שיר השירים:
אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי.
איכה:
נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי
נתנני אדני בידי לא אוכל קום.

אחרי שאמר בין שדי ילין, להרויח לנו מכל צרותינו כמ"ש, אמר אשכול הכפר דודי לי. והנה חז"ל פי' מלשון כפרה, ועתה יאמר אחרי שפי' הכתוב נתנני שוממה כל היום דוה, פי' הטעם היאך אפשר שלא היה לה מנוחה, שהרי אפי' הרשעים בגהינם באיזה שעות מן היום יש להם מנוחה, והיאך נתנני שוממה כל היום דוה, פי' ואמר הטעם הוא כי נשקד עול פשעי בידו. ופי' ז"ל במדר' שקודה הייתי מעוונותי, וסבורה הייתי שימחול לי על כל עוונותי, אלא ישתרגו, עשאם עלי סריגות סריגות וכו'. וצריך להבין מנין להם כל זה, אלא שדקדקו בכתוב או' נשקד עול פשעי בידו, שמלת 'בידו' אין לו הבנה לפי משמעות הכתוב, וגם מהו העול הזה, אלא נראה שכוונת הכתוב הוא להודיענו כי דרך האדם הוא לחטא בחטאים קלים, עוונות שאדם דש בעקביו, ועל אלו לא ישים עליהם לב עד כי לפעמים שב אליו בהיתר ואפי' תשובה אינו עושה, ומה מאד הפליא לדבר מהר"ם אלשיך ז"ל בס' משלי על פסוק עד מתי עצל תשכב, ע"ש כי דבריו יהיו לטוטפות בין העינים. והנה הכתוב או' הוי מושכי העון בחבלי השוא. בתחלה יצה"ר, והוא הדין העוונות והחטאי', וכמו שנפרש כי הכל א'. דומה לחוט של עכביש ואח"כ וכעבות העגלה חטאה, וזה כי בס' חסד לאברהם כתוב כי החטא דומה לחוט א', והעוון לפתיל של ח' חוטין, והפשע של עשרים חוטין, וכשהאדם חוטא ח' פעמים, נעשה החטא עוון, וכשחוטא עשרים אז נעשה פשע עכ"ל. וזש"ה הנה כדמיון העול הקשור בחבלי העגלה, הנה עד"ז נשקד עול פשעי בידו, ופי' 'בידו' כי השי"ת היה שוקל בידו העוונות כידוע, והנה בהיותו ית' שוקל העוונות, אז"ל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה עכ"ל. ופי' בהם הרבה פירושי', וא' מהם הוא כי הב"ה אינו חושב עוון ראשון ושני, ואם ימצא שקול מ"מ רב חסד, מטה כלפי חסד, ואם חוזר וחוטא, אף העוונות הראשונים נחשבי' ודנין אותו על הכל. וזהו אומרו נשקד עול פשעי בידו, בהיותו שוקל הוא ית' העוונות, שקודה הייתי מעוונותי, הן ע"י יסורין הבאים אלי, כמ"ש נתנני שוממה כל היום דוה, או ע"י דברים אחרים, כגון תשובה שהייתי עושה, כגון הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום, ועי"ז הייתי סבורה שימחול לי הב"ה על כל עוונותי, אם להיותו רב חסד, מטה כלפי חסד, וגם כי מטבע האדם להיות רואה את הנכנסות, המעשים טובי' שעושה, והיסורין הבאים עליו, ואינו רואה היציאות, שהם העוונות שעושה ומחדש אותם בכל יום תמיד וכמ"ש. וזהו שקודה הייתי מעוונותי, והייתי סבורה שימחול לי לכל עוונותי, אלא ישתרגו, עשאם עלי סריגות סריגות. שהוא כדמיון הסורג שעושה ומחבר עצים זה בזה, והוא עשוי נקבים נקבים, אף כאן החטאים הם קשורים זה בזה, אעפ"י שיש בהם נקבים, שהוא הפסק זמן בין זה לזה, וכיון שישתרגו העוונות זה בזה לא נמחלו, אדרבא הביאם עלי מכופלות, בבל וכשדים פרס מדי יון ומוקדון אדום וישמעאל, וזה כי כפי גופי העבירות כן ניתן כח באומות לשלוט על יש', ובהיותי מוספת מידי יום ביומו עוונות, לפיכך הביאם עלי מכופלות, וכמשז"ל משל לא' שהיו לו נושים הרבה, אמר הדיין הנו לפניכם, וכן אמרו ג"כ שבגהינם באים מלאכי חבלה, כל א' וא' נפרע כפי העבירה שעשה, וא"כ כיון שישתרגו עלו על צוארי, זה בית המקדש הנתון בצוארו של עולם כמשז"ל, ובזה הכשיל כחי, שהרי בזה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, ואפילו אם יעמדו סנגורים לפניו ית' ויגידו לאדם יושרו, הנה בהיותו מוסיף על חטאתו פשע, לא ימצאו מענה לפני מדה"ד. ולכן הכשיל כחי, פי' העוון אשר נעשה פשעים, סריגות סריגות, הכשיל כחי, ואפשר שלזה כיוונו זה שהביאו על פסוק זה, ארבעה דברים מתישין כחו של אדם, ואלו הן ולא אחרים, ומ"ש הכשיל כחי לשון יחיד, אעפ"י שאמר פשעי לשון רבים, הוא מפני הטעם שאמרנו שמחטא נעשה עוון ופשע, ואח"כ פשעי' הרבה, ובזה נתנני ה' בידי לא אוכל קום, מדה כנגד מדה כיון שהעוון הכשיל כחי, נתנני אדני בידי לא אוכל קום, ע"ד קרית חברך ולא ענך, וגם להיות הנושים רבים, זה יניחנו וזה יקחנו, וזשרז"ל משל לא' שהיה לו פרה וכו'. ולכן כנגד זה אמר אשכול הכופר דודי לי. שהוא מצרף כל היסורין שקבלו ישראל, ועי"ז מוחל להם עוונותיהם. וגם בכרמי עין גדי. ארז"ל שעושי' פירות הרבה פעמים בשנה, אף כאן הנה הוא ית' מוחל וסולח לעוונות בני ישראל הרבה פעמים בשנה, כמ"ש ז"ל ביוה"ך וגם בכל שאר הי"ט, וכן ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם. וכן ג"כ יש ש"ק, וכמו שהאריכו ז"ל, ובפרט מהר"ר חמ"ק ז"ל בס' הפרדס, כי לעולם כפי השתנות הזמנים ניתן זמן כפרה, וא"כ ע"כ הרבה סליחתנו כמו כרמי עין גדי, הרבה פעמים בשנה. והנה לפי דרך זה היל"ל כאשכול הכופר, אבל זה נוכל לומ' שהכפרה עצמה נעשית מעט מעט עד שנעשית אשכול ואז מוחל להם הכל, אבל מ"מ עדיין קשה שהיל"ל ככרמי עין גדי בכ"ף ולא בב'. ולכך נ"ל דרך אחרת והבוחר יבחר, 'אש כל' אפש' לפר' בב' תיבות אש כל, והכוונה אעפ"י שממרום שלח אש וכו'. לסיבת כי נשקד עול פשעי בידו וכמ"ש, מ"מ אומר הכתוב קצף גדול אני קוצף על הגוים השאנני' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ועי"ז ונשא השעיר עליו את כל עוונותם. וזהו אש כל, ע"י 'אש' שהוסיף כל א' מהאומות על ישראל, וזהו אש כל הכופר, זה הוא שמכפר על ישראל מפני שדודי לי, לעולם אהבתו על ישראל. וכאשר ייסר איש את בנו וכו'. ואם האומות הוסיפו על הגזרות כמ"ש, ובפרט אם נפרש כמשז"ל והמה עזרו לרעה, לעשות רעה ועוונות ביותר. וזהו ג"כ נתנני ה' בידי לא אוכל קום, יען אינו מניח אותי, ואדרבה אם אני קם הוא מפיל אותי, א"כ בדין הוא שיכפר לעוונותי, וזהו אשכול הכופר דודי לי, ואפש' שלזה כוונו ז"ל באמרם, משל לאיש שהיה לו פרה חורשת, והשאילה לאחר להיות חורש בה, היה לו לאיש ההוא בנים, זה בא וחורש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו, והיתה מענה ארוכה ורבצה לה אותה פרה, נכנסו כל הפרות ואותה לא נכנסה, וכשראה בע"ה שלא נכנסה פרתו, לא הספיק דעתו לקבל פיוס, מיד קפץ ושבר את העול ופסק את הסמלונין. כך היו ישראל בעה"ז, זה שלטון בא ומשעבד והולך לו, וזה שלטון בא ומשעבד והולך לו, כשמגיע הקץ אין הב"ה או' לא"ה כך עשיתם לבני, אלא מיד משבר את העול ומפסק את הסמלונין, שנ' ואשבור מוטות עולכם. וכן הוא או' ה' קצץ עבות רשעי' עכ"ל. והכוונה במשל על ישראל שהם כפרה סוררה, והיא חורשת ומישרת את הקרקע, אם במעשיה הטובים מישרת שדה של תפוחים ומסיר מהם את הקוצים, ובמעשיה הרעים שדה ענתות, וגם חורשת וחושבת מחשבות, ובעו"ה השאילה לאחר להיות חורש בה, והם השרים החצונים, והשר העליון שעל כלם, שרו של עשו, להיות חורש בה, שע"י יפתח וישדד אדמתו, ושוה פניה והולידה והצמיחה, והיה לו י' בנים, הם כחות הנמשכות ממנו, זה בא וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו, ע"ד אוכלי עמי אכלו לחם. זהו וישב לו. וכל א' שולט על ישראל מפני עוונותיהם, וז"ש זה שלטון בא ומשעבד כפי שעור העוון והולך לו, וזה שלטון בא ומשעבד והולך לו, כשהגיע הקץ אז רבצה לה הפרה, כי שחה לעפר נפשנו וכו'. ושאר הפרות שהם האומות נכנסו, שהם במעלה גדולה, וגם הם מבקשים ופורשי טלפיהם להטי' דרכיהם לפי דרכם, ואינם מניחים את ישראל לשמור תורת ה' מפני הגזרות שגוזרי' עליהם. והנה הגם כי לאו לאותובה כבילתא יהבה ניהלינהו אלא שע"י יהנו מישראל. וכל המפקיד או משאיל ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד, מ"מ כל שבשלו טוען ופורק, בשל חברו טוען ופורק. ולא היה להם להכביד יותר מדאי, וזה כי ג"כ אמרו דינא דמלכותא דינא. מה שהוא חק קבוע לכל בני מלכותו, אבל מה שעושה לזה ולא לזה, הנה הוא חמסנותא דמלכותא, ועתה כיון שנכנסו שאר פרות ופרתו לא נכנסה, א"כ הוכבד העול עליה יותר מדאי, ולכן אינו מקבל פיוס נוסף על זה, שהרי ארז"ל על השבעתי אתכם. ג' שבועות הללו למה, אלא א' שהשביע הב"ה את ישראל שלא ימרדו בא"ה, וא' שהשביע בא"ה שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי וכו'. וכיון שעברו א"ה על השבועה אינו מקבל פיוס. מיד קפץ ושבר את העול. ע"ד שעשה במצרים, כי המצרים כל כוונתם היתה שלא יקבלו ישראל את התורה כמ"ש למעלה, ולכן וירעו אותנו המצרים. עשו אותנו רעים, ועי"ז היו משעבדים בישראל יותר מדאי, והנה בהיותם בתכלית הירידה, כמשז"ל שנכנסו במ"ט שערי הטומאה. מה עשה הב"ה, נגלה בהארה גדולה ובמורא גדול זו גלוי שכינה, ועי"ז וה' הכה כל בכור. אילין כתרין תתאין, ואז יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, וכן לעתיד לבא כתיב חשף ה' זרוע קדשו לעיני כל העמים, ועי"ז ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ואז ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד ה' בקומו לערוץ ארץ. וזהו ה' קצץ עבות רשעים. ונחזור לעניינינו, 'אשכל' ע"י אש של כל הגוים הבוערים כלפידים נגד ישראל ואין מי שירחם עליהם, עי"ז 'הכופר', מכפר דודי לי. וזה בכרמי עין גדי. פי' דבר פשוט הוא כי כרמים נאמר על ישראל וגם על האומות, כמ"ש על שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. ועל מלת 'עין גדי' פרשו ז"ל במד' על גדיי העזים של יעקב, ועי"ז נטל הברכות. ועד"ז נפר' לפי דרכנו, כי הנה אז"ל בילקוט בשם מדרש תנחומא ז"ל, ג' דמעות הוריד עשו, א' מימינו וא' בשמאלו וא' נסתלקה בתוך עינו. והיא האכילה לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש. א"כ יפורש 'עין גדי' על אותו העין שבכה בשביל גדי עזים, ויהיה פי' כרמי עין גדי, אומות אשר הם מקבלים השפעה מצד עין גדי, אותה הבכיה והדמעה שנשארה בעינו של אותו רשע בשביל גדי עזים של יעקב שרמהו על הברכות, והנה השי"ת בשביל 'אש כל', כמ"ש הכופר דודי לי. הנה הוא מכפר להם עוונותיהם בהיותם בכרמי עין גדי, בתוך כרמי שאר האומות. א"נ נשקד עול פשעי וכו'. בזוה' חדש פ' בראשית במד' הנעלם דף מ"ט ע"ב אמרו ז"ל, תנו רבנן כשחלה רשב"י וכו', עד דהא תנינן כשהאדם הוא שוכב, בי דינא דלעילא מסתכלין בדינוי, אית מנהון דנטאן לכף זכות, דאחזיין זכותא דבר נש, ואית מנהון דנטאן לכף חובה, דאחזיין חוביה דבר נש, ולא נפיק איניש מן דינא כמה דהוא בעי, אבל מאן דדאין מלכא עלאה דשליט על כלא הוא טב, ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא בר טב, דהא תנינן מכילוי דמלכא עלאה נטי לזכותא תדיר, והוא כוליה צד רחמנותא, ובידוי לשבקא לחטאים וחובין, הה"ד כי עמך הסליחה. ולא עם אחר וכו' עכ"ל. והכוונה נ"ל כמשז"ל וכל מעשיך בס' נכתבים. וע"ז אלו מימינים לזכות וכו'. ואין להם כח לדון אלא לפי מעשיו כפי הדין. אבל השי"ת עמו הסליחה, והוא דן לפי השעה, וכמ"ש הרב בעל כסף משנה על מ"ש הרמב"ם, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות וכו' ע"ש. והנני מוסיף על דבריו, כי לפעמים השי"ת דן לזכות בשביל איזה טובה שעתיד לעשות או להוליד איזה צדיק וכיוצא, ודבר זה נעלם מן המלאכים, אבל על העתיד, פי' אם עתיד לחטא, אעפ"י שהוא ית' יודע דבר זה, אינו דן אותו למיתה, כמ"ש על באשר הוא שם. אם לא שהוא לטובתו, לסלק אותו עד שלא יחטא, וא"כ מאן דדאין מלכא עלאה הוא לטב בודאי. שאפשר שיצא זכאי, משא"כ ע"י ב"ד של מעלה כמו שאמרנו. אך ימשך מזה דבר א', כי הנה הוא ית' מדקדק הרבה, יען הנה הוא יודע מחשבות אדם, וכיוצא הרבה דברי' נעלמי' מעיני המלאכים, באופן כי בכל א' מהם יש להקל ולהחמיר, כי בהיות הוא ית' דן יחידי הוא מדקדק מאד, אבל עמו הסליחה, וב"ד של מעלה אין מדקדקי' כ"כ אבל אין להם כח לסלוח, וכמש"ה כי לא ישא לפשעכם. ועתה או' הכתוב נשקד עול פשעי בידו, בידו ולא ביד אחר, באופן שמדקדק מאד, ומ"מ שקודה הייתי מעוונותי, והייתי סבורה שימחל לי הב"ה, וכמ"ש במדרש. וזה כי הכח בידו למחול, כי עמך הסליחה כמ"ש בזוה'. ומ"מ ישתרגו וכו'. נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ומסרני בידי ב"ד שאין בידם למחול, באופן שיש לי החומרות של זה וזה. וע"ז השיב ואמ' אפי' אם יהיה כך, מ"מ 'אשכל' הכופר דודי לי. וכמ"ש במד' ודרשוהו על הב"ה, 'אשכל' איש שהכל תלוי בו. והוא יעשה משפט עבדו כמ"ש בזוה', וזה הכפר, שהוא מכפר עוונותיהם של ישראל, כי עמך הסליחה והוא אלקינו ירבה לסלוח ויסלח לכל עוונותינו אכי"ר. ובמד' חזית, אשכל הכפר, בן גזירה אמ' זה הב"ה, איש שהכל בו, הכפר שכפר בא"ה והודה בהן בישראל, ואימתי כפר בא"ה, הוי או' במלחמת יהושפט, הה"ד ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה. את מוצא ישראל באים מכחו של אברהם, ועמון ומואב באים מכחו של לוט, אלו עושי' מלחמה עם אלו ונפלו אלו ביד אלו, ויהושפט עזרו אלקיו ונצח, הוי שכפר בא"ה. ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט, אמור לו נאמר כאן עין גדי, ונאמר להלן בחצצון תמר היא עין גדי. מה עין גדי האמור להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר, אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר עכ"ל. והנה הגם כי הדבר מובן, כי בדרך ג"ש מביא ראיה כי הפסוק הזה מדבר במלחמת יהושפט, מ"מ עדיין קשה מה נשתנה מלחמת יהושפט עד כי עליה יאמר שכפר הב"ה באומות העולם והודה בישראל, וגם מהו זה שבאי' מכחו של לוט. והרי יש כמה מלחמות שנצחו ישראל בדרך נס, ולא אמרו עליהם שכפר וכו'. אבל ע"ד הפשט נוכל לומ' כי כוונת עמון ומואב ובני שעיר באותה מלחמה היתה ע"ד משז"ל בפ' חלק, שבאו ישמעאל ובני קטורה בימי גביהה בן פסיסא לטעון נגד א"י מכח ירושת אברהם וכמשז"ל, וכנר' מדיוקי הכתובים וכמ"ש, וזה ג"כ כמו שאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח, כי לקח ישראל וכו'. וז"ש יהושפט בתפלתו, ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתת לישראל לבא בהם וכו'. והנה הם גומלים עלינו לבא לגרשנו מירושת אשר הורשתנו, נר' כי אותה טענה שבשבילה נמנעו ישראל במצוות ה' מלהתגרות בם מלחמה בעלותם ממצרים, עתה לקחו בני עמון להלחם עם ישראל, וכוונתם לא היתה כשאר כל המלכיות לכוף זה את זה ולהשימו למס עובד וכיוצא, רק כוונתם היה לגרשם מירושת הארץ, והיו באים מכחו של לוט ששמש את אברהם, וגם מפני הקרבה שיש לו עם אברהם, ולכן התפלל יהושפט ואמ' אלקינו הלא תשפט בם וכו'. כי מצד הדין יראו וידעו כל העמי' כי ביצחק ולא כל יצחק יקרא לו זרע, וזהו שבאותה מלחמה כפר בא"ה והודה בישראל. זה נוכל לומ' ע"ד הפשט. אבל מה שנל"ל ובזה נדקדק שאו' הכתוב באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים למלחמה. וחז"ל אמרו שהם בני שעיר כמ"ש אח"כ, וקראם עמונים מפני שלבשו לבושי עמונים כדי שלא יהיו נכרים לבני יהודה שהיו תחת ממשלתם, ואעפ"י שדבריהם אמת, נוכל לפרש שהם עמונים ממש, וזה כאשר נקדים מ"ש בפי' על כן יאמרו המושלי' וכו'. ושם פי' ענין קליפת עמון ומואב, ולמה נק' בני עמון, והענין בקצור כי קליפת בני עמון היא כנגד בינה, נוע"ם בהיפוך עמו"ן, ואותה קליפה נתבטלה ויצאתה אח"כ למטה ונק' בני עמון, והנה עתה באותה מלחמה, אפשר לומ' שלקחו כח מהקליפה של מעלה, שהיא מלכות של בינה בהיותה למעלה, וזהו באו בני מואב ובני עמון, שהם הקליפות של מטה, ועמהם מהעמונים קליפה של מעלה, וידוע כי מלכות של בינה לאה, היא כנגד הדעת של זעיר, וכנגדו בקליפה יש עשו איש שעיר, בסוד אם תגביה כנשר וכו'. גם בתקונים אמרו תקון י"ח ז"ל, לקבל בינה דאתמר אלף בינה, אילין אלופי עשו. והנה בזה הדרוש שאמרנו נת' כי קליפת עמון, ראשונה נתהוה קוד' שנכנסו מוחין דאבא, אבל אח"כ כאשר נכנסו ג' קדמאין דאי' עם ג' תתאין דאבא, נכנס קצת מן היסוד שלו, והוא ארוך וכורת אחיזת הקליפות, ואז בחי' עמון העליונה נפסקה ונתבטלה, וכדי לבטל זאת הקליפה, אפשר שלכן אמ' יהושפט בתפלתו, ה' אלקי אבותינו. כמ"ש בברכת אבות על אלקינו ואלקי אבותינו. שאז נכנסי' ג' קדמאין דאי' עם ג' תתאין דאבא כנז' שם, ואמר הלא אתה הוא אלקי' בשמים, לרמוז כי הגבורות עצמן עדיין הם למעלה, ולא ירד מהם למטה כי אם הארה מהם לבל יאחזו הקליפות, וכנז' בדרוש הנ"ל. וזהו הלא אתה הוא אלקי'. פי' 'אתה' גבורות דאבא, שהם חסדים בערך אותם דאי', הוא שהם אותם דאי', וכללות כלם נק' אלקי', הנה הם בשמים, בדעת ז"א. ואתה מושל בכל ממלכות לכבוש הקליפות, ובידך כח וגבורה וכו'. ולא נתפשטו למטה. והנה בדרוש הנז' או' כי אש יצאה מחשבון. כי ע"י זווג או"א הנרמז במלת ארנ"ן, וכמ"ש מאמר הזוהר פ' בשלח ע"ז, וכן עולה 'אש' כמנין 'ארנן', שהם הגבורו' עצמן שירדו אח"כ למטה אחר זווג או"א, עי"ז נתבטלה קליפת מואב וכמ"ש שם. וזה אפשר ג"כ שנרמז בנבואת יחזקאל בן זכריהו וכו'. כה אמר ה' להם. פי' שנתגדל הז"א, 'כה אמר' לשון רוממות, והעלה המלכות הנק' כה עמו, ונעשה השם שלם, כה אמר ה' להם, לתועלת ישראל, ולכן אתם אל תראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלקים, שיתגלו הגבורות ע"ד כי אש יצאה מחשבון, ועי"ז תתבטל קליפת מואב ג"כ, ולכן כשמעם הדברים האלו, אז נאמר ויקומו הלוים. שהם מצד הגבור', מן בני הקהתי ומן בני הקרחי להלל לה' אלקי ישראל בקול גדול. למעלה בבינה, אשר שם נאמ' קול גדול ולא יסף. ובצאתם למלחמה אמר יהושפט האמינו בה' אלהיכם וכו'. כי בזכות האמונה ימשיכו שפע מבינה, גם ז"ס שאמר יהושפט אני אין בי כח להלחם אלא אני אומר שירה ואתה עושה, כי ע"י השירה ימשיכו מהנועם העליון ותתבטל הארתם, ולכן בעת החלו ברנה נתן ה' מארבים וכו' ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד, כדמיון הקליפות כשמרגישים שחסר מהם החיות, מבקשים תפקידם ואינם מוצאים ובולעים זה את זה, ולכן בתחלה כשנתבטלה קליפת העמונים, אשר הם כנגד הר שעיר כמ"ש לעמלה, גם קליפה שניה בני עמון ומואב הרגישו על חסרון השפע, קמו על יושבי הר שעיר, דקדק באו' יושבי הר שעיר, ולא קאמר בני שעיר אלא יושבי הר שעיר, שהם העמונים קליפה ראשונה של עמון היושבים שם, וקמו עליהם בחושבם לירש מקומם, ואדרבא זה היה סיבת אבדתם, שאבדו גם הם, ועזרו איש ברעהו עד למשחית, ועתה נבא אל ביאור המאמ', כי הכתוב או' אשכל הכפר דודי לי. ופי' 'אש כל', וכמו שכת' בדרוש הנז', כי אש יצאה מחשבון, שהם הגבורות העולים כמנין ארנ"ן וכמנין א"ש, עי"ז נאבדה קליפת מואב, וגם ביארו שם כי כל זה ע"י זווג או"א שבא מכח מזלא עלאה, וכמבואר בברכת אבות בענין וקונה הכל. וזהו אש עי"ז הכפר, כפר הב"ה בא"ה שהם עמון ומואב שנתבטלו והודה בישראל, וזהו דודי לי. וזהו שאו' איש שהכל תלוי בו זה הב"ה, פי' הז"א כשהוא בגדלותו, אז מחג"ת נעשו חב"ד, ומנה"י חג"ת, וזה נעשה תחלה, ואח"כ באים אליו הנה"י, וזהו גומל חסדים טובים וקונה הכל. וזהו איש ז"א, שהכל יסוד הכלול מנ"ה, ג"כ בו, ואז כפר בא"ה והודה בישראל. והביא ראיה ממלחמת יהושפט כמ"ש, ואמר אתה מוצא ישראל באים מכחו של אברהם שהוא סוד החסד הגדול, הביא חסדים אחרים אשר על ידם באה הגדלת זו"ן, ועמון ומואב באים מכחו של לוט, שהוא ז"א דקליפה, אלו עושים מלחמה וכו'. ויהושפט עזרו אלקיו. אעפ"י שהיה מצד החסדים נעזר מצד הגבורות, הרי שכפר בא"ה, אעפ"י שכל יניקתם של א"ה הוא מצד הגבורות, מ"מ כי אש יצאה מחשבון וכו' אכלה ער מואב. וזהו ג"כ הכפר, פי' ה' גבורות שעולים כמנין כפ"ר, שהוא כמנין ארנ"ן כמ"ש בדרוש הנז'. ובמה שאמרנו יובן מ"ש המדרש אח"כ, א"ר לוי בר זכריה מה אם בעה"ז שכתוב בהב"ה, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא הוא. כפר בא"ה והודה בישראל, ל"ל שנמשל כטל, שנ' אהיה כטל לישראל. על אחת כמה וכמה עכ"ל. וזה אם בעה"ז שהגבורות יוצאות תחלה לסבת חטאו של אדה"ר כנז' בדרושים, ומ"מ כפר באומות, ל"ל שנמשלו כטל, שנ' אהיה כטל לישראל. שאז יתגלה אור ע"ק, המזל העליון, ועי"ז יתגלה אור הבינה העליונה הנק', ל"ל עאכ"ו שיתבטלו הקליפות, ואז אהיה כטל, שהוא שם אהי"ה דההי"ן במלוי ומלוי המלוי העולה כמנין ט"ל, יתגלה לישראל ויאיר בתוכו החסדים שבדעת ז"א, שהם ג' אותיות יה"ו. וכשהם במלוי אלפי"ן עולים ט"ל, והנה ג"כ לפי דרך זה, הפסוק הזה הוא נחמה למ"ש הכתוב נשקד עול פשעי בידו, ופי' בשקידה והתמידות היה על פשעי בידו, וזה ע"ד מ"ש כי בחטאו של אדה"ר ירד הדעת של ז"א בין הכתפים, בשליש העליון דת"ת, וזהו נשקד עול פשעי בידו, שהם חג"ת, כי בתחלה היו קודמים החסדים לגבורות, ועתה קדמו הגבורות ונתפשטו בחג"ת, וזה גרם ג"כ כי אעפ"י שאין פגם כ"א בו' קצוות ז"א, חג"ת נה"י, מ"מ ישתרגו עלו על צוארי, גם בבחי' הדעת שהיה למעלה במקומו בין חו"ב, ובזה הכשיל כחי, שאין בו כח לעלות למעלה. ואם נפרש 'הכשיל כחי' על איש הישראלי, אפשר לומר ע"ד מ"ש בס' הגלגולי' כי ע"י מה שירד הדעת בין הכתפים גרם ב' גרעונות, א' שהוא באור מועט, וזהו בסוד הפנימיות, והב' בענין החיצוניות, כי הנשמות הבאות משם הם מאבר הכתף ולא מאבר הראש, ודע כי זה החצוניות ע"י מעשה האדם יוכל להתקן, אלא שא"א להבטל עד ימות המשיח אחר התחיה וכו' עכ"ל בפ' כ"ב בקצור. וזהו הכשיל כחי נתנני אד' בידי לא אוכל קום, עד אחר התחיה בבי"א. ואם נפרש על ז"א כמ"ש, יאמר נתנני אדנ"י וכו'. אעפ"י ששמי הוי"ה כידוע, מ"מ תשש כחי כנקבה, ונתנני ועשאני אד', והנני בידי לא אוכל קום, שאין החו"ג יורדת ממקום גבוה, ואינם יכולי' לחזור ולעלות למעלה, וזהו בידי לא אוכל קום. ועפ"י הדרך שאמרנו יתגלה יסוד אבא, אש כל הכופר דודי לי, וע"י ירדו החסדים כמ"ש וקונה הכל, גם ע"י הארת יסוד אבא הוא מקצץ הארת הגבורות שבמלכות, ומעלה אותם דרך קו האמצעי, וכמ"ש בהעלותך את הנרות. וכמבואר בדרוש בנין הנוקבא, ועי"ז אתה תקום תרחם ציון אכי"ר. א"נ אעפ"י שנתנני אד' בידי לא אוכל קום, מ"מ אשכל הכפר וכו'. שכפר בא"ה וכו'. שכמו שעשה במלחמת יהושפט, כי אעפ"י שלא היה בו כח להלחם, מ"מ ע"י מה שנלחמו עמון ומואב והרשעים איש באחיו ניצולו ישראל, כן בגלותנו זה בכל דור ודור עומדי' עלינו לכלותינו והב"ה מצילנו מידם, מידם ממש, שאינם שוים בעצה א', אלא זה יניחנו וזה יקחנו. ומלחמה עצומה ביניהם ועי"ז ניצולו ישראל, ול"ל שכתוב בו אהיה כטל לישראל, אז נאמ' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת בבי"א. א"נ איתא בס' הגלגולי', מי שיש לו נפש בלבד, הוא דומה לאשה אבלה שמת בעלה, ודומה לשכינה בגלות וריחק הב"ה ממנה, כי הרוח הוא כלולה בנפש ומזונותיה כמזונות הקצובים לאלמנה עכ"ל. עו' או' אח"כ כי מי שיש לו נפש בלבד, יניקתו משם אדנ"י בלבד עכ"ל. ולפד"ז יאמר נתנני אדנ', אשר הוא שלט עלי ויניקתי משם, ואין לי יניקה אחרת, ונתנני בידי לא אוכל קום, כי אין לי רק מזונותי הקצובים, ומלבד זה כמ"ש בתחלת הכתו' נשקד עול פשעי בידו וכו'. כי הדין נותן כאלמנה שמכרה ונתנה בנכסי יתומים קודם שנשבעה על כתובתה, מה שמכרה ונתנה קיים ומנכין בה מכתובתה. גם אז"ל כי מעשה ידיה הנה הם של יתומים, ועתה או' הנה נשקד עול פשעי בידו, וכל מה שפשעתי בשמירתי או שמכרתי או נתתי לא ניתן לימחל רק הכל עלי דידי יהדר. ובאורך הזמן ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי, כדברי ר"מ שאמר משום רשב"ג שיש בעשרי' וחמש שנה שתעשה טובת הנאה כנגד כתובתה, ולכן אבדה כתובתה, מה תאמר אצמצם מזונותי או אעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לי, הנה הכל הוא לתועלת היתומים, וזהו נתנני אד'. באל"ף דל"ת בידי לא אוכל קום. והכוונה על ישראל בהיותם בגלות, הנה הם תחת ממשלת השר, ונתקיים בהם כמש"ה ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם. ואין להם אפי' מזונות. ובפי' ג"כ אמרו על פ' איזה ס' כריתות אמכם, משל לא' שגרש את אשתו ולקח את הגט מידה, כשהיא תובעת (כתובתה). א"נ איזה ס' כריתות, שיראה את גיטה, וכשהיא תובעת מזונות אומר אשר שלחתיה, וזהו נתנני אד' בידי לא אוכל קום, וכנגד זה אמר אשכול הכופר דודי לי, כמ"ש בזוה' דא אימ' עלאה. שממנה סוד הנשמה, כי כאשר ניתן באדם הנשמה, אז הוא בסוד בעל הבית, והוא שולט על גופו, וע"ז נא' מקימי מעפר דל וכו'. ובזוה' פ' וארא בתוספתא, ארז"ל אשכל הכפר דודי לי, אשכל דא אי' עלאה וכו'. אפשר לפר' ע"ד מ"ש על פ' אם עוונות תשמר יה אדנ' מי יעמוד. שפי' מ"י שהוא בינה יעמד, א"כ אעפ"י שנשקד עול פשעי בידו כמ"ש, מ"מ אשכל שהיא בינה, אי' עלאה, הכפר שהיא מכפר עוונותיהם של ישראל.