רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/לא

(ב) אָנֹכִי הַיּוֹם – הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי; בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי, בְּיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג ע"ב).
לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא – יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (להלן לד,ז)! אֶלָּא מַהוּ לֹא אוּכַל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ.
וַה' אָמַר אֵלַי – זֶהוּ פֵּרוּשׁ לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, לְפִי שֶׁה' אָמַר אֵלַי. דָּבָר אַחֵר: לָצֵאת וְלָבוֹא בְּדִבְרֵי תוֹרָה; מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה שם).

(ו) לֹא יַרְפְּךָ [וְלֹא יַעַזְבֶךָּ] – לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן, לִהְיוֹת נֶעֱזָב מִמֶּנּוּ.

(ז) כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה – "אֲרֵי אַתְּ תֵּיעוֹל עִם עַמָּא הָדֵין" (אונקלוס, "כִּי אַתָּה תִּכָּנֵס עִם הָעָם הַזֶּה"). מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יִהְיוּ עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּן וַעֲצָתָן; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם" (להלן פסוק כג), תָּבִיא עַל כָּרְחָם, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ: טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן; דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, וְלֹא שְׁנֵי דַבָּרִים לַדּוֹר (סנהדרין ח' ע"א).

(ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה וְגוֹמֵר וַיִּתְּנָהּ – כְּשֶׁנִּגְמְרָה כֻּלָּהּ, נְתָנָהּ לִבְנֵי שִׁבְטוֹ.

(י) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים – בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה, שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה? שֶׁעֲדַיִן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית (ר"ה י"ב ע"ב).

(יא) תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת – הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א ע"א), עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה.

(יב) הָאֲנָשִׁים – לִלְמֹד (חגיגה ג' ע"א).
וְהַנָּשִׁים – לִשְׁמֹעַ (שם).
וְהַטָּף – לָמָּה בָּאוּ? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (שם).

(יד) וַאֲצַוֶּנּוּ – וַאֲזָרְזֶנּוּ.

(טז) נֵכַר הָאָרֶץ – גּוֹיֵי הָאָרֶץ (אונקלוס).

(יז) וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי – כְּמוֹ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּצָרָתָם.

(יט) אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת – "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (להלן לב,א-מג).

(כ) וְנִאֲצוּנִי – וְהִכְעִיסוּנִי; וְכֵן כָּל 'נִאוּץ' – לְשׁוֹן כַּעַס.

(כא) וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד – שֶׁהִתְרֵיתִי בּוֹ בְּתוֹכָהּ עַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ.
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ – הֲרֵי זוֹ הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִזַּרְעָם לְגַמְרֵי.

(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – מֻסָּב לְמַעְלַה כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ: אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם.

(כו) לָקֹחַ – כְּמוֹ "זָכוֹר" (דברים כה,יז), "שָׁמוֹר" (דברים ה,יב), "הָלוֹךְ" (בראשית ח,יג).
מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' – נֶחְלְקוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּבָבָא בַתְרָא (דף י"ד ע"ב); יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים: דַּף הָיָה בּוֹלֵט מִן הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, וְשָׁם הָיָה מֻנָּח; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִצַּד הַלּוּחוֹת הָיָה מֻנָּח, בְּתוֹךְ הָאָרוֹן.

(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי – וְלֹא תָּקְעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת לְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲשֵׂה לְךָ" (במדבר י,ב), וְלֹא הִשְׁלִיט יְהוֹשֻׁעַ עֲלֵיהֶם. וְאַף בְּחַיָּיו נִגְנְזוּ קֹדֶם יוֹם מוֹתוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (קהלת ח,ח; מדרש תנחומא בהעלותך י).
וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ – וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְּבָר הֵעִיד לְמַעְלָה: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם" וְגוֹמֵר (לעיל ל,יט)? הָתָם לְיִשְׂרָאֵל אָמַר, אֲבָל לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ לֹא אָמַר; וְעַכְשָׁו בָּא לוֹמַר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" וְגוֹמֵר (להלן לב,א).

(כט) אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּן – וַהֲרֵי כָּל יְמוֹת יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע כד,לא)? מִכָּאן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְּגוּפוֹ (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ חַי, הָיָה נִרְאֶה לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא חַי.


חסלת פרשת וילך.