רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/כח

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מָה אָמוּר לְמַעְלָה? "יִפְקֹד ה׳" (לעיל כז,טז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי, צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלָי. מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם וְהָיְתָה מְפַקֶּדֶת לְבַעְלָהּ עַל בָּנֶיהָ וְכוּלֵּיהּ‏[1], כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (קמב).
קָרְבָּנִי – זֶה הַדָּם (שם).
לַחְמִי – אֵלּוּ אֵמוּרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה" (ויקרא ג,טו; ספרי שם).
לְאִשַּׁי – הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי.
תִּשְׁמְרוּ – שֶׁיִהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵלִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו; מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ מַעֲמָדוֹת (ספרי שם; תענית כ"ז ע"א).
בְּמוֹעֲדוֹ – בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים.

(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם – אַזְהָרָה לְבֵית דִּין (ספרי שם).
שְׁנַיִם לַיּוֹם – כִּפְשׁוּטוֹ. וְעִקָּרוֹ בָּא לְלַמֵּד שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁחָטִין כְּנֶגֶד הַיּוֹם, תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִזְרָחָן שֶׁל טַבָּעוֹת (שם; יומא ס"ב ע"ב).

(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד – אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה': "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" וְגוֹמֵר (שמות כט,לח-לט), הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים, וְכָאן צִוָּה לְדוֹרוֹת.

(ה) סֹלֶת לְמִנְחָה – מִנְחַת נְסָכִים.

(ו) הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי – כְּאוֹתָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּימֵי הַמִּלּוּאִים. דָּבָר אַחֵר: הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, מַקִּישׁ עוֹלַת תָּמִיד לְעוֹלַת הַר סִינַי, אוֹתָהּ שֶׁקָּרְבָה לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: "וַיָּשֶֹם בָּאַגָּנֹת" (שמות כד,ו); מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה כְּלִי (ת"כ צו פרק יח,ז-ח).

(ז) וְנִסְכּוֹ – יַיִן.
בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ – עַל הַמִּזְבֵּחַ יִתְנַסְּכוּ.
נֶסֶךְ שֵׁכָר – יַיִן הַמְּשַׁכֵּר, פְּרָט לְיַיִן מִגִּתּוֹ (ב"ב צ"ז ע"א).

(ח) רֵיחַ נִיחֹחַ – נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי (ספרי קמג).

(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ – וְלֹא עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת. הֲרֵי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּשַׁבָּת זוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַקְרִיב שְׁתַּיִם לַשַּׁבָּת הַבָּאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשַׁבַּתּוֹ; מַגִּיד שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ (ספרי קמד).
עַל עֹלַת הַתָּמִיד – אֵלּוּ מוּסָפִין, לְבַד אוֹתָן שְׁנֵי כְּבָשִׂים שֶׁל עוֹלַת הַתָּמִיד. וּמַגִּיד שֶׁאֵין קְרֵבִין אֶלָּא בֵּין שְׁנֵי הַתְּמִידִין (שם). וְכֵן בְּכָל הַמּוּסָפִין נֶאֱמַר "עַל עוֹלַת הַתָּמִיד" לְתַלְמוּד זֶה.

(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים – כְּמִשְׁפַּט נִסְכֵּי פַּר, שֶׁכֵּן הֵן קְצוּבִין בְּפָרָשַׁת נְסָכִים (במדבר טו,ח-י).

(יד) זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ – שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ, וְשׁוּב אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין (ספרי קמה).

(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים וְגוֹמֵר – כָּל שְׂעִירֵי הַמּוּסָפִין בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (ב' ע"א-ע"ב). וְנִשְׁתַּנָּה שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: לַה', לְלַמֶּדְךָ שֶׁמְּכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בּוֹ יְדִיעָה לֹא בִּתְחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שֶׁאֵין מַכִּיר בַּחֵטְא אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד; וּשְׁאָר הַשְּׂעִירִין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ. וּמִדְרָשׁוֹ בָּאַגָּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ (ב"ר ו,ג; שבועות ט' ע"א).
עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה – כָּל הַקָּרְבָּן הַזֶּה.
וְנִסְכּוֹ – אֵין וְנִסְכּוֹ מוּסָב עַל הַשָּׂעִיר, שֶׁאֵין נְסָכִים לְחַטָּאת.

(יח) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה – אֲפִלּוּ מְלָאכָה הַצְּרִיכָה לָכֶם, כְּגוֹן דָּבָר הָאָבֵד הַמֻּתָּר בְּחֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב (ת"כ אמור פרשתא יב,ח).

(יט) פָּרִים – כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח,ז).
אֵילִים – כְּנֶגֶד אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק (בראשית כב,יג).
כְּבָשִׂים – כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב" (בראשית ל,מ). בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי זֹאת.

(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם – שֶׁלֹּא יִהְיוּ פּוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין כְּפָרֵי הֶחָג (ספרי קמז).

(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים – חַג הַשָּׁבוּעוֹת קָרוּי "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד,כב), עַל שֵׁם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים לְמִנְחַת חִטִּים הַבָּאָה מִן הֶחָדָשׁ (מנחות פ"ד ע"ב).

(לא) תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם – אַף הַנְּסָכִים יִהְיוּ תְּמִימִים (ספרי קמט). לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁהַיַּיִן שֶׁהֶעֱלָה קְמָחִין – פָּסוּל לִנְסָכִים (מנחות פ"ז ע"א).

הערותעריכה

  1. ^ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם, וְהָיְתָה מְפַקַּדְתּוֹ עַל בָּנֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר לִי בְּבָנַי. אָמַר לָהּ: עַד שֶׁאַתְּ מְפַקַּדְתִּינִי עַל בָּנַי, פְּקוֹדִי בָּנַי עָלַי, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בִּי וְשֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּי מִנְהַג בִּזָּיוֹן.