רמב"ם על מקוואות ה
<< · רמב"ם · על מקוואות · ה · >>
ראו גם נוסח המשנה מקואות ה רמבם
מקואות פרק ה
עריכהאם יהיו מי מעיין נוזלין אל השוקת, ויעבור ממנה ויצאו למקום אחר, הנה אלה המים המגיעים בתוך השוקת אינם כמו מי מעיין, וכל מה שיצא מן השוקת אף על פי שעיקרו מן המעיין הנה הוא פסול. זה אם יהיו מי המעיין כולו נשפך בתוך השוקת.
אמנם אם יהיה שופע על השוקת, וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על גבי שפת השוקת, הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעיין, ואף על פי שילך מהם על גבי השפה דבר מועט מאד, כי המעיין מטהר בכל שהוא.
ואם העביר אלה מי המעיין על גבי בריכה והפסיקו, וזה כאשר שם המים ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה, הנה דין זאת הבריכה והמקווה שווה.
ואם יהיו מי המעיין המגיעים לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר, הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבין ולטהרת מצורע ולקדש מי חטאת, כאשר אינם מים חיים להתערבם עם המים אשר היו בבריכה.
ואם נתאמת [שהמים] שהיו בבריכה כבר יצאו וכלו, ושב זה המקובץ הוא ממי המעיין הנוזלין אליו, הנה הוא כשר ומשפטו משפט (המקווה) [המעיין]:
על גבי הכלים - על חיצוני הכלים, כדי שלא ישוב שאוב.
ספסל - כסא קטן.
הרי הוא כמו שהיה - רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעיין עם היותן עוברין על אלה הכלים.
והלכה כרבי יוסי:
נדל - הוא בעלי חיים רב רגלים דקים.
אם יהיה מעיין מים ויפרדו ממנה גולות דקות, ושפך מים שאובין בעיקר המעיין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן, הנה משפט אלה הגולות כמעיין הואיל ומי מעיין הולך בהן.
אמנם אם היה מי המעיין שוקטין נחים, ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים, הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם, כמו המעיין בדבר וכמו המקווה [בדבר] כמו שביארנו בתחילת זאת המסכתא, וזאת היא מעלה רביעית שבמקווה:
כבר קדם זאת ההלכה וביאורה בשמיני מפרה.
ושם פסקנו הלכה כרבי יוסי:
אמר שהמימות הנוזלים מן המעיין בנהרות הגדולים והנחלים משפטן ומשפט המעיין אחד. אמנם המימות אשר יטפו טיפות טיפות ממעיינות המים בעת נזלם מן המקומות הגבוהים, הנה המימות הנקווים מאלה הטיפות כמקווה, ולא יטהרו אלא בארבעים סאה, והם פסולים לזבים ולטהרת מצורע ולמי חטאת, עם היות טיפות המים הנוטפות מן המעיין הנפילה בה.
והעיד רבי צדוק, שאם יתערב הנוזל עם הנוטף והיה הנוזל יותר רב, הנה הנקווה מהם כשר לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת כמי מעיין. ועדות רבי צדוק [הלכה], נעשה בה כמו שביארנו בעדיות (פ"ז).
ואחר אמר, שאם יוכל להתחבל שיהיה משיב הנוטפים זוחלין, הנה זה מותר. ואופני התחבולה כשישים בה, במקום אשר יטפו בו אלה הטיפות, קנה או מקל להזיל עליהם אלה הטיפות וישובו זוחלין. ויהיו המים המקובצים כמו המעיין, ובתנאי שיהיו הנוזלים נשארים על גבי חיצוני אלה הקנים או המקל.
ואמרו אפילו זבה, אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים, ואמנם כוונתו הוא שהיא טבילה שלימה, וזכר הזבה מפני הזב, וכבר התבאר בראש מגילה (דף ח.) שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקווה יספיקו אליה. ואולם השמיענו רבי יהודה, שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפילו לעניין איסור, לפי שהזבה אשר היא ערוה שתכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה.
וכבר ידעת אתה שהמקל מקבל טומאה מדרבנן, לפי שהוא פשוטי כלי עץ. וחלק רבי יוסי ואמר, לא יסמוך מקל או כל מה שיקרה כמו שאמר רבי יהודה, [אלא] כל דבר שאין מקבל טומאה אפילו מדרבנן הוא אשר יגרו עליו אלה הטיפות שבו זוחלין.
והלכה כרבי יוסי:
גל - הוא משאוני הים.
ויראה לך מזאת ההלכה שהטבילה לא תצטרך כוונה, וזה אמנם הוא לחולין. אמנם למעשר ומה שהוא יותר גבוה במדרגה ממנו, הנה בלי ספק יחוייב לו שיכוון בטבילה, או ישאר טמא ויטהר כמו שביארנו בחגיגה (דף יט.).
חריצין - חפירות.
ונעיצין - כמו כן, אלא שהאדם אם עקר עץ או יתד וכיוצא בהם מן הקרקע, ונשאר זה המקום חלול, נקרא "נעוץ". ותרגום "וחניתו מעוכה בארץ"(שמואל א כו, ז), "נעוצה בארעא".
ופרסת חמור המעורבת בבקעה - הוא שנחפר בארץ בטלפי החמור חפירות ונתערבו קצתם בקצתם.
וכוונתו בזה הדיבור כבר נתבאר בתוספתא, וזה כאשר תהיה זאת החפירה קטנה מלאה מים ותהיה מחוברת במקווה, ויהיו מי המקווה ומי זאת החפירה מעורבים, ואפילו היו עליונות המים אשר נשתתף ביניהם כקליפת השום, כי הוא מותר לו שיטבול כלים בזאת החפירה לפי שהוא מכלל המקווה. ולשון התוספתא (פ"ה) "גממיות על פי המקווה, וכל מקום פרסת רגלי הבהמה, אם היו מעורבין כשפופרת הנוד, מטבילין בהם".
וחרדלית - הומר בו החי"ת במקום ה"א, והוא שם מורכב ביאורו "הר-דלית", רוצה לומר "הר תלוש".
וכוונתו בזה המאמר שמי המטר נוזלים ממקום גבוה כמו ראש ההר או גבעה הנישאה. אומרים בית שמאי, שמטבילין באלה המימות בעת רדתן, אם היה שיעורן אם נקוו ונחו ארבעים סאה, אף על פי שהם אינם נגרים ממעיין אלא מן המטר. ובית הלל אומרים, עד שיתקבצו וישוב מקווה, שהמקווה לא תטהר אלא באשבורן, ואז מטבילין בו. ובתוספתא (פ"ד) "איזה חרדלית, מי גשמים הבאים מן המדרון, רואים אם יש מתחילתן ועד סופן ארבעים סאה מטבילין בהם, ואם לאו אין מטבילין בהם, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים, אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו עגן ארבעים סאה", רוצה לומר באמרו "עגן", שתהיה נחה מקובצת ונקווה.
ואחר אמר, שכל (המקובצין) [מודים], אם עשה בהם היקף בכלים סביב זאת השוקת החלולה עד שנתקבצו המים תוך אלו הכלים אשר הקיף, וקיבץ המים ושב המקווה כותליו כלים, הנה הוא כשר לטבילה, ואלה הכלים אשר העמידן מקום כותל לא יכווין להם טבילה:
משנה מקוואות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב