רמב"ם על ידיים א
- ראו גם:
- נוסח המשנה ידים א רמבם
- נוסח הקדמת הרמב"ם למסכת ידים
ידים פרק א
עריכהכבר ידעת כי לוג ארבע רביעיות. והנטילה הזאת אשר התירו בפחות מרביעית לכל אחד אמנם הוא במים שניים, אבל מים ראשונים לא יהיו פחות מרביעית לכל אחד. וסיבת מה שהקלנו במים שניים והיותם ראוים בפחות מרביעית, לפי שהידים כבר נטהרו במים ראשונים, והוא אמרם בסיבת זה "שאני התם, דקא אתו משיורי טהרה", ו[לפיכך] אין אנו צריכין אלא מה שימשח כל היד בלבד.
ואמר רבי יוסי, כי אף על פי שהם מים שניים אינם צריכין רביעית לכל אחד אלא שיעור מה שיכלול היד בלבד, אמנם צריך שיהיה במים אשר שפך ממנו השיעור הזה המיעוט רביעית, והוא עניין אמרם ובלבד שלא יפחתו לאחרון שבהם מרביעית, רוצה לומר שיהיה בכלי בעת שישפך ממנו האחרון רביעית.
ואמרו מוסיפים על השניים, ביארה זאת התוספתא, וזה כי המים הראשונים כשרחץ קצת ידו היד כולה נשארה בטומאתה, ולא נאמר שירחץ החלק אשר לא נתרחץ ותשלם לה נטילה ראשונה, אבל צריך שירחץ ידו כולה. ובמים שניים אין הדבר כן, אבל כשרחץ קצת ידו ותמו המים או נפסקה השפיכה, חוזר ומשלים רחיצת ידו שישפוך מים על החלק אשר לא נתרחץ. והוא אמרם "כיצד, נטל את הראשונים ושפשף, וחזר ונטל את השניים, ואין בהם במים שיגיע לפרק, הרי זה מוסיף עליהן, אחד הנוטל לידו אחת, ואחד הנוטל לשתי ידיו".
ואין הלכה כרבי יוסי:
לא יתן לחבירו בחפניו - שלא ימלא ידיו וישפוך על ידי חבירו אשר רוצה לטהר ידיו.
וכבר קדם פירוש ההלכה הזאת ונתבארו ענייניה בחמישי של פרה, דרשהו משם:
שרה בהן פתו - רוצה לומר אם ישרה במים ההוא פת כבר הפסיד, ושמו מכלל השופכים, ואין נוטלין מהם לידים.
ואמר רבי שמעון, כי אילו נתכוין לשרות במים ההוא פתו ונפל הפת במים אחרים, הרי הוא כשר כיון שלא נתכוין לעשות בו מלאכה, אמנם היה זה שלא לרצון. ואמרו ואפילו נתכוין, רוצה לומר כמו אם, או יהיה על דרך התבוננות כאילו אומר מפליא בתמיה, ואפילו לא היה בכוונה לא יפסיד אבל הם כשרים.
ואין הלכה כרבי שמעון התבני:
מיחה בהם את המדות - שישלשל בהן את המידות, עד שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד.
ואין הלכה כרבי יוסי:
אלו גלוסקין כמו כעכין וכיוצא בהם שעושין מעיסה טובה עשויה בטוב, ובתלמוד (פסחים דף ו:) "שמא ימצא גלוסקין יפיפיה".
וכשמכניס העיסה הזאת במים כדי שימשחה במים ההם פוסל לפי שהעיסה משנה אותם, וגם כן נעשה בה מלאכה. אמנם המים אשר רחץ בו ידו בעת שילוש העיסה ויקח בחפניו מן המים אינו פוסל לפי שידו לא תשנה המים, והמלאכה אינה נעשית אלא במים אשר עלו בידו ולא במים אשר נשארו בכלי.
והקוף - בערב "אל-קרק", והוא אשר קורין אותו במצרים "אל נסנאס" בלשון ערב.
אמר רבי יוסי, שהוא פסול כששפך המים על היד, וכן אינו ראוי שיטה הכלי וישפכו המים ממנו על הידים, ויהיה האדם עצמו אשר הטה אותו עד שנשפכו המים על ידו כאשר נטל ידיו.
ואין הלכה כרבי יוסי:
משנה ידיים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב