רפואה למכה/שיר השירים א/טו

ט"ועריכה

שיר השירים:
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים.
איכה:
סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי
גת דרך אדני לבתולת בת יהודה.

כלפי שאמר הכתוב סלה כל אבירי, באופן שנסתלקו האבירים והכרובים ולא נשארו כ"א דלת העם, וגם גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. אשר עליהם אז"ל, עשרה חלקים של יופי ירדו לעולם, ט' בירושלים וא' בכל העולם. ועתה נדרכו כגת, הנה מ"מ היופי במקומו עומד, וא"ל הנך יפה רעיתי, ושמך הראשון עליך, והנך יפה מצד עצמך, וגם הנך יפה עיניך יונים. וכמשז"ל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה. וזה כי הנה ארז"ל שלש מדות טובות באומה זו, רחמנים בישנים גומלי חסדי'. ואפי' בשעת החרבן נאמר ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. ואז"ל כ"כ למה, היו לברות למו על שבר בת עמי. וא"כ אפי' על דלת העם אז"ל, יש מי שרוצה ואין לו. וא"כ הנך יפה מצד היות עיניך יונים, שעיניהם יפות זה עם זה, וא"כ הוא אין צריך בדיקה אחרת, זהו לפי פשט הכתוב. וע"ד מ"ש במד' ילקוט, סלה כל אבירי וכו'. כאדם האו' לחברו נפסלה מטבע זו עכ"ל. ולפי דרך זה יאמ' הכתוב, ראה עד היכן הגיע החטא, כי 'סלה' פסל ה' בקרבי כל אבירי, כי תחת היותי מכיר גדולת האבירים וללכת אחר עצתם, הנה שלח רוח עועים והתעה אותי עד כי פסלתי אותם ועזבתי עצת הזקנים והלכתי אחרי עצת הילדים, וזה היה בפרט בעת רחבעם, שאז נא' ויעזב עצת הזקנים. וזהו ג"כ קרא עלי מועד. שאמר להם עוד שלשת ימים ושובי אלי. וזה גרם לשבור בחורי, שנשברה עצת הבחורים, וגם הם עצמם נשברו ונלכדו. א"נ לשבור בחורי, אותם שנבחרו ממני כמ"ש, ואבחר בדוד עבדי. והם המלכים שנשברו ונחלק מלכותם, ודבר זה גרם כי אח"כ גת דרך אדנ' לבתולת יהודה. שנחרב הבית וגלו ישראל מארצם בעו"ה. וכנגד זה אמר הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, הה"ד והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים באדם, וכלם אינם הולכים וחוזרי' אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולי' לעשות דבר חוץ מסנהדרי' שלהם עכ"ל. וכיון שהם הולכי' אחר הסנהדרין, ילכו ולא יעפו, ירוצו ולא יגעו, ואפי' בגלותינו זה, כיון שהם הולכים אחר ראשיהם ומנהיגהם, הנה הם יפים כבראשונה, וזהו הנך יפה רעיתי, אעפ"י שאת שבורה מכח הגליות והצרות, ויהיה רעיתי מלשון רעיון רוח, ומלשון תרועם בשבט ברזל. מ"מ הנך יפה, וגם מצד היות עיניך יונים אלו סנהדרין כמשאז"ל, והולכת אחרי עצתם. ובמד' (איכה רבתי פ"א) אמרו סלה כל אבירי. עבדי סאתי קדמיהון. ופי' בעל מתנות כהונה, עשו קומות האיברים עקום וכפוף כראש שבלת הזאת עכ"ל. והנה לפי פשוטו לפי דרך המד', באה הנחמה בכוון באו' הנך יפה, אבל ג"כ נוכל לומ' כי הכתוב או' סלה כל אבירי וכו'. הפך ועקם כל אברי, אד' בקרבי. כי מתחלה היו האברים ישרים ומקבלי' מלמעלה, ועתה לסבת העוונות, גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה, ואין להם שפע מלמעלה, לכן נהפכו לקבל מאברים פנימיים שבי, וזהו סלה לשון מסלה, הפך מסילת כל אברי אד' בקרבי. ובזה נתעקמו ג"כ ונכפפה קומתי, וזה מפני שקרא עלי מועד, וע"י גייסות לשבור בחורי, שבעוד שהייתי מקבלת מלמעלה, והייתי מהלכת בגלוי הראש, בהלו נרו עלי ראשי, היו האויבים והגייסות מתרחקים ממני לסיבת צלם אלקים אשר על פני, וגם לא היו הגייסות מקבלות שפע מלמעלה, ועתה כי סלה ונתעקמו אברי, קרא עלי מועד כמ"ש, ועי"ז גת דרך אד' לבתולת בת יהודה. שנדרכו כגת והאויב גבר מלמעלה, וגם הם לא עזרו כח לעמוד לפניו ונדרכו כגת. וכנגד זה אמר הנך יפה במצוות. הנך יפה בגמילות חסדים. והנה ארז"ל העושה מצוה א' קנה לו פרקליט א'. יען מכל מצוה ומצוה נברא מלאך א', וע"י מצוות רבות נעשו מלאכים רבים עד כי רבים אשר אתו, וע"י מצוות הצדקה וגמילות חסדים, עי"ז חסד ה' מלאה הארץ, ויורד השפע דרך ישר ואין מי שיעכב מלירד, וכמ"ש על פסוק ושמרו דרך ה' לעשות משפט וצדקה וכו'. עיין למעלה בפסוק (). וא"כ אעפ"י שנתעקמו איברי, מ"מ הנך יפה בגמילות חסדי', ועי"ז יקבלו שפע מלמעלה. ואעפ"י שקרא עלי מועד, ועידת גייסות, לשבור בחורי, מ"מ רבים אשר אתנו, וזהו הנך יפה במצוות, שעי"ז נבראי' מלאכי' ומחנות אלקים אשר ישמרם מכל רע, ויהיה פי' הכתוב לפי זה, הנך יפה רעיתי ע"י מצוות, שנעשו רעים להב"ה, כמו שהב"ה בורא עולמות כן גם הם ע"י מצוות, הנך יפה עיניך יונים. לרחם על אחרים ולגמול חסדים. עוד אמרו במד', הנך יפה במצות עשה, הנך יפה במצות לא תעשה. והנה ע"י שמירת מ"ע, אדם זוכה לחזות בנועם ה', מלבד מה שעי"ז נבראו מלאכים וגייסות השומרים אותו, וגם עי"ז מתיש כח המקטרג, הוא שטן הוא יצה"ר וחיילות שלא יוכלו לשלוט בו, וע"י מצוות ל"ת ג"כ האדם נשמר, שאינו נותן כח אל היצה"ר, מלבד ג"כ שאמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. וא"כ אעפ"י שיש ועידת גייסות, קרא עלי מועד וכו'. מ"מ הנך יפה במ"ע ול"ת, ואין מי שיוכל לנגוע אליה. א"נ ע"ד משז"ל כי בתחלה בגלות מצרים, בעוד שהיה יעקב אבינו ע"ה וא' מן השבטים קיים, אעפ"י שהיו בגלות, בצדקתם ובתורתם היו מכניעים כח השר, אעפ"י שהיו בתוך הטומאה. וז"ש ג"כ כאן אעפ"י שנתעקמו אברי וקרא עלי מועד וכו', מ"מ הנך יפה בחרב פיפיות, ע"י מ"ע ומל"ת יכניעו כל הגייסות, אכל הקמים עליהם. וזהו הנך יפה רעיתי ואחותי הקרובה אלי ע"י מ"ע, הנך יפה עיניך יונים במל"ת, להיות צופה למרחוק לסלק ההיזק. עו' אמרו הנך יפה במצוות הבית, בחלוק תרומות ומעשרות, והנך יפה בשדה, בלקט שכחה ופאה. ונראה שמפרש 'רעיתי' כמ"ש דומים לבוראם, וכמו שהשכינה נות בית תחלק שלל, ותקם בעוד לילה וכו'. וכן אז"ל זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, כן הנה הם דומים אליו בחלוק תרומות ומעשרות לכל א' כראוי לו. וכן אמרו בילקוט (שיר השירים רמז תתקפ"ה), הנך יפה רעיתי. במצות צדקה, ואין רעיתי אלא מפרנסתי וכו'. אבל בלקט שכחה והפקר אמר הנך יפה עיניך יונים, כי עליהם נאמ' לעני ולגר תעזוב אותם. וילקטו מעצמם ולא ע"י בעה"ב, כי מי שהוא מסייע א' מהם, עליו נאמ' אל תסיג גבול עולים. ואפילו צ"ט אומרים לחלק וא' או' לבוז, לזה שומעי' שאמר כהלכה. דמשלחן גבוה קא זכו, ודומה למ"ש יונה בימי נח, יהיו מזונותי מרורי' כזית וכו'. וזהו הנך יפה עיניך יונים. שהוא משגיח ומרחם עליהם כמו יונים. והנה אז"ל כל המשגר מתנותיו לכהן א' מביא רעב לעולם. ומכלל הין אתה שומע לאו, ומדה טובה מרובה, וכל המחלק תרומות ומעשרות מביא שובע וטובה לעולם, וגם על עצמו אז"ל, עשר בשביל שתתעשר. והכתוב או' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח אליכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וגבי לקט שכחה ופיאה אמרו בתורת כהנים על פ' ובקצריכם את קציר ארצכם. א"ר וורדימוס בר' יוסי וכי מה ראה הכתוב ליתנו באמצע רגלים, פסח ועצרת מכאן, ראש השנה ויוה"ך מכאן, אלא ללמדך שכל מי שמוציא לקט שכחה ופאה ומעשר שני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים וכו' והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' עכ"ל. וא"כ אעפ"י שסלה כל אבירי ונתעקמו אברי לסיבת מעוט השפע כמ"ש, וגם קרא עלי מועד, ועידת גייסות, לשבור בחורי, באופן שהוא ע"ד וזרעתם לריק זרעכם. ואם תצמח ואכלוהו אויביכם. וכמשז"ל. וגם מלבד זה, גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. שהוא רמז לחרבן בית המקדש, מ"מ הנך יפה במצוות, בחלוק תרומות ומעשרות, שע"י חלוק תרומות ומעשרות לכהנים ולויים כראוי להם, עי"ז יתקיים מש"ה להניח ברכה אל ביתך. ויהיה שבע גדול ויבא השפע מלמעלה, וע"י לקט שכחה ופיאה, הרי הוא כאילו בית המקדש קיים, אשר באותו הזמן האויבי' היו עומדים מרחוק, וגם כיון שהרי הוא כאילו ב"ה קיים, אעפ"י שגת דרך וכו'. מ"מ ע"י כי הנך יפה בלקט שכחה ופיאה, הרי הוא כאילו הקריב קרבנותיו לתוכו, והטעם כמ"ש מהר"ר אהרן ן' חיים זצוק"ל בס' קרבן אהרן ז"ל, והטעם הזה ברור הוא, כיון דזה וזה עיקר העבודה הוא נדבת לבו, לתת מממונו לעבודת האל ית' אשר צווהו. וא"כ כל מקום אשר יעשה זה, מעלין עליו כאילו עשהו בב"ה בהיותו קיים עכ"ל. ואפשר שזה נרמז ג"כ בפסוק מתן אדם ירחיב לו. וגם לפני גדולים ינחנו ובל יתיצב לפני חשוכים וכו'. אמרו הנך יפה בכלאים, הנך יפה סדין בציצית. הנה ע"י הכלאי' מתערבים טוב ורע והקליפה נכנסת בפנים ח"ו, והאדם נכנס בתוך הקליפות ח"ו, וכמ"ש על לא תלבש שעטנז וכו'. שצרופו לא תלבש שט"ן ע"ז, צמר ופשתים יחדיו, והזהיר בכלאים מרחיק ממנו היצה"ר וחילותיו, וכל א' זוכה בשלו, וע"י מצות ציצית, אז"ל כל הזהיר בציצית זוכה ויהיו לו ב' אלפים ת"ת עבדים, שנ' והחזיקו עשרה אנשים וכו'. והטעם פי' במקום אחר, כי הציצית והטלית ג"כ מצד עצמו אין בו שום קדושה, רק כאשר ילבש אותו האיש הישראלי, כמד"א ציצית חובת גברא, אז כאשר ילבש אותו יהיה מציאות קדושה גדולה, עד שאפי' ילך במקום טנופת ובמקום טומאה לעולם הוא בקדושתו, גם המקובלי' ז"ל הפליגו בקדושתו עד שאמרו כי באיזו בחינה, קדושתו גדולה יותר מן התפילין. א"כ מכאן ראיה כי קדושת האיש ישראלי גדולה עד כי כל הנוגע בו יקדש, ולכן הזהיר בציצית זוכה ויהיו לו ב' אלפים ת"ת עבדי', ובזכותה יתקרבו רחוקים ויתדבקו באיש הישראלי, כדי לקנות ממנו קדושה ע"י מצות ציצית כמ"ש, וא"כ אעפ"י שסלה כל אבירי ונתעקמו אברי כמ"ש, מ"מ הנך יפה בכלאים, וע"י היות אדם זהיר בכלאים לא יתערבו הכחות, ויבאו הדברי' דרך ישר, ואעפ"י שקרא עלימו מועד, וועידת גייסות כמ"ש, מ"מ ע"י סדין בציצית הנך יפה, כי ע"י מצוה זו, אז יהפך כל העמים לקרא כלם בשם ה'. אעפ"י שנתוועדו כנגד ישראל, מ"מ יהיו שבים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. הנך יפה בערלה, הנך יפה ברבעי. בביאור מלת ערלה פרש"י ז"ל שהוא לשון אוטם, וכן פי' וערלתם ערלתו. עשו לו אוטם וכסוי שלא לאכול ממנו. ובזה וע"י נטע רבעי ואכילתו בקדושה, ניתוסף קדושה בפרי ההוא עד שעי"ז בשנה החמשית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. א"כ הוא אעפ"י שסלה כל אבירי אד' בקרבי. והנה הם מכוסים ולא יראו החוצה, מ"מ הנך יפה בערלה, כי עי"ז לא ישלוט בהם הקליפה, וע"י נטע רבעי יקבלו השפע כמ"ש מאתו ית', כמשז"ל יהיו מזונותי וכו'. וזהו ג"כ הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה. כי עי"ז יהיה בטול ערלה וגילוי עטרה. עו' אמרו הנך יפה בתפלה, הנך יפה בק"ש. הנה פי' מהר"א גלאנטי, סלה כל אבירי. הם י' הרוגי מלוכה. ולפי דרכו אפשר לפרש, סלה כל אבירי כנז' אד' בקרבי. ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה בס' הגלגולי' על מ"ש אשריך ר' עקיבא שיצאת נשמתך בא'. וז"ל, כי נודע כי י' הרוגי מלוכה היו כפרה בשביל י' השבטים, ור' עקיבא בן יוסף לכפר השכינה ששתפו עמהם אחי יוסף כשהחרימו, כי ר"ע בן גרים היה, והגרים תלויים במלכות ואינם זזים משם בסוד גר צדק. ועו' כי האחרי' אחים היו בני ישראל, ואין אחוה לגרים, ור"ע היה יחידי, ולכן בא הוא במקום השכינה. וז"ש אשריך ר"ע שיצאתה נשמתך בא'. פי' בשביל א' שהיא השכינה הנק' יחידו של עולם עכ"ל. ולפי זה אפשר רמז הכתוב סלה כל אבירי. וגם אד' בקרבי. לפי שזה ימים משעת מכירת יוסף, קרא עלי מועד הזה והזמן הזה, כמ"ש מהר"א גלאנטי, כדי לשבור בחורי, שהם המ"נ שהם מעלים עי"ז מהמאנין תבירין, והיינו שהם המילוי עצמן, ומסרו גופם אל הקליפות, ועי"ז בחרו ובררו האורות והעלו מ"נ וכמשאז"ל. וזהו לשבור אותם, שהם בוחרי' ובוררים הטוב מהרע, ונק' בחורי. וסיים ואמר גת דרך אד' לבתולת בת יהודה. כי ע"ז נדרכה כגת. ולפי דרכו רמז לנו נחמה, כמש"ה ג"כ ויז נצחם על בגדי פורה דרכתי לבדי. וכמ"ש למעלה בפ' תורי זהב וכו'. משז"ל ע"פ ידין בגוים מלא גויות. והוא ע"ד מ"ש בפרקי ר' ישמעאל, אר"י מה עשה ה' אלקי ישראל באותה שעה, לא הספיק וכו' אלא מיד נטל נייר וכתב עליו, יום נקם בלבי וכו'. וזהו גת דרך אד'. כמ"ש אל שרה של אדום, בשביל בתולת בת יהודה. וכנגד זה אמ' הנך יפה רעיתי, אם נפרש רעיתי לשון מחשבה, שאעפ"י שסלה כל אבירי, הם י' אבירי ישראל כמ"ש, מ"מ זאת היא נחמתי, כי עי"ז כך עלה במחשבה כמשאז"ל, והנך יפה במחשבה. וכן אמרו ג"כ על י' הרוגי מלוכה. ולי מה יקרו רעיך אל. זה ר"ע וחביריו. ופי' ג"כ לשון מחשבה, כמשז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב), אדה"ר בלשון ארמי סיפר וכו'. ואם נפרש 'רעיתי' לשון שבירה, כמש"ה תרועם בשבט ברזל. יהיה פי' הנך יפה רעיתי, שנשברו ומסרו גופם על קדושתו ית', ואין לך יופי גדול מזה, הנך יפה עינים, שהם הסנהדרין והגדולים שביך, הם כמו יונים שפושטי' צוארם לשחיטה וכמשאז"ל, וכמו כן הנה הם מוסרי' עצמם על יחוד ה'. ועתה נפרש מ"ש המד', הנך יפה בתפלה, הנך יפה בק"ש. כי ידוע כי ע"י התפלה וק"ש אנו מעלים בכל יום מ"נ מבירורי המלכים, ועי"ז יורדים מוחין לזו"ן. והנה העלאת מ"נ אנו מעלים באומרנו אל נקמות ה', בפסוקי דזמרא כמבואר בכוונות ז"ל, כי ע"י זכירתנו אותם, הם מתגברים ומלקטי' נשמות וניצוצות אשר בקליפות דעשיה עכ"ל. וא"כ אעפ"י שסלה כל אבירי כמ"ש, מ"מ הכל הוא לטובתינו, כי עי"ז הנך יפה בתפלה, שמעלים ניצוצי העולמות. וגם הנך יפה בק"ש, אשר עליו אמרו כי עליך הורגנו כל היום. בהיותם מוסרים נפשם על יחודו ית' ומקבלים עליהם ארבע מיתות ב"ד במלת אחד, וזהו כנגד אד' בקרבי. שכן צריך לכוין, לקבל ד' מיתות אלו כנגד ד' אותיות אד'. וע"י ק"ש מורידין מוחין לזו"ן כידוע, וזהו הנך יפה בתפלה, הנך יפה בק"ש. ויהיה פי' הכתוב לפי דרך זה, הנך יפה רעיתי לשון מחשבה, בהיותך מכוונת בתפלה, הנך יפה עיניך יונים בק"ש. שצריך להעביר ידיו על עיניו כידוע. ועו' ארז"ל הנך יפה במזוזה, הנך יפה בתפילין. הנה ע"י המזוזה האדם נשמר, וכמשז"ל (ע"ז י"א ע"א), ה' ישמור צאתך ובואך וכו'. מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואלו הב"ה משמר את ישראל מבחוץ והם מבפנים וכו'. וגם ע"י התפילין נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, אלו תפילין שבראש, ועי"ז ויראו ממך. באופן כי הנך יפה רעיתי ע"י מצות מזוזה, שעי"ז נעשים רעים אהובי' ושומרים זה לזה, עד שארז"ל מי גדול השומר או הנשמר. והנך יפה עיניך יונים. ע"י התפילין בין העינים, והם דומים ליונים, כמשז"ל (שבת ק"ל ע"א) על אלישע בעל כנפים, שא"ל מה בידך ואמר כנפי יונה ע"ש כנסת ישראל, כנפי יונה נחפה בכסף. ועי"ז הגם כי קרא עלי מועד, ועידת גייסות, מ"מ ע"י מזוזה ותפילין יהיו נשמרים מכל רע. עוד ארז"ל הנך יפה בסוכה, הנך יפה בלולב ואתרוג. ע"י ישיבת האדם בסוכה יושב בצל קורתו ית'. וכמשאז"ל שנקראת צלא דמהימנותא. וזהו הנך יפה רעיתי, בשבת אחים גם יחד. גם ע"י ישיבת סוכה נמשך עליה חוט של חסד, כמשאז"ל פורס סכת שלו' וכו'. וע"י מצות לולב נצחינן קרבא כשארז"ל, ויש בו הדס הדומה לעינים ואתרוג הדומה ללב, ועינא ולבא תרי סרסורי וכו'. העין רואה הלב חומד, וע"י ד' מינין אלו, האדם מתגבר על יצה"ר וכחותיו. וזהו הנך יפה עיניך יוני' בלולב וכו'. ועי"ז הגם כי קרא עלי ועידת גייסות, מ"מ על אויבי אתגבר ע"י לולב ומיניו, וגם יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו. ואם נפרש קרא עלי מועד כמ"ש מהר"א גלאנטי, והביא מ"ש הזוה' פ' תשא, וקרא לו אהל מועד. ר"י לטב. ר' אבא לביש. בקדמיתא אהל בל יצען, והשתא אהל מועד וכו'. עד וזהו קרא עלי מועד, בשבילי חזר האהל ההוא להקרא אהל מועד, להביא בית מועד לכל חי, כדי לשבור בחורי, באופן שגת דרך ה' וכו'. שמעת ההיא חזרה הגזרה של שעבוד מלכיות עכ"ל. והנה ע"י מצוות סוכה אז"ל שאפי' נגזר עליהם גלות וכו'. אר"א בר מרום למה אנו עושים סוכה אחר יה"כ וכו', שמא יצא דינם של יש' לגלות, ועי"כ עושי' סוכה וגולים מבתיהם לסוכה, והב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנ' חולי וגוחי בת ציון כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנת עד בבל ושם תנצלי יגאלך ה' מכף אויביך. גם ע"י הלולב אז"ל הרבה דברי' כיוצא בזה על מצוות סוכה והלולב, כבר אמרנו כי נצחינן קרבא, ואעפ"י שקרא עלי מועד כמ"ש לשבור בחורי, מ"מ ע"י מצות סוכה ולולב ינצלו משעבוד מלכיות ומגלות ומכל דבר רע, וסכה תהיה לצל וכו'. ואם נפרש ע"ד האר"י זלה"ה, ידוע כי ע"י הסוכה מתפשטים החסדים מצד אי', וע"י הלולב וד' מיניו מתפשטים החסדים מז"א, עד שעי"ז נעשה אח"כ היחוד בשמיני עצרת כמבואר בס' הכוונות. וא"כ יאמר אעפ"י שהזווג עתה אינו אלא לפרקים, קרא עלי מועד כמ"ש מהר"א גלאנטי, מ"מ ע"י מצוות סוכה ולולב, הנך יפה ע"י החסדים, ויהיה הזווג כנז'. והגם כי הנה הוא לפרקים, מ"מ זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. עוד אז"ל הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים. גם לפי דרך זה פי' רעיתי מלשון מחשבה, כי עיקר התשובה הוא שיחשוב על מה שעשה ויתחרט. ואם נפרש לשון שבירה יצדק ג"כ, שהרי צריך סגופין ועינוי לפני המקום, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' תשובה ז"ל, כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה מובדל מה' אלקי ישראל וכו', והיום הוא מודבק בשכינה, שנ' ואתם הדבקים בה' אלקיכם עכ"ל. א"כ הנך יפה רעיתי ע"י תשובה כנז', הנך יפה עיניך יונים, במעשים טובים. וזה כמ"ש ג"כ מה יונה זו מחדש כל חדש וחדש גרן, כך ישראל מחדשים בכל חדש תורה ומעשי' טובים. והנה צריך לדקדק מהו שמחדשים מחדש א' מה שלא יחדשו חדש אחר, שאם הוא על מה שעושים בכל יום, הנה מידי יום ביומו הנה הם מחדשים מצוות. ונוכל לומר שבכל חדש הם מקבלים פני אביהם שבשמים ע"י ברכת הלבנה, וכמ"ש אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם א' בחדש דיים. אבל עו' נוכל לומ' שבכל חדש יש מצוות התלויות בו משא"כ בחדש אחר, כמשז"ל במדרש ובפרט במגלת אסתר, בניסן פסח ראשון, באייר פסח קטן, בסיון נתינת התורה, בתמוז ואב ישראל מתענים בו ושבים בתשובה לפניו ית', וגם יש בהם זכות קרבן עצים שמביאי' בהם. ובמד' אמרו זכות הארץ, ובחדש אב היה ט"ו בו, שעליו אמרו לא היו י"ט לישראל וכו'. עוד אז"ל שהיה ראוי לקבוע בהם ב' י"ט אלא שגרם החטא של העגל. ול"ל יהפך לששון ושמחה אכי"ר. באלול מעשר בהמה, מלבד התשובה המיוחדת לאותו החדש, תשרי ר"ה ויה"כ וסוכות, חשוון הרבה פירות מתעשרים באותו החדש כידוע. ובמדרש מזכיר זכות שרה אמנו שמתה. בכסליו וטבת יש בהם חנוכה, מלבד מה שמזכיר במד' זכות עזרא וכו'. בשבט ר"ה לאילן. באדר שקלי' ופורים, והנה ע"י מצוות ומ"ט שעוסקי' מידי חדש בחדשו כנז', הנה הם עוסקי' בתורה, הלכות פסח בפסח וכיוצא, וזהו שמחדשים בכל חדש תורה ומ"ט, כתריס בפני הפורענות. הנה המעשים טובים שעושים ישראל בכל חדש, אשר נרמזו בפ' הנך יפה עיניך יוני'. היא שעמדה להם כאשר קרא עלי מועד, בימי המן להשמיד וכו' ביום י"ג לחדש אדר. ואז קרא עלי ועידת גייסות לשבור בחורי כידוע. וזה כי גת דרך אד' וכו'. וכמשז"ל על שנהנו מסעודתו של אחשורוש, ובפרט על ענין שתיית סתם יינם, וזהו גת דרך אד' לבתולת בת יהודה. ואז כאשר הפיל פור מחדש לחדש וכו'. הנה חדש בחדשו עלה איזה זכות שבשבילו לא נתחייבו באותו החדש כמבואר במד', זולתי בחדש אדר, וגם זה היה לפנים, שהרי באותו החדש הקדים להם, בא' באדר משמיעים על השקלים, כדי לעמוד כנגד שקלי המן כמשאז"ל, וזהו אעפ"י שקרא עלי מועד וכו'. מ"מ הנך יפה בתשובה ומעשי' טובים, ועי"ז ה' הפיר עצות גוים, ובמדרש אמרו מצינו שסלוקן של בחורים קשה כחרבן ב"ה, דכתי' גת דרך אד' לבתולת בת יהודה. כך קרא עלי מועד לשבור בחורי עכ"ל. אפש' לומר כי נה"י נק' בחורים, וכמ"ש מהר"א גלאנטי ז"ל על בחורים טחון נשאו. וגם הוא במקומות הרבה. והנה כאשר נה"י דאי' מסתלקי', הנה זה גורם חרבן ב"ה שהיא מל'. וכש"ה אזלו מים מני ים וכו'. א"כ קשה זה כזה, כי זה גורם את זה. גם נוכל לפרש בחורים כמ"ש, מלשון ובחור אותו. והם אותם שבוחרים ומבררים בירורים ומעלים ניצוצי המלאכים, והנה סלוקן הוא קשה כמו חרבן ב"ה, שאז נכנסו האויבים בפנים וירדה הקדושה בגלות, ואם אין מי שיעלה מ"נ ויברור בירורים כמ"ש, הנה זה גורם התגברות הקליפות והחרבן ח"ו. וע"ז נאמ' (סנהדרין צ"ז ע"ב), הקיצין כלן כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. וע"י כי הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים, עי"ז יתוקן הכל ותשוב אימא עלאה להאיר בז"א וז"א בנוקבא. וכל האורות שנפלו בקליפות ישובו לתוך הקדושה בעגלא ובזמן קריב. עו' במדרש חזית או', הנך יפה בעה"ז, הנך יפה בעה"ב. ויהיה פי' הכתוב כי בעה"ז הנה היא רועה, ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. וזהו הנך יפה רעיתי בעה"ז, והנך יפה עיניך יונים בעה"ב. מה יונה זו מכרת בת זוגה כך ישראל. (ל"ל) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו'. וזו היא נחמה גדולה לכל הדברים הרעים שעברו עלינו מיום היותנו על האדמה, כי הכל הוא לטובתנו להחיותנו לעה"ב. וגם כנגד הפסוק הזה, בפרט עפ"י הדרך שפי' מהר"א גלאנטי על י' הרוגי מלכות, ופי' ג"כ בשם האר"י ז"ל כי בזכותם אנו מעלים מ"נ עד ימות המשיח, א"כ אעפ"י שסלה כל אבירי וכו'. מ"מ הנך יפה רעיתי בעה"ז, להעלות מ"נ על ידם כמ"ש, הנך יפה עיניך יוני' לעה"ב. כמ"ש כך עלה במחשבה. ועי"ז יחזו בנועם ה' אכי"ר. א"נ אז"ל על פ' בעלי אסופות וכו'. אימתי דברי תורה מתקיימי', בשעה שבעליהם נאספים. ועתה אמר המקונן הנה סלה כל אבירי. שהם החכמי', אד' בקרבי. ומ"מ לא עצרו כח הבחורים לאסוף חיל בד"ת, רק קראו עלי מועד, ולא נחלו על שבר יוסף הצדיק אבד וכו'. וזה היה סיבה לשבור בחורי ג"כ, ובזה גת דרך וכו'. שנעצרו כגת. וכמ"ש (גיטין נ, ע"א), מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק, תורה מה תהא עליה. ולכן אמר הנך יפה רעיתי וכו'. כמ"ש ר' או' יש מן יונה שמאכילין אותה חברותיה וכו', עד וידעו תועי רוח בינה וכו' עכ"ל. ותחזור תורה לאכסניא שלה.