רפואה למכה/שיר השירים א/ח

<< · רפואה למכה · שיר השירים א · ח · >>

ח'

^{שיר השירים:}
אם לא תדעי לך היפה בנשים
צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים.

^איכה:
חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה
כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור.

הנה לא פי' הכתוב מהו שלא תדע, ואם הכוונה על פסוק שלמעלה הימנו שאמרה הגידה לי וכו'. וכאן התשובה אם לא תדעי, היל"ל צאי לך בעקבי הצאן, ולא היה צריך לומ' אם לא תדעי, כי כבר ידענו שלא ידעה, כיון שהיא שואלת הגידה לי וכו'. ולכן להשיב זה צריך קודם לפרש פ' חטא חטאה ירושלים וכו'. אשר אמר כי על חטא א' אשר חטאה ירושלים, על כן לנדה היתה, וקשה כי הנה כל אלה יפעל אל פעמים ושלש, ולמה על חטא א' בלבד על כן לנדה היתה וכו'. והנה המתרגם תרגם חובא רבא. נר' שהרגיש זה, ולפי' פי' שהחטא היה גדול ובפעם א' בלבד ע"כ לנדה היתה, גם רז"ל במד' הרגישו בדבר הזה ואמרו חטאו בכפלים, שנ' חטא חטאה ירושלים וכו'. ולכל האופנים קשה, כי היל"ל מהות החטא, ולכן נ"ל לומ' חטא חטאה, אותו החטא הידוע שהוא בטול תורה, אשר זהו החטא הגדול שבכלם אשר עליו אבדה ארץ כידוע, ובזה חטאו בכפלים, כמש"ה כי שתים רעות עשו עמי וכו'. ואעפ"י שדרשו ז"ל על שבחרו בע"ז, יצדק ג"כ על בטול תורה, ובחרו בחכמה חצונית, וקאי למש"ה למעלה, שמעו דבר ה' בית יעקב. שפי' ז"ל שמעו ד"ת, וזה כי מטבע האיש הישראל הוא לעסוק בתורה עפ"י הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, וזהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. אבל ללמוד ולדרוש בתורה עפ"י דרך הפילוסופיא, זה אינו בטבע האיש הישראלי, וכמו שהאריך בזה הרב בעל חסד לאברהם בהקדמת ספרו ע"ש. גם אמר כי מה שראוי לאיש הישראלי הוא לאחוז בחכמה הפנימית כי היא שלהם, ולא בחצונית שאינה שלהם, ורק היא חלק השדים וכיוצא, ומפני חטאם נתרחקו מן הפנימית ואל החצונית לא באו שאינה שלהם, ונשארו קירח מכאן ומכאן עכ"ל. וזש"ה כי שתים רעות עשה עמי, וזה דומה ג"כ למ"ש, במטותא מינייכו לא תרתו תרי גהינם. הוא יגע לריק, וזה הוא הפך למ"ש אני עמל ומקבל שכר וכו'. ואפשר שלזה רמז הכתוב באו' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך. ע"ד מ"ש בזוה' כי אשרה מלשון אשר, ופי' אשר דכורא, ואשרה נוק'. וידוע כי נופת תטופנה שפתי זרה וכו' ואחריתה מרה כלענה, ופי' ז"ל החכמה החצונית. ועתה אמר הכתוב לא תטע לך אשרה, שלא יהיה נוטע מזאת החכמה שנר' מאושרת מכל עץ, כמו שאמ' אית עצים, ישבעו עצי ה'. ואית עצים, ומעץ הדעת טוב ורע וכו'. בגין דמותא שרייא ביה, וזאת האשרה כל עץ לא תטע אפי' אצל מזבח ה' אלקיך, שהוא קיום המצוות, וזה כדי שלא לערב קדש בחול, ולא ישתה מים רעים ח"ו. ולכן ע"ז אומר הכתוב שמעו דבר ה' בית יעקב, שמטתו שלמה, ונשמתם מצד הקדש, אין להם לשמוע רק דבר ה', שהם ד"ת כמ"ש. וזהו ג"כ שאמ' ישעיה, בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. והכוונה כי מטבע האיש הישראלי הוא להיותו דבק בו ית', חלקי ה' אמרה נפשי. וכאשר ילך באור ה' יקרא הולך וקרב אליו, וגם השם ית' הולך וקרב אליו, הבא ליטהר מסייעי' אותו, וזהו לכו ונלכה באור ה'. אך בלכתו באור החכמה החצונית, מלבד כי על זה נאמ' הוי האומרי' לרע טוב שמים חשך לאור וכו'. וכן הוא או' העוזבים אורחות יושר וכו'. הנה לא יקרא הולך רק חוזר לאחוריו, כמ"ש נזורו אחור. וז"ש אח"כ כי נטשת עמך וכו'. כלומ' מפני מה אני צריך להזהיר לישראל, לכו ונלכה באור ה', הוא מפני כי נטשת עמך, מפני כי מלאו מקדם וכו' ובילדי נכרים ישפיקו. וזש"ה חטא חטאה ירושלים בכפלים, שעזבה ד"ת לעסוק בדברי' בטלים חכמה חיצונית, על כן לנדה היתה, שנתרחקה מן הפנימיות ואל החצונית לא באה שאינה שלהם, לא באלה חלק יעקב, ולכן כל מכבדיה הזילוה, וזה כי הכתוב או' ושמרתם ועשיתם. ואז"ל ושמרתם זו משנה, ועשיתם כמשמעו. ועי"ז ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואמ' רש"י ז"ל, הא אם לא תשמרו אותם ותעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים עכ"ל. נר' כיון לזה, כי ע"י תורה שבע"פ ע"י זה ואמרו רק עם חכם ונבון וכו'. אבל אם לא תשמרו ותעוותו אז דברי תורה שבכתב ע"י סברות זרות, וזה מתוך שכחה, שאין אתם זוכרי' תורה שבע"פ. תחשבו שוטי' לעיני העמים, כי יאמרו ידיהם רמה, כי החכמה הזאת היא שלהם ולא כאלה חלק יעקב, וזהו כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה, ולכן גם היא נאנחה מכל מה שעשתה, כי הכירה בחסרונה ותשב אחור, כמש"ה אלכה ואשוב' אל אישי הראשון וכו'. אבל הדבר קשה, ולא יכלה כי אם בקושי גדול, מפני כי טומאתה בשוליה כמ"ש, ולכן כנגד זה אמ' הכתוב אם לא תדעי לך וכו'. פי' שאת יודעת איזה ידיעה לעצמך, לך כ"י, יען הנה היא חצונית ולא כאלה חלק יעקב כמ"ש, וקראה יפה בנשים, פירוש שהיא יפה ונראית יפה בזה בפני האומות, מ"מ לא נחה דעתה בזה, ע"ד שאמ' ריב"ן נקוסה במד' קהלת, התפללו על הכלי הזה שהיה מלא אבנים טובות ועכשו מלא פחמים. ולכן צאי לך בעקבי הצאן, בדרך שהלכו בה שאר הצאן, אלו ישראל, ללמוד תורה על פי הדרכים המקובלי', ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אלו תנוקות של בית רבן, אותם שהם רועי יש' ולא רועי א"ה, אשר עליהם נאמ' מגיד דבריו ליעקב וכו'. וכמאמ' ריב"ז לתלמידיו, מנעו בניכם מן ההגיון. כי א' מן הפירושי' הנא' בו, פירוש שהזהיר אותם שימנעו בניהם מחכמת הפילוסופיא, וכן רבים חללים הפילה כמפורסם. א"נ חטא חטאה ירושלם וכו'. ע"ד מ"ש בזוה' פ' מצורע על פ' ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. ופי' הח' מ"ק כוונת הזוה', כי כוונתו לומר כי מל' מעצמה הנה היא דין, וע"י עוונות הרשעי' משפיעים בה דין אחר, ואם יוסיפו על חטאתם פשע, אז נאמ' ויספתי ליסרה אתכם וכו'. אוסיף דינא על דינא, ואתן דמא על דמא, שהוא דין יותר חזק עכ"ל. וז"ש חטא חטאה ירושלם, פעמי' הרבה. ובשביל זה אוסיף דינא על דינא, ע"כ לנדה היתה, וענין החטא הוא כמו שפי' מהר"א גאלאנטי ז"ל, שהוא על דלא אקדימת קסטא עכ"ל. גם נוכל לומר כי אעפ"י שלא יצדק בה חטא, מ"מ כיון שהרשעים גמורי', כי את מקדש ה' טמא ח"ו, הנה יקרא חטא, מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאי'. והוא חסרון אצלה, כי הנה הוא כגבור לא יכול להושיע, וזהו חטא חטא' ירושלים ע"כ לנדה היתה, וזה גרם כי כל מכבדיה האלה וכו'. והטעם הוא כי לשתי סבות יכבדו את האדם, אם מצד עצמו ויחשבוהו לגדול בעיניהם, ואם מצד התועלת הנמשך ממנו, ועתה כי חטא חטאה ירושלים וכו' כל מכבדיה הזילוה, כי הנה מצד התועלת אמרו שאין בה תועלת, יען הנה היא חרב לה' מלאה דם, חימה יוצאה סער מתחולל על ראש רשעים, שלא יכלה להציל עצמה, ובפרט בניה, גם היא נאנחה, להיותה משפעת דין קשה, ולפי' ותשב אחור. ע"ד מ"ש בזוה' פ' מצורע על פסוק ביום רעה ראה, ולא תתחזי בשוקא ולא תפוק לבר, בגין דלא ישרי עלך וכו'. ופי' דלא ישרי עלך, פי' החמ"ק ז"ל, כי לא ימלט מא' משתים, או להיות נענש ח"ו, ויש נספה בלא משפט, או להיות הוא בעצמו משלוחי הדין להזיק לאחרי'. ולכן לא יפוק לבר, כי כאשר ישב ימלט מזה, וזה נ"ל כוונת הכתוב שאו' ישב בדד וידום כי נטל עליו. ע"י שישב בדד ולא יתחבר עם אחרים, עי"ז כי נטל עליו, ויש לו שכר שלא יזיק לשום אדם, וזהו גם היא נאנחה, ויצר לה על הדבר הזה, להוריד דין קשה ח"ו, ולפיכך ותשב אחור לבל יפגעו בה בני אדם, כי כוונתה להטיב לזולת ככל האפשר, והנה כנגד זה פי' הכתוב אם לא תדעי לך, מלשון וידע אדם וכו'. אם לא תתיחדי ח"ו עם בעליך לסבת היותך נדה, כמש"ה על כן לנדה היתה, שהיפה בנשים, פי' אעפ"י שהיא בין הנשים, שאר נשי דעלמא, שהם אשות הזמה והקליפות, שתים נשי' זונות, מ"מ הנה היא יפה. וכמ"ש על כשושנה בין החוחים, אסא דקיימא ביני חלפי, אסא שמיה ואסא קרו ליה. א"נ היפה בנשי'. כמו שפי' בזוה' פ' בלק, סוף ע' שס"ד ז"ל, היפה בנשי', טבתא בטיבו, דעבידת טיבו לבנה בטמירו בגניזו, וקב"ה סגי טב עליה, כל מה דעבידת לבנהא בטמירו בגניזו, אע"ג דלא מכשרן עובדין עכ"ל. וא"כ אעפ"י שחטא חטאה ירושלים, על דלא אקדימת קיסטא לבנהא, כמו שפי' מהר"א גאלאנטי ז"ל, מ"מ שמה הראשון עליה, אדרבא בשביל זה נק' היפה בנשים, ואם לא תדעי לך היפה בנשי'. צאי לך בעקבי הצאן, במקום היותר נסתרת, כמ"ש גם היא נאנחה ותשב אחור, עתה צאי לך להגן על בניך, בעקבי הצאן שהוא בעקבות משיחא, אז צאי לך כמ"ש בזוה' חדש פ' בלק ז"ל, א"ל קב"ה הא עיטא עילאה לך, צאי לך בעקבי הצאן, אילין זכאין שלימין דאתעטרו בהו קדמאי, ורעי את גדיותיך, אינון דאתמשכון אבתרך, ואינון חייבי דרא יתמשכנון בחובייהו, אלקי יתהון ברצועה ולא יוספון למחטי, ותטרי בניך דאזלי אבתריך דלא יתמשכון עליהון קשיא וכו' עכ"ל. הכוונה כי רוב הנשמות הנה הם מגולגלות והם נצוצות שבאי' להתקן, והשרשי' הנה הם בג"ע, והם מסייעים שיש בהם ממש, לטהר ניצוציהם ולרחוץ רגליהם, ורוב הנשמות עתה הם מצד העקב, וזהו בעקבות משיחא, והנה השכינה ג"כ טעם ירידתה בגלות היא כדי לאסוף נדחי ישראל אליה, והיא ג"כ מיסרת את ישראל ביסורין ובצרוף הגלות, וכל העומד בנסיון תאסף אליה הביתה, ואשר לא ישית לבו אל דבר ה', תיסרהו רעתו עד ישוב ורפא לו או ילך לאבדון ח"ו, וזהו הא עיטא עלאה לך, צאי לך בעקבי הצאן, אילין זכאין שלמין דאתעטרת בהו קדמאי, הם הצדיקי' שכבר מתו, שכבר נתעטרה בהם השכינה והעלתה מ"נ ע"י והם שלמין, ועתה אמ' שתצא בעקבותיהם, שהם ניצוצי עקביהם הבאים להתקן ולרחוץ בעה"ז, ובזה ורעי את גדיותיך, אינון דאתמשכון אבתרך, תשמור אותם לבל ישלטו בהם החצונים ח"ו, גם את תהיה בעזרם, להטהר ולגמור תקונם, ואינון חייבי דרא יתמשכון בחובייהו, ע"ד ותמוגנו ביד עונינו. אלקי יתהון ברצועה ולא יוספון למחטי, כמ"ש או הודע אליו חטאתו וכו'. מאן הודע ליה, כמ"ש בזוה' פ' ויקרא, ועי"ז לא תהיה אחרית לרע, רק כלא בדינא דקשוט, שיהיה דין אמת לאמתו, ועי"ז ישובו בתשובה שלימה, ואז תדעי לך ותתיחדי עם בעליך בבי"א וכי"ר אמן. א"נ לפי הדרך שאמר חטא חטאה וכו'. שהוא על בטול תורה, וידוע משאז"ל, כל השוכח דבר א' ממשנתו וכו'. גם אמרו, מגמר בעתיקא קשה מדחדתא. והנה כאשר בטלו את התורה, גרם להם כי כל מכבדיה הזילוה, כמ"ש גם היא נאנחה, יען אז נאמר וימררו את חייהם בק"ו ובלבון ההלכה וכו'. וסוף דבר ויאנחו בני יש' מן העבודה ויזעקו, וזהו גם היא נאנחה ותשב אחור, שלא יכלה ללמוד, והטעם מפני כי טומאתה בשוליה וכו'. וכנגד זה אמר אם לא תדעי לך היפה הנשים וכו'. וזה כמשז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמי' לשונה מאה וא'. כי עד מאה פעמי' הוא בסוד השכחה, ומאה וא' הוא בסוד הזכרון, וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשי'. שעולה כמנין מא"ה, צאי לך וכו' שהוא כמנין ק"א. א"נ חטא חטאה ירושלים, הנה ארז"ל כי כאשר יתגבר הצנור השמאלי אשר ביסוד, שממנו יוצא דין עכור על הימיני, אז קודם ח' לט', וזהו ח"ט, וההפך בהתגבר הימיני על השמאלי, אז וישכן ישראל בטח. גם אז"ל עץ שאכל א"ה חטה היה, שפגם בכ"ב אותיות התורה שעולי' כמנין חט"ה, והם כ"ב אותיות שהוולד נוצר בהם, וגם חטא בא' של שם אד', ושל שם אהי"ה, כמ"ש על פ' א"י הבל אחיך. ופירשו שחטא אדה"ר הנה הוא דומה לזה, והנה בעון העגל חטאו דמיון החטא של אדה"ר, וכמ"ש והמה כאדם עברו ברית. והמשיכו שפע וגבר הצנור השמאלי, ואז אמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, שפגמו בחטא, וגם בה' אחרונה, וזהו חטא חטאה ירושלים, בתחלה חטא, שהגביר הצנור השמאלי, כמ"ש מושך בערלתו היה. ואח"כ חזר החטא פעם ב' במעשה העגל, ירושלם, כי כל העוונות פוגמים בה, על כן לנדה היתה, כי גם היא פירסה נדה וניתן בה דיני' ויוצא הדם ותוקף הדין. א"נ כמשז"ל לטלטול שנגזר עליה גלות. והנה היא גולה לסבת עוונות התחתונים, גם לטלטול, כי הט' ספירות שבאי' בסוד תוספת הנה הם מסתלקי', והנה היא עולה ויורדת ואין לה מקום קבוע, כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה כמשז"ל. ובפרט מהר"א גאלנטי ז"ל שנכנס הרע בין ו"ה, ע'ר ו'ה. גם היא נאנחה ותשב אחור, כי הנה ע"י אדה"ר אילו לא חטא היתה חוזרת פנים בפנים כיום שבת כמשז"ל, גם יש' אילו לא חטאו ברדת משה מן ההר שני לוחות הברית על שתי ידיו, היה מחזיר רחל פנים אל פנים, וכמ"ש בס' אוצר חיים, כמ"ש פסוקי פ' עקב ע"ש. ועתה ע"י שחטאו גם היא נאנחה, ע"ד מ"ש אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנ' ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים. וזה יובן במ"ש ס' אוצר חיים ז"ל, ועתה כשעלה משה לקבל הלוחות, רצה לקחתם מצד גוף של רחל, אשר הוא כנגד ב' פרקים אמצעיים דנה"י שלו וכו' עכ"ל. וזהו גם היא נאנחה, שנשברו הלוחות שהיו מצד חצי גופו של ז"א הנק' אדם, וזהו האנח בשברון מתנים, שהם נה"י שלו כמ"ש. ועי"ז ותשב אחור, שלא חזרה פנים בפנים עד זמן שנבנה ב"ה ראשון, שאז חזרו פנים בפנים אפי' בימות החול, והנה כנגד זה אמר אם לא תדעי לך היפה בנשים, כמו מדבר עם השכינה, אם לא תדעי לך, להיות לך זווג מצד הדעת, ומלשון וידע אדם. וזה לסבת שאין לך השפעת הבינה ע"י נ' שעריה שהם כמנין ל"ך. היפה בנשים, כי מכל הנשי' ובחינת מלכיות, כענין י"ח נשים שהמלך מותר בו, הנה רחל נוק' דז"א, הנה היא עקרת הבית והיא עולמתא שפירתא, ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה, וזהו היפה בנשים. ואם לא תדעי לך, כמ"ש צאי לך בעקבי הצאן. שהם ישראל בעלותם לראות את פני האדון ה' שלש פעמי' בשנה, כמ"ש האר"י זלה"ה בביאו' זוה' של פסוק בראשית, כי כדי לתקן מעשה העגל צריך לשמור ג' רגלים, ולראות כל זכר כדי לתקן את אשר עוותו בעגל ע"ש. כי זהו אדדם עד בית אלקי' וכו' ע"ש. ואפש' שזה נרמז במדרש חזית שאו' על פסוק זה ז"ל, צאי לך בעקבי הצאן. ר' אליעזר ור"ע ורבנין, ר"א או' מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים, אכלו ממנה ל"א יום, דא"ר שילה ששים ושתים סעודות את יודע שהיו לישראל מחררה זו, מה אני עושה להם בסוף בעקב, הה"ד יהי פסת בר בארץ. רע"א ממה שהקפתי אותם ענני כבוד, המד"א וה' הולך לפניהם יומם, את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, הה"ד וסוכה תהיה לצל יומם. ורבנן אמרי ממה שהאכלתים במדבר, שמתוק מדבש וחלב, את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, שנ' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס עכ"ל. ואפשר לומ' כי זה הוא כנגד ג' רגלי', כנגד פסח או' מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים וכו'. כי זכות י"ט של פסח הועיל להם כמ"ש במד'. וכן יועיל ל"ל. וכנגד סוכות או' ממה שהקיפם ענני כבוד וכו'. וכנגד שבועות או' ממה שהאכלתים וכו'. שבו ניתנה תורה אשר עליה נאמ', ומתוקי' מדבש ונופת צופים. וכן הוא או' דבש וחלב תחת לשונך. ואעפ"י שלפי דרך זה הנה שלא כסדרן, אפשר שנקט הסדר כפי מה שהיו, כי בתחלה הוציאו החררה ממצרים, ואח"כ הקיפן ענני כבוד כשבאו לסוכות, ואח"כ ניתן להם המן באלוש. זה נ"ל לומר דרך רמז, אך כאשר נדקדק מנין להם לר"א ולר"ע ורבנן לדרוש דרשות אלו מפ' צאי לך בעקבי הצאן. ולכן נ"ל אם ניתן לידרש, וצריך להקדים מ"ש ז"ל בס' אוצר חיים בסוד ג' מתנות טובות ניתנו לישראל באר ומן וענני כבוד, והנה מן וענני כבוד היו בזכות משה ואהרן, זה בנצח וזה בהוד, וע"י זכותם באו ענני כבוד ומן, וזה ע"י אורות יסוד אבא שיוצאי' באלכסון, ומתערבי' ג"כ עמהם אורות של אי' ע"ש. ועפ"י הקדמה זו יובנו דברי ר"ע ורבנן וכמו שנפרש, אך לר"א לא מצאתי בפי' כדברי המקובלי' ז"ל סמך לזה זולתי כמ"ש, וזה כי אז"ל במ' קדושין, עוגה שהוציאו ישראל ממצרים, טעמו בה טעם מן עכ"ל. א"כ נוכל לומר שהוא ע"ד המן, וכמו שנפרש. אך עדיין קשה דא"כ במאי פליגי ר"א ורבנן, ולכן נ"ל להקדים כי ידוע כי העוגה שהוציאו ממצרים היה עוגות מצות כי לא חמץ, והנה בענין המצה אמרו, שהם כנגד המוחין חו"ב דקטנות, וכוונת הג' מצות הם בג' מוחין חג"ת גדלות ב' דאבא, גם נרמזו בג' מצות הנז' ג' מוחין דקטנות, א', די', דו, ווו. גם במקום אחר אמרו בענין מצה שמורה שהיא לאה של אבא, ומצה שאינה שמורה היא לאה של אי', שהיא בחוץ צריכה שימור. והנה ענין השמור הוא שתכנס הארתה לפנים ולא תשאר בחוץ כו', וזהו סוד ליל שמורי' הוא לה' הלילה הזה וכו'. הם לאה ורחל, ליל ולילה, שמורים לשניהם. והנה כשנכנסי' אלו המוחין של לאה בפנים, אין להם מקום לישאר שם בפנים, רק יורדים דרך פנימיות גרון הז"א, ויורד עתה עד ראש רחל, ושם חוזרות ויוצאות ברחל, ועיין כל זה בדרושי ליל פסח (ע"כ) וג' מקומות כי אני קצרתי, מן הצריך לעניינינו כי המצות הם רמוזות בחג"ת דאבא וגם הם בקטנות, ונק' שמורי' יען נכנס הארתם בפנים ויורד דרך גרון א"א לרחל, והנה א"כ צ"ל כי זאת המצה שהוציאו ממצרים, כמו כן גם היא מצה שמורה, וזהו מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים, שהוא גרון ז"א שהוא מצרים, ונטלוה בידם שהם חג"ת דז"א. ועי"ז ירדו המוחין לראש רחל, ונגאלו אבותינו ממצרים, אתה יודע וכו'. וזה נרמז בדברי המתרגם יונתן בן עוזיאל על פסו' ויאפו את הבצק ז"ל, והוו קטייעין מן לישא ומתאפי להון. הכוונה כי ראש רחל, ברדת המוחין אליה, הנה הם מתבשלי' מחום השמש שהוא ז"א, והנה במקום אחר פי' כי המוחין של אבא, אין רחל מקבלת אותם רק בהיותם בחג"ת, וזהו מרחוק ה' נראה לי. וזהו מחררה שהיא זאת המצה, ונקראת חררה מלשון חרות, שהוציאו בידם. בחג"ת של ז"א, ממצרים כמ"ש. ועי"ז קבלה הארת המוחין בנוק', את יודע וכו'. שכן בגאולה העתידה הנה המלאך הגואל, הנה הוא יסוד אבא, וכמ"ש על תהלות לאל עליון גואלם. וזהו יהי פסת בר בארץ. והכוונה כי כמו שביציאת מצרים כל ההארות שהיה בהם חשש חמוץ פן יאחזו בהם החצונים, חמץ שאור מחמצת משארת, וכמבואר בדרושי האר"י על משארותם, שנכנסו בפנים, ודרך הז"א ירדו ברחל שמורות ומתוקנות, עוגות מצות כי לא חמץ, גם שם נתבשלו ואפו את הבצק ע"י חום השמש ז"א. וזה ע"ד מ"ש כי כשנה"י דז"א מגולים, שאין הנקבה נכללת עמו, אז הוא סוד הוצאת חמה מנרתיקה ח"ו, אך כשהיא כנגדו, אז דינין דדכורא קשין ברישא ונייחין בסיפא, כי הם דינים ונעשו מוחין, אף כאן ע"י חום הגבורות נאפה הלחם, המוחין שירדו מצד אבא, והסירו הפסולת מתוכן ע"י הז"א, ולא שלט בהן חיצוני ולא חמוץ, אדרב' היתה עג"ה בגי' ע"ח, כמנין ג' הויות. והנה בה טעם מן מצד אי', והיא מצה שעושה דין עם המקטרגי', וזה ע"י העקביים נ"ה דז"א, כמו כן לעתיד לבא, יהי פסת בר בארץ, שיהיה נקי מבלי מוץ ותבן שנתהוו לסבת חטאו של אדה"ר, וזה יהיה בראש הרים, למעלה מחג"ת הנקראי' הרים, שהוא בדעת דז"א, כי שם נכנסה הארת לאה בפנים, להיותה עומדת שם כנגדו ממש. וע"י שתכנס הארתה בפנים, לא יהיה חשש חמוץ, רק תוציא גלוסקאות וכלי מלת, וזהו ג"כ כמו שפי' הרמ"ע ז"ל במאמ' חקור דין חלק ב' פ' ב' וג', ע"ד הפשט, כי הארץ תצא מקללתה, והשמש יוסיף תת כחו, ממגד תבואות שמש וכו' ע"ש עכ"ל. והכוונה כי תצא הארץ העליונה מהיותה נקודי' ותעלה למעלה, גם הז"א יוסיף תת כחו, והארת המוחין בנוק' עד שלא ישלטו החצונים שהם התבן והקש והמוץ. ואז יהי פסת בר ונקי, וזהו צאי לך בעקבי הצאן, מחררה שנטלו בידם ממצרים. אשר נתבשלה ע"י העקבים, נ"ה דז"א. ורעי את גדיותיך על משכנות הרועי' כמ"ש. רע"א ממה שהקפתי אותם ענני כבוד, המד"א וה' הולך לפניהם יומם. הנה הענני כבוד כבר ביארנו שיצאו מהארת יסוד אבא באלכסון, וזה ע"י אהרן אשר הוא בשמאל יסוד אבא, ולכן הוא חתום במדת ההוד העומד בשמאל יסוד אבא, וממנו נמשך ענני כבוד, שהיו בזכות אהרן כנודע. אבל יצאו וניתנו אל הימין, כנודע שז' ענני כבוד הם בחסד, עכ"ל האר"י זצ"ל באוצר חיים. והנה זהו צאי לך בעקבי הצאן, שהם נ"ה כמ"ש, וכן יהיה לעתיד לבא, וסוכה תהיה לצל יומם. שהיא רמז לענני כבוד. אך לפרש הדבר יותר נאמ' כי הנה הענני כבוד היו לבל יכם שרב ושמש, שהם תוקף הגבורות המתהוים מז"א, ויוצאי' מיסוד אי' הנתון בחזה ת"ת דז"א הנק' שמש, שהם ב"פ ש"כ כידוע. וע"י החסדי' היה מגין עליהם, וזהו וה' הולך לפניהם יומם וכו'. ולהבין זה צריך להקדים מ"ש בענין חטאו של אדה"ר, שהעלה השכינה עד לרקיע ראשון וכו' עד ז'. הכוונה שהמל' עלתה ביסוד שלה, וכן עד ז'. עד שנמצא כשבא אברהם היו הז' שבה כלולים בג' ראשונות שבה, והם היו אחוזי' למעלה בראשי נה"י של הדכורא, וסיום נה"י דדכורא היו יורדי' למטה משעור קומתה, ונמצא כי אז הז"א הוא היה אז מנהיג את העולם, וז"ס וה' המטיר על סדום וכו' מאת ה' מן השמים. כי מן הז"א הנק' שמים, משם ירד גפרית ואש, אלא שלהיות כי גם הנוק' נאחזת בראשי נה"י של הז"א, נמצא כי גם היא היתה בכלל, וזהו וה'. הוא ובית דינו וכו'. עד וז"ס הוצאת חמה מנרתיקה, שהוא הוי"ה מאד'). והבן זה וכו'. עד והנה כשבא אברהם איש החסד, הורידה רקיע א'. והוא החסד שבה שנתפשט, וכן עד שבא משה, ואז נתפשטו י"ס בסוד אחור באחור בימי החול, וראוי היה וכו', עד ואמנם בצאת ישראל ממצרים עד שנבנה הבית, היתה בשבתות פנים בפנים כמתחלה, אך בחול היו אחור באחור ע"ד הנז'. פי' י' ספירותיה כנגד תנה"י דדכורא, אך יהיה תוספת א', והוא כי נתגלו אור ה' ספירות ראשונות בנוק', ואז יצאו מן הגלות עכ"ל לעניינינו. והכוונה אעפ"י שמצינו וה' - הוא ובית דינו. המטיר על סדום, עתה הוא הפך מזה, וה' - הוא ובית דינו, הולך לפניהם, ואעפ"י שהעיקר הוא לז"א, שהרי אומר הולך ולא הולכים, מ"מ וה' הולך לפניהם יומם, שהוא החסד הגדול הנק' יומם כמ"ש, והב"ה ז"א בכבודו ובעצמו, שהוא נוק' מוליכו בעמוד ענן, שהם ענני כבוד להגין עליהם מתוקף הדינים כמ"ש. וגם בזה יוכלו לקבל אור ה' ראשונות שנתגלו מה שלא יכלו לקבל עד עתה, שזה היה סוד הגלות, וזה לסיבת שלא נצרפו הנשמות כראוי, ועתה בצאתם ממצרים נגלו ה' ראשונות כנז', וגם החסד להגן עליהם, וגם עד"ז הוא צאי לך בעקבי הצאן, שהם נה"י דז"א, שנתפשטו עשר ספירותיה בכל אורך ז"א, ואז הוקפו ענני כבוד, וה' הולך לפניהם יומם, ועי"ז אתה יודע מה אני בסוף בעקב, הה"ד וסוכה תהיה לצל יומם. כי בגלותינו זה אשר הוא בסוד העקב, וכאשר יהיה בעקבות משיחא, אז ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, ואז ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים, ועל אותו היום נאמ' כי הנה היום בא, שהוא ז"א בוער כתנור, וכמ"ש אין גהינם ל"ל רק הב"ה מוציא חמה מנרתקה, ואפשר שהוא ע"ד מ"ש למעלה, ואז רשעי' נדוני' בה, אבל צדיקי' מתרפאי' בה, וזה ע"י הסוכה שהב"ה עושה לצדיקי' ומטמין אותם בתוכה, כמש"ה כי יצפנני בסכה ביום רעה וכו'. ה' אלקי עוז ישועתי וכו'. מהו נשקו בר, שישיקו ב' עולמות זה לזה, באיזה יום, ביום שישיקו שני עולמות זה לזה, באיזה יום, הנה יום בא לה'. והכוונה נ"ל כי בגלותנו זה השליך משמים ארץ ת"ת ישראל ולא זכר הדום רגליו, והנה היא בסוד נקודה תחת היסוד, פי' יפרוש הב"ה סוכת שלו' על הצדיקי', צדיק וצדק, וזה ע"ד מ"ש בענין הפורס סכת שלו', והוא שיתרחב היסוד של אי' עד דופני הגוף דז"א, וזהו שישיקו ב' עולמות זה בזה, שהם בינה וז"א, ועי"ז סכות לראשי, שהם יעקב ורחל הנתונים שם למטה, כי ע"י התרחבות הזה נעשה כעין מסך, ואינו מניח השלהביות לירד למטה כלל, ועיין בס' הכוונות בפי' ופרוס עלינו וכו'. כל הדרוש ותבין. וזהו וסוכה תהיה לצל יומם. ע"י החסד, כי בעת עליית המלכות בעקב, איהו בנצח ואיהי בהוד, אז וסוכה תהיה לצל יומם. ע"י החסדי', וזה יהיה למחסה ולמסתור וכו' מתוקף הגבורות, וכן יהיה ל"ל בבי"א. רבנן אמרי ממה שהאכלתים במדבר שמתוק מדבש וחלב, את יודע מה אני עושה בסוף בעקב. ופי' כבר אמרנו כי המן היה ע"י משה, ויצא מיסוד אבא וניתן אל השמאל מצד ההוד. ואמנם אומרו שמתוק מדבש וחלב, אפשר שהוא רמז למדת הדין שנמתקה ונעשה דבש, וגם הדם מתהפך לחלב, וזה פשוט. שכל זה ע"י הרחיים, נ"ה ששוחקים מ"ן לצדיקי', וכן ל"ל יטפו ההרים עסיס, שהוא היין המשומר ביסוד אי', ויצא מן ההרים, שהם האבות הנק' הרים, וזה כי ידוע מ"ש על ויבא לו יין וישת. בתרי טעמי. כי יעקב מזג החסדי' של אברהם עם הגבורות של יצחק היוצאי' מיסוד אי', וזהו יטפו ההרים עסיס, במלת 'ההרים' עולה ר"ס, כמנין י' הויות, ה' חסדי' וה' גבורו'. והגבעות שהם בנ"ה תלכנה חלב, שמשם הדדים כמבואר בדרושי'. פי' נ"ה דאריך, ועי"ז צאי לך בעקבי נ"ה כמ"ש, ולכל הפירושי' יהיה פי' הצאן על כללות האצילות, עולם הנקודי'. א"נ כמ"ש בזוה' הצאן המקושרות, אילין רהיטי דתפילי, וידוע כי לאה היא קשר של תפילין, ולפי מה שנתבאר בדרוש דור המדבר, והמן וענני כבוד ומטה משה ומטה האלקי', יפורש יפה עקבי הצאן, שמשם באו המן וענני כבוד, כמ"ש ורעי את גדיותיך. עפ"י הדרך שאמ' בשם הזוה' חדש, אינון דאתמשכון אבתרך כמ"ש למעלה, ויהי פי' גדיותיך בשני פנים, כמ"ש בתוספות בפ' בנות כותיים, על גדיים בד' רפה, כלו' משנהו וכו'. כמו גוד או איגוד, והוא סבר גדייה בדגוש כמו גודו אילנא עכ"ל. ולפי דרך הא' ורעי את גדיותיך. אותם הצדיקים שהם נמשכים אחריך, תרעי אותם בשלום ובמשור, ואותם שנכרתו ממך ברשעם, תרעי ותשבר אותם, מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות. וכן הוא אומר גם תרע לאומים ותשלחם. וזה ע"י מ"ש כי הנה היום בא וכו'. וזרחה לכם יראי שמי וכו'. וזה על משכנות הרועים, שהוא הבית השלישי אשר הוא על שני הבתים, ראשון ושני שהיו בזכות האבות שנק' רועים, וזה השלישי יהיה עליהם. וזהו נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, אלו האבות בבי"א. א"נ לפי דרך המתרגם שתרגם אמר קב"ה וכו'. ותהא מסדרא צלותא על פום ברזלהא ומדברי דרא וכו', עד עד זמן דאשלח מלכא משיחא וכו'. אפשר לפרש שהוא נחמה למ"ש גם היא נאנחה ותשב אחור. כמ"ש שהיא נקודה תחת היסוד, ועתה או' אם לא תדעי לך היפה בנשי'. שאין לה יחוד, צאי לך בעקבי הצאן, ותהא מסדרא צלותא על פום ברזלהא, וע"י התפלות הנה היא חוזרת פנים בפנים, איהו בנצח ואיהי בהוד, וכסדר הזה יתמיד עד זמן דאשלח משיחא, שאז תעלה עמו פנים בפנים, שוה אליו, והיה אור הלבנה כאור החמה בבי"א.