, "וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ" וְגוֹמֵר (שם).

(כה) וְלֹא יָסָפוּ – לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (ספרי צה). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָּסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם.

(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים – מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ כְּדָאִין לִגְדֻלָּה זוֹ (ספרי צה; סנהדרין י"ז ע"א).
וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים – בַּמְּבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין. וְנִכְתְּבוּ כֻּלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת, וְעַל יְדֵי גּוֹרָל; לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים – שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה. אָמַר מֹשֶׁה: אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד. מֶה עָשָׂה? נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם פְּתָקִין, וְכָתַב עַל שִׁבְעִים – 'זָקֵן', וְעַל שְׁנַיִם חָלָק, וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה; וְהָיוּ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם. אָמַר לָהֶם: טְלוּ פִּתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי; מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'זָקֵן' – נִתְקַדֵּשׁ, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק – אָמַר לוֹ: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי שם; סנהדרין שם).

(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר – יֵשׁ אוֹמְרִים, גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה הָיָה (תנחומא יב).

(כח) כְּלָאֵם – הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם (סנהדרין י"ז ע"א); דָּבָר אַחֵר: תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא (ספרי צו); לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים: מֹשֶׁה מֵת,] וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (סנהדרין שם; ספרי צה-צו).

(כט) הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי – הֲקַנַּאי אַתָּה לִי? הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא?
לִי – כְּמוֹ בִּשְׁבִילִי. כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה, אָדָם הַנּוֹתֵן לֵב עַל הַדָּבָר, אוֹ לִנְקֹם אוֹ לַעֲזֹר, אינפרינמינ"ט [enprenment = חרון־אף^[4]] בְּלַעַז; אוֹחֵז בָּעֳבִי הַמַּשָּׂא.

(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה – מִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
אֶל הַמַּחֲנֶה – נִכְנְסוּ אִישׁ לְאָהֳלוֹ.
וַיֵּאָסֵף – לְשׁוֹן כְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב,ב); וְאָב לְכֻלָּם: "יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם" (תהלים לט,ז). מְלַמֵּד שֶׁלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ הַצַּדִּיקִים אִישׁ לְאָהֳלוֹ (ספרי צו).

(לא) וַיָּגָז – וַיַּפְרִיחַ, וְכֵן: "כִּי גָז חִישׁ" (תהלים צ,י); "וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א,יב).
וַיִּטֹּשׁ – וַיִּפְשֹׁט, כְּמוֹ: "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (שמ"א ל,טז); "וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה" (יחזקאל כט,ה).
וּכְאַמָּתַיִם – פּוֹרְחוֹת בְּגֹבַהּ, עַד שֶׁהֵן כְּנֶגֶד לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טֹרַחַ בַּאֲסִיפָתָן, לֹא לְהַגְבִּיהּ וְלֹא לִשְׁחוֹת (ספרי צז).

(לב) הַמַּמְעִיט – מִי שֶׁאָסַף פָּחוֹת מִכֻּלָּם, הָעֲצֵלִים וְהַחִגְּרִים, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים (ספרי צח).
וַיִּשְׁטְחוּ – עָשׂוּ אוֹתָן מַשְׁטִיחִין מַשְׁטִיחִין (שם).

(לג) טֶרֶם יִכָּרֵת – כְּתַרְגּוּמוֹ: "עַד לָא פְסַק". דָּבָר אַחֵר: אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפָסְקוֹ בְּשִׁנָּיו עַד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצְאָה (ספרי צח).

הערות

1. חסר בדפוסים המדעיים (ברלינר, שעוועל).
2. כוונת רש"י לפרש "לטייל להנאתו", כי לא היה שום טורח בלקיטת המן. כהרגלו רש"י נמנע מלתרגם את צורת הפועל אלא מתרגם את שם הפועל. אי־אפשר להכריע בין שתי הצורות (esbaneier או esbanier), כי אין רש"י כותב בתעתיקיו יותר משתי יודי"ן רצופות.
3. וזה כדעת ר' שמעון בן מנסיא לעיל פסוק א. ויקיעורך.
4. שם הפעולה של הפועל enprendre, שאחד ממובניו הוא "להתלקח (אש)". אולם נראה, שרש"י תופש לשון אחרת, באומרו "אוחז בעובי המשא", אולי "לקחת [חלק] בתוך [עניין]", ובהשאלה "להתערב במרץ".