משנה ידים א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק א · משנה ב | >>
בכל הכלים נותנין לידים, אפילו בכלי גללים, בכלי אבנים, בכלי אדמה.
אין נותנין לידים, לא בדפנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית.
ולא יתן לחברו בחפניו, מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי.
ואין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים, שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים.
נוסח הרמב"ם
בכל הכלים נותנין לידים -
- אפילו בכלי גללים, ובכלי אבנים, ובכלי אדמה.
- אין נותנין לידים -
- לא בדופנות הכלים, ולא בשולי המחץ,
- ולא במגופת החבית.
- ולא יתן לחברו בחופניו -
- מפני שאין ממלאין, ואין מקדשין, ואין מזין מי חטאת,
- ואין נותנין לידים - אלא בכלי.
- אין מצילין בצמיד פתיל - אלא כלים,
- שאין מצילין מיד כלי חרס - אלא כלים.
פירוש הרמב"ם
לא יתן לחבירו בחפניו - שלא ימלא ידיו וישפוך על ידי חבירו אשר רוצה לטהר ידיו.
וכבר קדם פירוש ההלכה הזאת ונתבארו ענייניה בחמישי של פרה, דרשהו משם:
פירוש רבינו שמשון
בכל הכלים נותנין לידים. בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלים לענין טומאה:
דפנות הכלים ושולי המחץ. שברי כלים נינהו וכן מגופה לאו לתשמיש לתוכה עבידא אלא לכסוי חבית:
בחפניו. שלא ימלא חפניו מים ויריק על ידי חבירו:
שאין ממלאין. מילוי מים חיים לקדש בהן מי חטאת דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי:
ואין מקדשין. נתינת האפר על גבי המים:
ואין מזין. שטובל האזוב בכלי כדי להזות:
צמיד פתיל. שברי כלי חרס שהקיפן צמיד פתיל ומונחין באהל המת אין מצילין על מה שבתוכן:
שאין מצילין. כמו ואין מצילין ואורחיה דתנא למיתני הכי כדאשכחן בפרק שני דכתובות (דף כז.) שכתוב ברוב ספרים שאין אדם נאמן על עצמו ופי' כמו אין אדם נאמן ודכוותה בפ"ק דביצה (דף ב.) דתנן שאפר כירה מוכן הוא ואמר רבא בגמ' [שם ח.] הכי קאמר ואפר הכירה מוכן הוא:
מיד כלי חרס. לענין תוך תוכו דשברי כלי חרס הנתונין בתנור ופיהן למעלה מן התנור ושרץ באויר התנור אין השברים מצילין על האוכלין שבתוכו וכל הני תנן נמי במס' פרה פ' חמישי [מ"ה] ותני להו התם אגב קידוש והכא תני להו אגב ידים וקצת קשה דלא תני התם ידים:
תני"א בתוספת"א [שם] מגופה שהתקינה לכלי נוטלין הימנה לידים החמת והכפישה אע"פ שפחותין נוטלין מהן לידים השק והקופה אע"פ שמקבלין אין נוטלין מהן לידים השידה והתיבה והמגדל בזמן שאינן עשויים לאהלים נוטלין מהן לידים בזמן שהן עשויים לאהלים אין נוטלין מהן לידים אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי ואין משקין את הסוטות אלא בכלי ואין מטהרין את המצורע אלא בכלי שולי כלי עץ וכלי עצם וכלי זכוכית אין נוטלין מהן לידים. קירקסן שפן ועשאן כלים נוטלין מהן לידים אם יש להם קבלת רביעית. החוקק באמת המים ועשה לה בית קבלה אע"פ שתלשוה מים וחברוה אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין הימנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה תלשה וחיברה וחישב עליה אחר תלישתה ממלאין בה ומקדשין ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה. פי' שהתקינה שחקק בה כדי לקבל רביעית. חמת וכפישה מיני נודות של עור. שפחותין ובלבד שיחזיקו רביעית דאמרינן בפרק כל הבשר (דף קז.) דכלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים. שק וקופה אין מלאכתן למים דרובן אין מקבלין מים. אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי קדוש ידים ורגלים מן הכיור וכיור לאו דוקא אלא שיהא כלי שרת כדאיתא בזבחים בפרק [כל הזבחים] שקבלו (דף כב.) ירחצו לרבות כלי שרת. החוקק באמת המים דכוותה תניא בתוספ') א) דאהלות ופרשתיה בפ"ה דאהלות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בכלי גללים - כלים עשויין מגללי הבקר. דלא חשיבי כלים לענין טומאה:
לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ - משום דשברי כלים נינהו:
ולא במגופת החבית - דלאו להשתמש בתוכה עבידא אלא כיסוי לחבית:
בחפניו - שלא ימלא חפניו מים וישפוך על ידי חבירו:
שאין ממלאים - מילוי מים חיים לקדש בהן מי חטאת של אפר פרה. דכלי בעינן, דכתיב (במדבר יט יז) מים חיים אל כלי:
ואין מקדשים - נתינת האפר על גבי המים:
ואין מזין - שטובל האזוב בכלי כדי להזות:
צמיד פתיל - שברי כלי חרס שהקיפן צמיד פתיל ומונחין באוהל המת, אין מצילין על מה שבתוכן:
שאין מצילין - כמו ואין מצילין. ודוגמתו בפרק קמא דביצה, שאפר כירה מוכן הוא. ופירשו בגמרא, הכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא:
מיד כלי חרס - אם נפל שרץ בתוך כלי חרס, נטמא כל מה שבאוירו, חוץ מכלים ואדם ח שאין מיטמאין מאויר כלי חרס, דכתיב (ויקרא יא) כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל, אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס, ואין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס. ואם שברי כלים נתונים בתנור של חרס ושרץ בתנור, אין השברים מצילין על האוכלים שבתוכן:
פירוש תוספות יום טוב
בכל הכלים נותנים לידים אפילו בכלי גללים וכו'. וכל הני תנן נמי במסכת פרה פ"ה. ותני להו התם אגב קדוש. והכא תנא להו אגב ידים. וקצת קשה דלא תני התם ידים. הר"ש:
[אלא כלים. והר"ב הוסיף ואדם. ואע"פ שלא נשנה כן וגם בת"כ שהבאתי בשם הרמב"ם במ"ד פ"ח דכלים ליתיה. וכן אינו בת"כ שלפנינו. אבל פשיטא שאם אין כלים מיטמאין כ"ש אדם]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) הר"ב הוסיף זה אף על פי שלא נשנה כן, וגם בתורת כהנים ליתיה. משום דכל שכן הוא מכלים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בכל הכלים וכו'.: ופי' הר"ש ז"ל בכל הכלים בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים וכו' אע"ג דלא חשיבי כלים לענין טומאה ולא במגופת החבית בתוספתא קתני שאם התקינה לכלי כגון שתקן לה בית מושב כשרה לנטילה ע"כ עם פי' הר"ש ז"ל וכן פירשו תוס' והרא"ש ז"ל שם פ' כל הבשר דמהאי טעמא אין נוטלין במגופת החבית אע"פ שמקבלת רביעית מפני שהיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב אלא שכופין אותה לכסות פי החבית כעין כסוי כוסות של כסף והכי משמע טעמא נמי ממתני' דחשיב מגופת החבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין ודלא כרש"י ז"ל שפירש שהטעם הוא משום דלאו לאשתמושי עבידא דאין חללה עשוי לתוכה אבל אם הוסיף בחקק עד רביעית נוטלין ממנה לידים ע"כ וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל. ובשבלי הלקט סימן ל"ו כתוב ויש מפרשים תקנה דקתני בתוספתא ר"ל הזמינה לנטילת ידים ע"כ:
ולא יתן לחברו בחפניו: ביד שם. ובטור א"ח סי' קט"ן:
ואין מצילין: מ"מ אין מצילין וכו' בלי ויו:
תפארת ישראל
יכין
אפילו בכלי גללים: גללי בקר:
בכלי אדמה: אף דכולן אינן כלים לק"ט:
ולא בשולי המחץ: מחץ הוא כלי ששואבין בו היין מבור למלאות החבית. ושולי המחץ. היינו שנשברו. ולא נשאר ממנו רק השולים עם קצת מהדפנות. [כך נראה מפי' הר"ש והר"ב כאן. אולם לעיל [פרה פ"ה מ"ה] פי' שהיא כעין חבית קטן שבשולי המחץ. כדי לאחוז שם המחץ. ואם כי שניהן פסולין. אפ"ה ל"מ נ"ל טפי כפירושו הכא. דאי כפירושו התם. למה לא קרי ליה תנא חבית שבשולי המחץ כדקרי ליה בכלים [פ"ב מ"ג]. ותו מה קמ"ל תו מגופת החבית. שהרי שניהן אינן עשויין לקבלה]. ודו"ק]:
ולא במגופת החבית: שיש בו כעין בית קבול למעלה לתחוב בתוכו אצבע כשרוצה להוציאו מהחבית. ואפ"ה אין נוטלין בו משום דבית קבול שבו אינו עשוי לקבלה להשתמש בתוכו. מיהו בעשה בה מעשה ותיקנו לתשמישו. ומקבל השתא רביעית. כשר לנטילה [ועיין רבינו מג"א קנ"ט סק"ג דיחוד לא מהני]:
ולא יתן לחבירו: מים לנט"י:
מפני שאין ממלאין: מלוי מים לאפר פרה אדומה:
ואין מקדשין: ליתן אפר הפרה ע"ג מים:
ואין מזין מי חטאת: מים המקודשים על הטמא. ומלת מי חטאת. נ"ל דאכולהו ג' דלעיל קאי:
ואין נותנים לידים: ר"ל אין רוחצין לנט"י:
ואין מצילין בצמיד פתיל: באהל המת:
שאין: ר"ל ואין. כמו שאפר כירה מוכן הוא:
מצילין מיד כלי חרש אלא כלים: דאע"ג דאוכלין ומשקין נטמאין באויר כלי חרס. עכ"פ אדם וכלים אינן נטמאין באויר כלי חרם. ולהכי אם היה בתוך כלי הפנימי אוכלין ומשקין. טהורין. דתוך תוכו טהור. ולכן קאמר הכא דאם היה הפנימי שיבור הכלי. אינו מציל על אוכלין ומשקין שבתוכו. [והא דפלגינהו לתלתא בבי. הכי מקשי נמי הש"ס בעניינא אחרינא [קדושין דף ו' ע"א]. ומתרץ שם. תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו. א"נ נ"ל משום דחלוקין בדינייהו. דבבא ראשונה דאין ממלאין וכו'. עד אין נותנין לידים. אפילו אין נקובים כל עיקר. ככל הנזכרים לעיל במשנה. כיון דלא מקבלי בלי סמיכה. או מדאין עשויין לקבלה. אין שמן כלי. ובבבא ב' לענין צמיד פתיל אפילו ניקב נקב המטהרו. כל שאין הנקב כמוציא רימון. ובגדול כל שלא ניקב רובו וסתם הנקב. מציל בצמיד פתיל [רמב"ם פכ"ב מטו"מ ה"ג]. ובבבא ג' להציל מידי כלי חרס. מיד כשניקב המטהרו. תו לא מחשב כלי ואינו מציל]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת