רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/מ

<< · רפואה למכה · פתיחתא דאיכה רבתי · מ · >>

מ'

וכדי לחבר כל הרמזים שאמרנו היינו הכנ"ף תכל"ת עם הכולל עולה תתר"ו, וכדי תכלת עם קנ"ו אורות וכן עולה ג"כ אחוריים דאלקים דההי"ן במלואו שעולה אלף וא', ועם ה' אותיות הוא תתר"ו, וכן אל שדי במילואו עם ב' תיבות וה' אותיות עולה תתר"ו בהקדים מ"ש האר"י זלה"ה בדרוש א' של הציצית, כי הציצית הוא מסוד השערות ע"כ. וידוע כי השערות הם מסוד הגבורות, גם אמר בדרוש אחר כי בציצית יש ה' קשרים וד' אוירים והם סוד ה' חסדים וה' גבורות, והנה שרש הגבורות הנה הם נמשכות מגבורות דעתיק אשר היא במוחא סתימאה, שם יש אלקים דההין אשר אחוריים שלו עולה אלף וא', וכבר אמרנו כי עם ה' אותיות הוא תתר"ו. והנה בס' עץ חיים אמרו כי ז"ס אלף אלפים וכו'. גם שם אל שדי מלא גימ' אלף כנז'. ואל שדי אמרו עליו שהוא עלמא קדמאה, ונמשך עד עולם הבריאה. והנה אמרו ג"כ טעם היותם אלף עלמין על היותם כלולים חו"ג ה' חסדים ה' גבורות, כל א' כלול ממאה הרי אלף, וכבר אמרנו כי בציצית כלולים חו"ג שהם ה' קשרים וד' אוירים, ועוד פי' האר"י ז"ל על מ"ש הזהיר במצות ציצית זוכה ויהיו לו אלף ות"ת עבדים. שהוא כנגד ו' צירופי שם שד"י שעולים ו' צירופי השי"ן הם אלף ות"ת, ושאר אותיותיהם פ"ד בגימ' חנו"ך שהוא עבד וכו', והעולה מכל זה כי ע"י מצות ציצית הרמוז במלת שי"ר כמשז"ל יתעורר אור מוחא סתימאה שהוא חסד גמור, ונכללות בו גבורה דעתיק שהיא שרש הגבורות ויאיר בז"א שנשאר בו סוד התכלת, וכן ג"כ קנ"ו אורות כנז', ומשם יאיר למלכות וכן ג"כ בעולם הבריאה שהוא בסוד א"ל שד"י, ובודאי כי בזכות זה תבא הגאולה כי בהתגלות אור מוחא סתימאה יתגלה אור משיח צדקנו הנמשך ממוחא סתימאה שמשם השמן ומאיר במלכות, כמ"ש באדרא רבא ז"ל, ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא, דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' רוח עצה וגבורה. הא הכא ארבע רוחין וכו'. עד בגין כן מארבע דאינון ארבע כלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן עכ"ל. ומהר"ר צמח זלה"ה הביא על זה מ"ש בס' דרושים ע"י עיבור זה השני נתפשט הז"א לט"ס בענין זה, שהנה מחצי ת"ת ויסוד שלו נתהוו בז"א חו"ב, חכמה מת"ת ובינה מיסוד, נשארו ד' בחי' נו"ה שב' פרקין עלאין נשארו לעילא באו"א, ואלו הד' פרקין מן הג' שבהם נתהוו ו"ק הת"ת, מפרק א' נתהוו חסד ונצח, ומן השני נתהוו גבורה והוד, ומן הג' תפארת ויסוד, ומהד' נתהוה המלכות, הרי שאלו הד' פרקין כל אחד כלול מב', וז"ס הנזכר באדרת נשא, ג' רוחין דכלילן בג', שהם סוד תלת פרקין נו"ה שמכל א' נתהוו ב' קצוות לז"א, ועוד פרק ד' שממנו יוצאת המלכות, והוא סוד ההוא רוחא הד' דכליל מכלהו רוחי, ולכן מיניה יבינו אז בימי במשיח כי המלכות היא סוד מלך המשיח, וכשיתעורר אותו הרוח הד' אז יבא המלך המשיח וישיגו חכמה, כי אז תתעלה אור הלבנה עכ"ל. הנה הבאתי כל מה שהביא הר"ב זלה"ה הנז', כי עם כל מה שאמרנו נבין מה שאמרו בהיכלות דפ' פקודי ז"ל, וכד ייתי מלכא משיחא יתער היכלא דא לעילא, והיכלא לתתא ורזא דהיכלא דא כתיב שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה. בגין דהיכלא דא ההוא רוחא דקאמר וההוא רוחא אפיק תרין נהורין כלילן דא בדא מקשרן דא בדא ואקרון אל שדי, אילין אקרון שד"י ואל דלתתא מתחברן דא בדא ואעיל דא בדא, ואקרון א"ל שד"י בגין דנפק מכללא דאילין שדים וכו' עכ"ל. וזה שלמעלה מזה אמר כי בהיכל זה שהוא היכל אהבה קיימא חד רוחא דכליל מד' רוחי, וגם אמר כי מהיכל זה נפקין כל רוחין קדישין וכו'. אמר עתה וכד ייתי מלכא משיחא אשר הארתו ויניקתו הוא ממוחא סתימאה כמ"ש אז יתער היכלא דא לעילא, שהוא היכל אהבה עליון שהוא בהיכל ק"ק והוא מצד או"א, וזה ע"י שאז תגדל המלכות ותהיה שוה אל הז"א, כמ"ש על למען שמו באהבה, ויתער היכלא דא לתתא כפשוטו שהוא היכל אהבה שבבריאה, ורזא דהיכלא דא כתיב שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה, פי' הנה הגדלת המלכות הנה הוא ע"י הגדלת הזעיר שנתגדל הוא תחלה, וכמ"ש בענין ד' רוחי, כי ג' הם להגדלת ז"א והד' להגדלת נוקביה, והנה בענין הגדלת ז"א אמרו בס' עץ חיים, שהם בסוד ב' שדי, א' הוא בת"ת בסוד בין שדי ילין, והוא כפי שהוא בסוד החסד והוא חול, והאחר הוא בנה"י בדגש והוא קדש ודין, בסוד ואל שדי. וז"ש כי על זה כתיב שני שדיך וכו'. בגין דהיכלא דא ההוא רוחא דקאמרת שהוא זה הרוח הרביעי הנמשך ממ"ס, וההיא חיוורתא שהיא המלכות שנתגדלה שוה אל הז"א, אפיק תרין נהורין כלילן דא בדא ע"י קבלתה מההוא רוחא הנמשך ממוחא סתימאה כמ"ש, עי"ז היא מאירה ג"כ בבריאה בהיכל ק"ק, ובהיכל אהבה תרין נהורין כלילן דא בדא ומתקשרן דא בדא, ואקרון אל שדי, שכן מלת שמ"ו עולה כמנין א"ל שד"י, והם כאן בהיכל אהבה אילין אקרון שד"י וא"ל דלתתא מתחברן דא בדא ואעיל דא בדא. פי' הנה שם שד"י עיקרו ביסוד ושם א"ל עיקרו בחסד, ובהתחבר יחד השדים העליונים שהם בחג"ת שתחלתם בחסד עם השדים התחתונים שהם בנה"י שסופם ביסוד שבו עיקר שם שד"י יהיה א"ל שד"י. וזהו מתחברן דא בדא ואעיל דא בדא, ואקרי א"ל שד"י בגין דנפק מכללא דאילין שדים, שהם הב' שד"י הנזכר.

אמר עוד: והאי א"ל נטיל מאתר דא כל אינון רחמי דקיימי לאתזנא ההוא היכלא דלתתא דאקרי זכותא ע"ש האי רוחא דקאמרן. ואפשר לומר כי שם אל שד"י נמשך מן הדעת שבמוחא סתימאה כידוע, ואפשר כי שם שד"י הוא מצד היסוד דעתיק יומין הגנוז שם, כי כל שד"י הוא ביסוד ושם א"ל נמשך משם ס"ג שהוא בגבורה דעתיק שהוא במ"ס, וידוע כי נמשך שם א"ל זה עד תקונא קדמאה שהוא אל רחום וחנון, וממנו לתקונא תמניאה נוצר חסד לאלפים, ומזה נמשכים ג' תיקונים א"ל שד"י וא"ל הוי"ה וא"ל אדנ"י בעולם האצילות בבינה ת"ת ומלכות, ובבי"ע היינו בבריאה בהיכל הזכות מאיר בו שם א"ל שד"י, וז"ש והאי א"ל נטיל מאתר דא, פי' מן השדים העליונים כל אינון רחמים דקיימי לאתזנא ההוא היכלא דלתתא דאקרי זכותא, שהוא היכל הזכות, והכל נעשה ע"ש דהאי רוחא דקאמרן, שהוא זה הרוח של מלכא משיחא הנמשך ממוחא סתימאה כמ"ש, ואם נפרש והאי א"ל שהיא מדת החסד, נטיל מאתר דא מן השדים העליונים של הבינה המנקת את הז"א, ג"כ יבא על נכון כי ממנה נמשכים ג' עולמות הנז', האי שד"י ינקא לכל אינון תתאין ולכל אינון היכלין ולכל אינון דלבר דקיימי מסטרא דא, ואקרון יתדות המשכן כמה דאוקימנא, פי' בבחי' מה שהוא מקבל מלמעלה מכל המקומות והבחי' שאמרנו נקרא א"ל בשם החסד, כי כן טבע החסד להשפיע, ובבחי' מה שהוא נותן קצבה לכל הדברים ומשפיע לכל א' כפי צרכו כפי מה שנראה בעיניו ית' נק' שד"י, שאומר לכל הדברים די, ואמר עתה כי האי שד"י יניק לכל תתאין אעפ"י שהוא למעלה כמ"ש, מ"מ הנה הוא משפיע לכל תתאין שהם כל הג' עלמין שהם בבינה ת"ת ומלכות, וכן ג"כ לכל אינון היכלין שהם היכלי הזכות שהם בבי"ע, ולכל אינון דלבר דקיימי מסטרא דא, שהם כחות מתפשטות מן ההיכלות ומלאכים מתפשטים ואקרון יתדות המשכן, פי' אינם מצד הקליפות רק מצד הקדושה, ואקרון יתדות המשכן כי המלכות היא המשכן כמ"ש מהר"ם קורדווירו זלה"ה בספ"ר וכבר הבאנו זה למעלה בפתיחות הקודמות, וחצר המשכן הוא בבריאה כמו שפי' מהר"י סרוק בפ' עולם הבריאה, וא"כ יתדות הנז' הם כחות ומלאכים המתפשטים משם, וסיים ואמר כמה דאוקימנא, וע"ד אקרי שד"י בגין דמספקא מזונא לכל אינון תתאי כמה דאיהו מקבל מסטרא דימינא, והוא מובן כמ"ש, והנה כתב מהר"א גלאנטי זצ"ל בס' קינת סתרים בפ' לא האמינו מלכי ארץ, כתב ז"ל: והנה בענין יתדות המשכן נימא ביה מילתא, קבלתיה ממורי זלה"ה והוא הרמ"ק זלה"ה, דע שכל היכל והיכל נמשכים ממנו ומתכיותו כחות משתלשלים, והם הנק' מיתרים, ומהם משתלשלים כחות אחרים והם הנק' יתדות המשכן וכו'. עד והנה בשעת עלייתם בשעת הייחוד וזכר שם א' בן י"ב אותיות והוא מן המשרתים החתומים ברו"ן, הובא בתיקונים. וכשהשם הזה נז' מסתלקים היתדות ונעקרות ממקום קביעותן ומסתלקות בסוד היחוד, וזהו סוד שאמרו המגידים על השם הזה, השם הנז' על הסלעים ונשברו ושמעו מלאכי רום ורעדו, והוא שר הרנה והוא שיר תתר"ו הנז' בזהר שיר השירים, רתתא דכל עלמין עכ"ל. והשם הנז' בתיקונים נ"ל שהוא מה שנזכר בתיקון ע' דף קל"ה ע"א ז"ל, מתרין עשר אינון תליין מכתר עלאה, כגון יו"א א"ח צ"צ ב"י רו"ן. והנה זה השם עולה תע"ד. ואם נחבר עמהם מלת שי"ר הוא תתקפ"ד, וכאשר נחבר עמהם כ"ב אותיות התורה שמהם נתיסד השיר יהיה בגי' תתר"ו, שכתב מהר"א גלאנטי זצ"ל כנז', וענין הסלעים הוא סוד מקו"ם קבו"ע דקאמרן מקום כניסת היתדות והם מחזיקים בחזקה בל תמוט לעולם ועד, ובזמן היחוד מסתלקים כל הכחות הללו מסלעים הללו, בסוד פ' שירה העולה מעולם העשיה בסוד הזמירות, הללו את ה' מן הארץ וכו'. הללו את ה' מן השמים. בסוד הרנה, ולכן סוף אותו השם הקדוש מסיים ברו"ן, להורות שהוא שר הרנה, והיתדות הללו הם של נחשת, כלומר בעלי חוזק ותוקף וחזקם מעמידים האהל, ובחינותיהם הקשורות בהיכלות הם מתלבנות ומתמתקות, אמנם בצאתם החוצה הם מתקשים ונעשים בעלי חוזק, וזהו לכל יתדות המשכן ולכל יתדות החצר נחשת עכ"ל. ולפי זה נוכל ג"כ לומר כי מקום היתדות כמו שאמרו בתורה חסר, יהיה בגי' תתר"ו עם הכולל, א"נ מקום יתדת ג"כ בגי' תתר"ו, ולפי זה נוכל לפרש פי' אחר על דברי הזהר ויבא ג"כ על נכון לפי מה שאמר למעלה כמה דצריך אתערו דחדוה וכו'. וכמ"ש ג"כ שי"ר תתר"ו ס"י, אם כמ"ש כי יו"א א"ח צ"צ בירו"ן עם מלת שי"ר וכ"ב אותיות התורה הם בגי' תתר"ו, וכן ג"כ מקו"ם יתדו"ת בגי' תתר"ו, ולפרש זה אמר באתוון גליפן דשמא קדישא. שמא קדישא יאמר על שם אדנ"י במילואו שיש בו י"ב אותיות והוא בכתר בא"א כנראה מתקונים בתיקון הנז', וכמ"ש ג"כ מהר"ר ח"ו זלה"ה בפי' דברי הזהר פ' בלק על פ' אם עונות תשמר יה אדנ"י מי יעמד. ואמר עתה כי באתוון גליפאן דשמא קדישא פי' באותיות שנחקקו מן שמא קדישא, והוא זה השם של י"ב אותיות שהוא יו"א א"ח צ"צ בירו"ן, חד מאינון שמהן דתליין מכתר עלאה, כמו שאמרו בתיקונים מזה נמשך זעו ורת"ת דכל עלמין כמ"ש, כי ע"י השיר שלו שמעו מלאכי רום ורעדו וכן כל נוקבין דתהומא רבא כמ"ש הכתוב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות, עד דהאי פשיטו דרוחא שהוא זה השיר העולה, אתער לגבי תרעא קדמאה דלסטר מזרח (ס"א עאל), וכבר אמרנו כי הכל א', והוא שער של היכל לבנת הספיר, אז הוא מארי דעיינין שהוא טהריא"ל המלאך שוער של פתח לבנת הספיר, והמלאכים הממונים מתחת ידו נק' מארי דעיינין שנוטלים כ"ח מב"ד של שבעים וא' שבהיכל הזכות כנראה מהיכלות דפקודי, וכמו שפי' מהר"י סרוק בפי' עולם הבריאה, אז הוא מארי דעיינין בת"ק מפתחן דהיכלין שהם ה' גבורות שהם בסוד ת"ק, כמ"ש על קלעים לכתף. פותח ומעלה אותם למעלה, והא איהו בגליפו דשמא קדישא דתריסר אתוון, כי זה השיר העולה מן התחתונים כאשר נצרף עמו השיר של זה המלאך שסופו רו"ן שהוא בן י"ב אותיות, שעל ידו נעשה היחוד והזווג, וזהו דטאסין ביה ועולים למעלה תשע סרי משיריין דנורא, שהם בחי' יתדות המשכן, כמ"ש בהיכלות שהם תריסר אלפין, והם בחינות נמשכות מז' היכלות, באופן כי הנה הם ב"ה תשע סרי משיריין, ואם נאמר שהם תשע סרי מצד הי"ב אלף הנז', מקבלים הארת ז' ברכות כמ"ש בהיכלות הנז', אילין אושדי דמעין על כל אינון דמתרכי נשיהון קמייתא בגין אינון ז' ברכאן דאתמסרו לה ואתעדן ולא קיימן. א"נ י"ב הם י"ב מלאכים של י"ב אותיות שמצטרפים עם זה המלאך, וז' בחי' מז' היכלות או ז' ברכות הנז', והם מלהטן דנורא שהם מצד הדין חזקים ומעמידים המשכן כמ"ש מהר"א גאלנטי זלה"ה הנז', וההוא מארי דעיינין לקיט גרמין דאשא שייפא דנורא שהוא כח הגבורות העולות ע"י השיר הנז', ועאלין גו היכלא דאקרי זבול שהוא בת"ת, ושם יש ירושלים וב"ה של מעלה דתמן כל שבחין אתסדרן, שכן יש שם משמרות לויה, לויים בשירן וזמרן על דוכנם (ס"א אתברר) והכל א', ששם הדברים סדורין כהלכתן, וכמ"ש בס' ברית מנוחה כי הכ"ג כשהיה מזכיר את השם ביוה"ך היה מאריך בו בכונתו והלויים היו מעלים אותו בשיר שלהם ע"ש עכ"ל. וכן ג"כ אתבררן ששם נבררין הדברים לסלקא לעילא, שכל א' עולה לפי מקומו ומעלתו הראוי לו, וזה לפי גודל הכונה ומעלתה, וע"ד כתיב בנה בניתי בית זבול לך, שגם כאן בב"ה של מטה נעשה כל מה שנעשה בב"ה של מעלה, ואמר ואיהו היכלא דאית ביה תתר"ו, דבגין שהם כ"ח יתדות המשכן, והשיר העולה ע"י י"ו א"א ח"צ צ"ב י"ר ו"ן הנז', וזהו דסלקן בשבחי דתושבחתא ובגו כלהו אית חד דרגא פנימאה מכלהו שהוא רנת המלאך הזה, שהוא פנימי מכלם ועל ידו עולה רנת ושיר התחתונים כמ"ש, אתבריר רחימו דהאי תושבחתא וכו', מפני שאמר למעלה דתמן כל שבחין מתסדרן (ס"א אתבררן) בזכות הנז', והנה למעלה אמרנו כי בתחלת היכל לבנת הספיר יש המלאך טהריא"ל, שהוא מעיין בתפלה ובשבח ע"י מארי דעיינין, וא"כ אין צריך בירור אחר, לזה אמר כי בכאן נתברר בירור מעולה שהוא לפי גודל הכוונה, וזהו אתבריר רחימו דהאי תושבחתא, פי' אהבת השיר והשבח, ואם נפרש ברירו דהאי תשובחתא על שיר השירים, נאמר כי כשגמר לפרש ענין השבח והשיר העולה מן התחתונים הנרמז במלת תתר"ו כמו שפי', חזר לענין הראשון לפרש כי שיר השירים הוא המובחר שבשירים, וכבר פירשנו אותו למעלה בפי' הראשון, וה' יאר עינינו במאור תורתו ויצילנו משגיאות אכי"ר.