רמב"ן על דברים יח ג
| רמב"ן על דברים • פרק י"ח • פסוק ג' |
• א • ג • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃
"וזה יהיה משפט הכהנים" - זו מצוה מחודשת, לא נזכרה בתורה. כי במדבר, שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים, לא הזכירה להם, שאינה נוהגת במוקדשים. ועתה כשבאו ליכנס לארץ, חידשה להם.
וזה טעם "מאת זבחי הזבח", כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם (דברים יב כא): "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך".
והנה, לא נתן אותה לאהרן בפרשת (במדבר יח ח): "ויאמר ה' אל אהרן", אע"פ שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ. והטעם, כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש, כי גם החרם קדש הוא. אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין, אין בהם זולתי מצוות המתנה. וכן לא הזכיר שם גזל הגר.
ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם: "ראשיתם" זו ראשית הגז, "אשר יתנו" זו הזרוע והלחיים והקיבה, "לה'" זו חלה, בספרי (קרח קיז); אם כן גם זו מצוה מבוארת.
ועל סמך המדרש שאמרו (חולין קלד א) "זרוע" תחת (במדבר כה ז): "ויקח רמח בידו", "לחיים" תחת תפלה, שנאמר (תהלים קו ל): "ויעמוד פינחס ויפלל וגו'" "הקבה" תחת (במדבר כה ח): "האשה אל קבתה", נרמזו שם על הזכות שעתיד להיות וזיכה לכל השבט בזכות פנחס, כאשר זיכה לפנחס להיות כהן עמהם.
והרב אמר במורה הנבוכים (ג לט), כי הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף, והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים בגוף, והקיבה ראשית המעים, כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי עליון לכבודו.