רמב"ן על דברים י יז
<< | רמב"ן על דברים • פרק י' • פסוק י"ז | >>
• א • ו • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃
- אבל אתם תדעו ותשכילו ותאמינו "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים": אלהי האלהים - הם מלאכי מעלה, ואדוני האדונים - כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, ולו "הגדולה והגבורה", והוא "נורא" בתפארת עוזו, "אשר לא ישא פנים" לאחד מן האלהים והאדונים להגן על עובדיהם, "ולא יקח שחד" מיד אדם.
ופירשו בשחד, שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה - לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו.
ואונקלוס תרגם "דלית קדמוהי מסב אפין ואף לא לקבלא שוחדא", יתכוין לפרש שהוא משבחי השלילות בבורא יתברך, יאמר הכתוב שאין השם בענין שישא פנים, כי לא יראנו האדם וחי, והכל כאין נגדו ומאפס ותהו נחשבו לו, ולא בענין שיקח שוחד וממון מאדם כמלכים ושופטי הארץ.
והנכון בעיני שיאמר: "אשר לא ישא פנים" לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם, "ולא יקח שוחד" מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא "עושה משפט יתום ואלמנה" מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש, "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה", והם כל צרכי האדם. והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע.