רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת וילך

פרשת וילך

פרק לא

(ב) אָנֹכִי הַיּוֹם – הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי; בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי, בְּיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג ע"ב).
לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא – יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (להלן לד,ז)! אֶלָּא מַהוּ לֹא אוּכַל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ.
וַה' אָמַר אֵלַי – זֶהוּ פֵּרוּשׁ לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, לְפִי שֶׁה' אָמַר אֵלַי. דָּבָר אַחֵר: לָצֵאת וְלָבוֹא בְּדִבְרֵי תוֹרָה; מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה שם).

(ו) לֹא יַרְפְּךָ [וְלֹא יַעַזְבֶךָּ] – לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן, לִהְיוֹת נֶעֱזָב מִמֶּנּוּ.

(ז) כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה – "אֲרֵי אַתְּ תֵּיעוֹל עִם עַמָּא הָדֵין" (אונקלוס, "כִּי אַתָּה תִּכָּנֵס עִם הָעָם הַזֶּה"). מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יִהְיוּ עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּן וַעֲצָתָן; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם" (להלן פסוק כג), תָּבִיא עַל כָּרְחָם, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ: טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן; דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְלֹא שְׁנֵי דַבָּרִים לַדּוֹר (סנהדרין ח' ע"א).

(ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה וְגוֹמֵר וַיִּתְּנָהּ – כְּשֶׁנִּגְמְרָה כֻּלָּהּ, נְתָנָהּ לִבְנֵי שִׁבְטוֹ.

(י) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים – בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה, שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה? שֶׁעֲדַיִן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית (ר"ה י"ב ע"ב).

(יא) תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת – הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א ע"א), עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה.

(יב) הָאֲנָשִׁים – לִלְמֹד (חגיגה ג' ע"א).
וְהַנָּשִׁים – לִשְׁמֹעַ (שם).
וְהַטָּף – לָמָּה בָּאוּ? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (שם).

(יד) וַאֲצַוֶּנּוּ – וַאֲזָרְזֶנּוּ.

(טז) נֵכַר הָאָרֶץ – גּוֹיֵי הָאָרֶץ (אונקלוס).

(יז) וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי – כְּמוֹ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּצָרָתָם.

(יט) אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת – "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (להלן לב,א-מג).

(כ) וְנִאֲצוּנִי – וְהִכְעִיסוּנִי; וְכֵן כָּל 'נִאוּץ' – לְשׁוֹן כַּעַס.

(כא) וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד – שֶׁהִתְרֵיתִי בּוֹ בְּתוֹכָהּ עַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ.
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ – הֲרֵי זוֹ הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִזַּרְעָם לְגַמְרֵי.

(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – מֻסָּב לְמַעְלַה כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ: אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם.

(כו) לָקֹחַ – כְּמוֹ "זָכוֹר" (דברים כה,יז), "שָׁמוֹר" (דברים ה,יב), "הָלוֹךְ" (בראשית ח,יג).
מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' – נֶחְלְקוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּבָבָא בַתְרָא (דף י"ד ע"ב); יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים: דַּף הָיָה בּוֹלֵט מִן הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, וְשָׁם הָיָה מֻנָּח; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִצַּד הַלּוּחוֹת הָיָה מֻנָּח, בְּתוֹךְ הָאָרוֹן.

(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי – וְלֹא תָּקְעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת לְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲשֵׂה לְךָ" (במדבר י,ב), וְלֹא הִשְׁלִיט יְהוֹשֻׁעַ עֲלֵיהֶם. וְאַף בְּחַיָּיו נִגְנְזוּ קֹדֶם יוֹם מוֹתוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (קהלת ח,ח; מדרש תנחומא בהעלותך י).
וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ – וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְּבָר הֵעִיד לְמַעְלָה: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם" וְגוֹמֵר (לעיל ל,יט)? הָתָם לְיִשְׂרָאֵל אָמַר, אֲבָל לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ לֹא אָמַר; וְעַכְשָׁו בָּא לוֹמַר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" וְגוֹמֵר (להלן לב,א).

(כט) אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּן – וַהֲרֵי כָּל יְמוֹת יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע כד,לא)? מִכָּאן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְּגוּפוֹ (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ חַי, הָיָה נִרְאֶה לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא חַי.