רמב"ם על קינים ג
ראו גם נוסח המשנה קנים ג רמבם
קנים פרק ג
עריכהזה שהוציא מן הכלל, הוא שב על הלכה רביעית מן הפרק הראשון שאמר "המועט כשר", לפיכך אמר שאין זה אלא בכהן נמלך אם עשה חציין למעלה וחציין למטה, אבל כהן שאינו נמלך אלא עושה לרצונו למעלה ולמטה כשר המרובה.
והוא מגיד מאיזה טעם יהיה כן, ואמר:
- שכל זמן שאפשר לחלק הכל הכלל המעורב, ואין מעופות האשה האחת בשני החצאין יחד, הרי כשעשה חצין למטה וחצין למעלה המחצה כשר ומחצה פסול, לפי שאנו אומרים אפשר לעופות של אחת כולן היו למעלן או למטן שחציו לעולם כשר.
- וזה אפשר להיות כל זמן שיהיה מניין כנגד מניין ליחלק בשני חצאין ומקריבין החצי למעלה וחצי למטה, ושלא יהיו מקצת העופות שהקריבו למעלה ומקצת מה שהקריבו למטה משל אשה אחת, אלא אפשר שהיו כולן מאשה אחת הוא המחצית שנעשה באחד משני הצדדין.
- וכל זמן שאי אפשר ליחלק הכלל המעורב ולעשות חציו למעלה וחציו למטה, אלא בשעופות האחת כבר נעשה מהם למעלה ולמטה, הרי הרוב כשר, לפי שבעלת הרוב היא שנעשה מעופות שלה למעלה ולמטה הכרח.
- ואי אפשר זה אלא כשיהא מניין יותר מהמניין שכנגדו, וביאור זה שיהיו לרחל שתי עופות וללאה ארבעה ונתערבו כולן, והקריבו מהם שלשה למעלה ושלשה למטה, הרי בהכרח שלאה בעלת הארבעה כבר נעשה מעופות שלה למעלה ולמטה, ולפי שנשתתפה בשני הצדדין אמרו שכל עופותיה כשרים, ומה שנעשה מהם למעלה היא עולה ומה שנעשה מהם למטה הוא חטאת, הואיל והכהן לא שאל רשות ממנה כפי מה שהעמדנו דברינו כולו בכהן שאינו נמלך, אלא עושה חטאת מה שירצה ועולה מה שירצה:
זה מבואר:
אין כאן עירוב כל עיקר, לפי שאילו היה שם עירוב היה הדין שימותו כולם כמו שהקדמנו בתחילה, אבל נולד לו ספק באיזו משתיהן עשה למעלה ואיזו למטה. והבן זה:
סדר זה כך הוא, קן מפורשת חטאת ועולה, וקן סתומה זו היא גם כן קרבן עולה אלא שהיא סתומה ולא פירש ואמר זו עולה או חטאת, אחר כך נולד לו הספק ולא ידע איזה מהן סתומה ולא איזו מפורשת. ואין כאן תערובת גם כן, ודע זה, אלא הרי לפניו שלשה קיני עופות, אחד עולה והשני חטאת והשלישי חטאת ועולה והיא סתומה.
ואם עשה הכל לצד אחד הרי המחצית כשר והמחצית פסול הכרח.
ואם נעשה חצי הכלל למעלה והחצי למטה, והוא שיעשה קן אחת למעלה וקן אחת למטה והשלישית חציה למעלה וחציה למטה, הרי המפורשת כולה פסולה שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה, והסתומה כשרה לפי שכבר נעשה חציה למעלה וחציה למטה והיא לא נתערבה. אבל לפי שלא פירשנו אותה, ואין אנו יכולים לומר לאשה זו או לאיש הזה שקן סתומה זו היתה שלך שהיא כשרה, לפי שהכהן מעצמו הוא שפירש אחת מהם והניח האחרת סתומה, לפי שכל הדברים האלו הן בכהן שאינו נמלך, והוא לא ידע לאיזה משניהם פירש הקן, אנו מחלקים העניין בין שניהם ומעלין לכל אחד מבעלי שתי הקינים חצי מניין הקן הסתומה, ומשלים כל אחד מהם שאר קרבנותיו:
אם נתערבו דרך משל חמישה חטאות בעשרה עופות שהם חובה, שמחציתם הוא חטאת ומחציתם עולה והרי הכל חמישה עשר, מקריב מהם עשרה לצד אחד וחמישה לצד אחרת, ובהכרח שהעשרה שעשה בצד אחד היו חמישה מהם מן החובה, הרי כבר עשה חמישה מן החובה בצד אחד והם כשרים. אם עשה העשרה למעלה הרי חצי חובה גם כן והוא חמש עולות כשרין, ואם עשה העשרה למטה הרי חצי חובה גם כן והוא חמישה חטאות כשרין.
לפיכך נתבאר כי מה שאמר אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה הוא כשיהיה החטאות יותר, והיקש זה בעצמו בעולה, ויהיה לך זכרון:
כבר הקדמנו לך בתחילת מסכת זו, שהחובה אחד עולה ואחד חטאת ושהנדבה שתיהן עולות, ולפיכך מביאה (שלשה) [ארבעה] עופות, שנים מהן קרבן יולדת אחד עולה ואחד חטאת, והשנים עולות לפי שהוא נדר, ולפיכך מקריבין מהם שלש למעלה והם עולות ואחד למטה והוא חטאת.
ואם עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא נמלך, יהיה האחד מן הארבעה עופות בלבד פסול, לפי שהשנים שנעשו למעלה נידרה, והשנים שנעשו למטה חובתה ואחד חטאת והוא כשר והעולה פסול לפי שהוא למטה, ולפיכך מביאה עוד אחד ומקריבין אותו למעלה והיא העולה הנשארת עליה, ותצא ידי נדרה וחובתה. כל זה אם הביאה הארבע עופות שנעשו שתים למעלן ושתים למטן ממין אחד, רוצה לומר שיהיו כולם תורים או כולם בני יונה.
אבל אם היו שני מינים והביאה שתי תורים ושני בני יונה, הרי צריכה להביא שתים תור ובן יונה, ומקריבין שתיהן למעלה. וביאור זה, לפי שאין אנו יודעים איזה מין הוא שנקרב למטה, אם השתי תורים ונשאר עליה מן החובה תור להקריבו עולה, או שני בני יונה הם שנעשו למטן ונשאר עליה עולה בן יונה, ולפיכך תביא תור ובן יונה ונקרבין שניהן למעלן. וזה הולך אחר העיקר שזכר בסוף הפרק השני שאמר "אין מביאין תורים כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורים". ולפיכך יהא סדר מה שאמר ממין אחד כן, במה דברים אמורים כשהיו מין אחד, אבל משני מינים תביא שנים, רוצה לומר שתי פרידות, ולפי סדר זה הוא כל מה שאמר כאן ממין אחד ושני מינים.
אחר כך אמר פירשה נדרה - רוצה לומר שפירשה אותו ואמרה אלו התורים לנדרי, וכשהביאה השתי קינים לכהן ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי, ונטל אותם הכהן והקריב שתים למעלה ושתים למטה, הרי אין כשר מן הארבעה אלא גוזל אחד בלבד והוא העולה שבחובה. וזה הולך אחר העיקר שהקדמנו בפרק הראשון, והוא מה שאמר "בעולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין עולות שבחובה", ולפיכך ישאר עליה מחובתה חטאת אחת והנדר כולו, וצריכה להביא שלושה עופות ומקריבין מהן אחד למטן והוא הנשאר מן החובה ושתים למעלה והוא הנדר, אם היו הארבעה ממין אחד.
אבל אם היו תורים ובני יונה, והרי היא דרך משל פירשה נידרה בתורים, ולא ידע הכהן איזה שנים עשה למטה ואיזה עשה למעלה, הרי היא צריכה להביא ארבעה עופות. וביאור זה שמא השתי תורים נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו ונשאר עליה מחובתה חטאת מן בני יונה, או שני בני יונה נעשו למטה ונשאר עליה מחובתה עולה מבני יונה לחובתה. ויעשו אחד למטה ואחד למעלה, לפי שבספק זה הנולד לא יצאה ידי נדרה ולא ידי חובתה כמו שבארנו.
אחר כך אמר קבעה נדרה - ועניין קבעה נדרה שפירשה המין שמביאה ממנו נדרה, והביאה אותה לכהן עם חובתה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם הנדר נעשה למעלה או למטה, וגם היא נסתפק לה איזה הוא משתי המינים קבעה בו נידרה אם תורים או בני היונה. וזהו ההפרש שיש בין קבעה לפירשה, שפירשה הוא שתאמר בשעת הבאת נדרה וחובתה אלו לנדרי ואלו לחובתי, וקבעה נדרה הוא שתאמר בשעת הנדר הרי עלי קן ממין פלוני.
והוא מדבר כאן במי שקבעה נדרה והביאה אותו, ואחר כך שכחה מאיזה מין קבעה אותו אבל ודאי אצלה שהוא קבוע, הרי דינה שתביא חמישה עופות. לפי שאנו אומרים כמו שהקדמנו הנדר נעשה למטה והחובה למעלה, ולא יהא מן הארבעה כשר אלא עולה שבחובה לפי עיקר דבר שאמר שאין כשר אלא עולה של חובה, ונשאר עליה מחובתה חטאת ונשאר עליה הנדר כולו, והיא לא ידעה באיזה משני המינים קבעה נידרה, צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ומקריבין כל הארבעה למעלה ותצא ידי נידרה. אחר כך תביא תור או בן יונה ויעשה חטאת, והוא הנשאר מחובתה. והתרנו תור או בן יונה, לפי שאין אנו יודעין מאיזה משני המינים היו הארבעה שנולד בהם הספק אם בתורים או בבני היונה. וזה אם היו הארבעה ממין אחד, והיה ודאי אצלה שנתנה לכהן מהן ולא ידעה מאיזה מין היה.
אבל אם ידעה ששני מינים נתנה לו שתי תורים ושני בני יונה, ושנידרה היה קבוע באחד משניהם ולא ידעה באיזה מין היה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה כפי עיקר ההלכה, הרי דין זו שתביא שש פרידות ארבעה מהן שתי תורים ושני בני יונה יעשו למעלן ותצא ידי נידרה, והשנים שתי תורים או שני בני יונה ושניהן חובתה אחד עולה ואחד חטאת. ואין אנו יכולים לומר כאן שנחשוב לה עולה שבחובה וישאר עליה מחובתה חטאת בלבד ותביא אותה מאיזה מין שתרצה, לפי שודאי אצלינו ששני מינין היו הארבעה עופות ולא נדע עולה שבחובה מאיזה מין נעשית, לפיכך תביא חטאת כנגדה מאותו המין.
אחר כך אמר נתנתן לכהן, ואין ידוע מה נתנה - רוצה לומר שהיא נדרה נדר קבוע ונתנה לו קן של נדר וקן של חובה, והיא גם כן קבעה חובתה אחר כך, ולא ידעה איזה מין קבעה בו חובתה ולא איזה מין קבעה בו נידרה, ולא אם נתנה לכהן שני מינים או מין אחד, ולא ידע הכהן עם כל זה אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה ומחצה, הרי חייבת זו להביא ארבע עופות לנידרה שתי תורים ושני בני יונה ויעשו למעלה, ותביא גם כן שתים לחובתה אחד חטאת ואחד עולה מאיזה שני מינים שתרצה, אחר כך תביא חטאת מן בני היונה או מן התורים להוסיף על הכבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה, הואיל וחובתה גם כן קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין.
ואמר בן עזאי שהיא מביאה שתי חטאות, תור ובן יונה, לפי שאנו אומרים אפשר שקבעה נידרה וקבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה, והרי היא מקריבה את שניהם יחד. וכבר ידעת דעת בן עזאי הולכין אחר הראשון, ולפיכך תביא שתי תורים ושני בני יונה לנידרה ויעשו הארבע עולות, אחר כך תביא לחובתה שתי תורים או שני בני יונה ומקריבין האחד חטאת והשני עולה, ועוד תור ובן יונה ומקריבין את שניהם חטאת עם כבש עולה.
ואין הלכה כבן עזאי.
ומן הראוי לך לדעת שכל אלו החטאות והדומה להם לא תיאכל, כמו שנתבאר בסוף תמורה שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף.
ולפיכך נאמרו אלה העניינים אפילו לא אירע בהם הפסד ולא ספק מן הספקות, והיתה עשירה והביאה קרבן עשיר, לא היתה חייבת אלא עוף אחד לחטאת והיא מצווה אחת, אבל הואיל ונולד הספק מביאה שבעה כמו שבארנו בהלכה אחרונה, אמר רבי יהושע מפני שהיה בעניין זה, שהוא דומה למה שאמרו בכבש כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה, והרי כשנפסד נתרבו בו המצוות.
אמר רבי שמעון בן עקשיא בדומה לזה גם כן, כגון תלמידי חכמים שבשעת שהם מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות, שנאמר "בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה"(איוב יב, יב):
משנה קינים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב